הליגה הערבית – הבדלי גרסאות

כבר בשנת [[1942]] החלה [[הממלכה המאוחדת]] לפעול להקמת הליגה הערבית על מנת לשמור על האינטרסים שלה ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]].{{הערה|1=[http://news.bbc.co.uk/2/hi/middle_east/country_profiles/1550977.stm לוח זמנים של המזרח התיכון] - אתר ה-[[BBC]]}} הליגה הערבית עצמה נוסדה ב-[[22 במרץ]] [[1945]] ב[[קהיר]] שב[[מצרים]]. לארגון הצטרפו שבע [[ארצות ערב|מדינות ערביות]], שכבר היו אז עצמאיות, או קרובות לכך: מצרים, [[סוריה]], [[עיראק]], [[ערב הסעודית]], [[לבנון]], [[ירדן]] ו[[תימן]].{{הערה|אביגיל אורן וחיה רגב, [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=10976 "מפת המדינות החברות בליגה הערבית"], [http://lib.cet.ac.il/pages/sub.asp?source=391 '''מסע אל העבר: לכיתות ט': תולדות המאה ה-20'''], באתר [[המרכז לטכנולוגיה חינוכית]]}} מטרתה הראשית מוגדרת כך:

בשנות החמישים הצטרפו לארגון [[לוב]], [[סודאן]], [[מרוקו]] ו[[תוניסיה]], בשנות השישים [[כווית]] ו[[אלג'יריה]], בשנות השבעים [[איחוד האמירויות]], [[בחרין]], [[קטר (מדינה)|קטר]], [[עומאן]], [[מאוריטניה]], [[סומאליה]] ו[[ג'יבוטי]]. [[קומורו|איי קומורו]] הצטרפו בשנת 1993. [[אש"ף]] הצטרף לארגון בשנת 1976 כ"מדינת פלסטין", לאחר שמשנת הקמתו (ב[[ועידת פסגה|וועידת הפסגה]] הראשונה של הליגה), 1964, היווה משקיף.

היוזמה להקמת הארגון הייתה של ממשלת [[מצרים]], בתמיכת [[בריטניה]], ששלטה על חלקים גדולים מן המזרח-התיכון ב[[שנות הארבעים]]. בשנת [[1942]] ניסתה בריטניה ליצור שיתוף-פעולה בינה לבין מדינות ערב ב[[מלחמת העולם השנייה]]. שיתוף-פעולה כזה היה חיוני, כיוון שחלק גדול מהמנהיגים הערביים נטו לתמוך ב[[גרמניה]], ומכיוון שקרבות קשים התנהלו ב[[צפון אפריקה]] והיו עלולים להתפשט לתוך [[המזרח התיכון]]. בסופו של דבר, הוקם הארגון לקראת סופה של המלחמה.