רצח העם הארמני – הבדלי גרסאות

ב{{ה|אימפריה העות'מאנית}} חיו קבוצות דתיות ואתניות רבות, בהן [[ארמנים]], [[יוונים]], [[כורדים]], [[אשורים]], [[יזידים]] ו[[יהודים]], אך רוב ה[[אוכלוסייה]] השתייכה לדת ה[[אסלאם]], והשלטון היה טורקי. בני הדתות ה[[מונותאיזם|מונותאיסטיות]] זכו למעמד של "[[מילט]]", שהעניק להם חופש דת ופולחן וכן חסות תחת השלטון העות'מאני.

 

 

ב{{ה|מאה ה-19}} נחלקה ארמניה ההיסטורית בין טורקיה, פרס ורוסיה, כאשר חלקה הגדול היה בחלק הטורקי. בה בעת שהארמנים תחת שלטון רוסיה נהנו אז משגשוג כלכלי ופריחה תרבותית, רוב הארמנים באימפריה העות'מאנית היו איכרים ורובם חיו בששת המחוזות המזרחיים של האימפריה, ברמת ארמניה: אֶרְזֶרוּם, סיוָאס, ביטליס, קארפּּוּט, [[ואן (נפה)|ואן]] ודיארבָּקיר. מחוזות אלה היו ידועים גם כ"ששת המחוזות הארמניים". בעיר הבירה איסטנבול, לעומת זאת, חיו כ-250,000 ארמנים, שבלטו כבנקאים, סוחרים, עובדי השירות הציבורי ואדריכלים.{{הערה|יאיר אורון, '''הבנאליות של האדישות''', פרק א: הארמנים - מאבק להישרדות, 2. המאה התשע עשרה, עמ' 40-39.}}