ת'ורגוד מרשל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
הרחבה
שורה 9:
בגיל 32 זכה מרשל בתיק הראשון שלו בפני בית המשפט העליון של ארצות הברית: [[צ'יימברס נגד פלורידה]]. באותה שנה הוא מונה ליועץ המשפטי הבכיר של ה-NAACP. הוא הופיע, ולרוב נחל הצלחה, בתיקי זכויות אזרח רבים אחרים, ביניהם ניתן למנות את: [[סמית נגד אלרייט]] ב-[[1944]]; [[שלי נגד קריימר]] ב-[[1948]]; [[סוויט נגד פיינטר]] ב-[[1950]] ואחרים. המקרה המפורסם ביותר בו הופיע היה [[פסק דין בראון נגד מועצת החינוך]] מ-[[1954]] בו פסק בית המשפט כי מדיניות [[נפרד אך שווה]] שהתבססה כהלכה בפסק דין [[פלסי נגד פרגוסון]] אינה ראויה ודינה להתבטל במערכת החינוך, משום שהתנאים בבתי ספר נפרדים אינם יכולים להיות באמת שווים. בסך הכל, מרשל זכה ב-29 מתוך 32 התיקים בהם הופיע בפני [[בית המשפט העליון של ארצות הברית]].
 
ב-1961 מינה [[נשיא ארצות הברית|הנשיא]] [[ג'ון פיצג'רלד קנדי|קנדי]] את מרשל ל[[שופט]] בית המשפט הפדרלי השני לערעורים. הוא כיהן בתפקיד זה עד 1965. אז מינה אותו הנשיא [[לינדון ג'ונסון|ג'ונסון]] לפרקליט המדינה של ארצות הברית (Solicitor General).
ב-[[13 ביוני]] [[1967]] הנשיא [[לינדון ג'ונסון]] מינה את מרשל כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית באומרו כי "זה הדבר הנכון לעשות, הזמן הנכון לעשותו, האדם הנכון והמקום הנכון". מינויו של מרשל אושר על ידי [[הסנאט של ארצות הברית]] ברוב של 69 תומכים לעומת 11 מתנגדים, ב-[[30 באוגוסט]] [[1967]]. מרשל כיהן כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית במשך 24 השנים הבאות, כשהוא מבסס רקורד ליברלי מובהק של הגנה חוקתית על [[זכויות הפרט]], במיוחד של זכויות חשודים בפלילים כנגד הממשל. הברית השכיחה ביותר שלו בבית המשפט העליון הייתה עם השופט [[ויליאם ברנן]], אשר הצטרף אליו בעקביות בתמיכה ב[[זכות]] ל[[הפלה מלאכותית|הפלות]] ובהתנגדות ל[[עונש מוות|עונש המוות]].
 
ב-[[13 ביוני]] [[1967]] מינה הנשיא [[לינדון ג'ונסון]] מינה את מרשל כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית באומרו כי "זה הדבר הנכון לעשות, הזמן הנכון לעשותו, האדם הנכון והמקום הנכון". מינויו של מרשל אושר על ידי [[הסנאט של ארצות הברית]] ברוב של 69 תומכים לעומת 11 מתנגדים, ב-[[30 באוגוסט]] [[1967]]. מרשל כיהן כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית במשך 24 השנים הבאות, כשהוא מבסס רקורד ליברלי מובהק של הגנה חוקתית על [[זכויות הפרט]], במיוחד של זכויות חשודים בפלילים כנגד הממשל. הברית השכיחה ביותר שלו בבית המשפט העליון הייתה עם השופט [[ויליאם ברנן]], אשר הצטרף אליו בעקביות בתמיכה ב[[זכות]] ל[[הפלה מלאכותית|הפלות]] ובהתנגדות ל[[עונש מוות|עונש המוות]].
 
מרשל נפטר מ[[אי-ספיקת לב]]. הוא הותיר את כל מסמכיו ורישומיו האישיים ל[[ספריית הקונגרס]]. ספרן הקונגרס פתח מיד את האוסף לציבור, ל[[עיתונאי]]ם ולחוקרים באומרו שזו הייתה כוונתו של מרשל. ב-[[1980]], בית הספר למשפטים של [[אוניברסיטת מרילנד]] פתח [[ספרייה]] שזכתה להיקרא "ספריית המשפטים על שם ת'ורגוד מרשל". כמו כן נקראו על שמו בניינים רבים אחרים בארצות הברית. גם ב[[פוארטו ריקו]] נוסד על שמו [[פרס (זכייה)|פרס]] לסטודנטים מצטיינים.