הבדלים בין גרסאות בדף "רצח העם הארמני"

מ
ב{{ה|אימפריה העות'מאנית}} חיו קבוצות דתיות ואתניות רבות, בהן [[ארמנים]], [[יוונים]], [[כורדים]], [[אשורים]], [[יזידים]] ו[[יהודים]], אך רוב ה[[אוכלוסייה]] השתייכה לדת ה[[אסלאם]], והשלטון היה טורקי. בני הדתות ה[[מונותאיזם|מונותאיסטיות]] זכו למעמד של "[[מילט]]", שהעניק להם חופש דת ופולחן וכן חסות תחת השלטון העות'מאני.
 
ארמניה עברה ברובה לשלטון העות'מאני במאות [[המאה ה-15|ה-15]] ו[[המאה ה-16|ה-16]]. הרוב הגדול של הארמנים, שהוגדרו כ[[מילט]] (קהילה) והונהגו על ידי מנהיגם הרוחני, הפטריארךה[[פטריארך הארמני של קונסטנטינופול]] {{אנ|Armenian Patriarch of Constantinople}}, היו מרוכזים במחוזות המזרחיים של האימפריה העות'מאנית (המכונים כיום "ארמניה הטורקית" או "[[ארמניה המערבית]]" {{אנ|Western Armenia}}), אף על פי שקהילות רבות היו קיימות גם במחוזות המערביים, כמו גם בבירה קונסטנטינופול.
 
ב{{ה|מאה ה-19}} נחלקה ארמניה ההיסטורית בין טורקיה, פרס ורוסיה, כאשר חלקה הגדול היה בחלק הטורקי. בה בעת שהארמנים תחת שלטון רוסיה נהנו אז משגשוג כלכלי ופריחה תרבותית, רוב הארמנים באימפריה העות'מאנית היו איכרים ורובם חיו בששת המחוזות המזרחיים של האימפריה, ברמת ארמניה: אֶרְזֶרוּם, סיוָאס, ביטליס, קארפּּוּט, [[ואן (נפה)|ואן]] ודיארבָּקיר. מחוזות אלה היו ידועים גם כ"ששת המחוזות הארמניים". בעיר הבירה איסטנבול, לעומת זאת, חיו כ-250,000 ארמנים, שבלטו כבנקאים, סוחרים, עובדי השירות הציבורי ואדריכלים.{{הערה|יאיר אורון, '''הבנאליות של האדישות''', פרק א: הארמנים - מאבק להישרדות, 2. המאה התשע עשרה, עמ' 40-39.}}