ג'ון מקלאוד – הבדלי גרסאות

{{בעבודה}}

 

{{מדען

|הערות=זכה בנובל במשותף עם [[פרדריק בנטינג]]

}}

[[קובץ:Cases before and after insulin treatment Wellcome L0031615.jpg|250px|ממוזער|שמאל|ילדה שטופלה באינסולין: לפני (משמאל) ואחרי (מימין)]]

פרופ' '''ג'ון מקלאוד''' (ב[[אנגלית]]: '''John Macleod'''; {{תאריך משולב}}) היה [[רופא]] ו[[ביוכימיה|ביוכימאי]] [[סקוטי]], זוכה [[פרס נובל]] ל[[רפואה]] בשנת [[1923]], במשותף עם [[פרדריק בנטינג]], על מיצוי ה[[אינסולין]] ותחילת הטיפול בו לבני אדם, גילוי שעל פי ההערכות, הציל יותר מ-16 מיליון נפשות בעולם, כשהדוגמה הנודעת היא בסיוע לחולי ה[[סוכרת]]{{הערה|1= Woodward, Billy. "Frederick Banting-Over 16 Million Lives Saved." Scientists Greater Than Einstein. Fresno: Quill Driver Books, 2009. }}.

 

==ביוגרפיה==

ג'ון מקלאוד נולד בצפון [[סקוטלנד]] והתחנך בעיר [[אברדין]]. סיים לימודי רפואה ב[[אוניברסיטת אברדין]] עם תואר PhD ב-[[1898]]. בסיום לימודיו למד שנה [[ביוכימיה]] ב[[אוניברסיטת לייפציג]]. בשנת [[1902]] קיבל דוקטורט ב[[רפואה ציבורית]] מ[[אוניברסיטת קיימברידג']]. לאחר שנה, היגר ל[[ארצות הברית]] ושימש כמרצה ל[[פיזיולוגיה]] ב[[אוניברסיטת ווסטרן ריזרב]] ב[[קליבלנד]] במשך כ-15 שנה. במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]] עזר לפעילות המלחמתית והרצה ב[[אוניברסיטת מקגיל]] ב[[מונטריאול]], לאחר המלחמה, מונה כמנהל מחלקת פזיולוגיה ב[[אוניברסיטת טורונטו]]. מחקריו עסקו בין היתר, ב-[[Mycobacterium tuberculosis]] וב[[סוכרת]].

 

בשנת [[1920]] הציע [[פרדריק בנטינג]] למקלאוד לנסות לרפא סוכרת באמצעות מיצוי [[אינסולין]], אבל מקלאוד הסתייג מהרעיון, מאחר וידע על ניסויים כושלים שבוצעו באינסולין (לאחר שכבר נמצא כי חוסר ב[[הורמון]] האינסולין, המופק על ידי [[איי לנגרהנס]] ב[[לבלב]], גורם אותה), והיה בדיעה שמערכת העצבים בגוף אחראית למשטר הסוכר בדם.

 

עם זאת, שיכנע בנטינג את מקלאוד לתת לו לעבוד במעבדה, במהלך יציאתו של מקלאוד לחופשה בסקוטלנד. מאחר שלא ניתן לספק לסוכרתיים אינסולין באמצעות הפה, ניסה בנטינג לתת אותו כ[[זריקה]], לאחר שמיצה אותו יחד עם עוזרו [[צ'ארלס בסט]]. באוגוסט [[1921]]. בנטינג מיצה לראשונה את החומר מאיי לנגרהנס והוכיח את חשיבותו כאינסולין על ידי [[ניסויים בבעלי חיים|הזרקתו לכלבים סוכרתיים]], והורדת רמת הסוכר בדמם. בתוך כחודשיים, מיצו השניים אינסולין טהור יותר (בעזרת הביו-כימאי [[ג'יימס קוליפ]]), וניסו אותו על ילד סוכרתי בן 14 (ליאונרד תומפסון) – שרמת הסוכר שבדמו ירדה מיד. בפברואר [[1922]] פורסם הגילוי ושנה מאוחר יותר הוענק [[פרס נובל לפיזיולוגיה ולרפואה]] לבנטינג (שחלק אותו עם בסט) ולמקלאוד (שחלק אותו עם קוליפ). האינסולין שהתגלה, החל להיות מיוצר באופן מסחרי מיד לאחר מכן ולהציל את חייהם של הסוכרתיים.

 

<!--