בוסתנאי בן חנינאי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הגהה |
←אשתו הנסיכה וצאצאיה: הוספת מרווח בודד בין שתי מילים שנצמדו בטעות. |
||
שורה 27:
כשראה הח'ליף [[עלי אבן אבו טאלב]] שבוסתנאי בן 35 ועדיין לא התחתן נתן לו את בתו השבויה של המלך ה[[האימפריה הסאסאנית|סאסאני]] [[כוסרו השני]], [[איזדדואר]], שהייתה שבויה בידי המוסלמים. (לפי מקורות אחרים היא הייתה בתו של [[יזדגרד השלישי]] ושמה היה דארא.) נולדו לו שני ילדים מנשים יהודיות ושלושה בנים מהנסיכה הנוכרית, שהייתה לשפחה.
משמת בוסתנאי התפרסם הסכסוך על הירושה ועל מעמד הילדים בני הנוכרית. בני איזדדואר טענו שהם יורשים שוים לאחיהם, ואילו בני היהודיות טענו שבניה של איזדדואר הם עבדים בני שפחה - חלק מהרכוש שבני היהודיות יורשים מאביהם בוסתנאי. בסופו של דבר קיבלו האחרונים [[שוויון]] זכויות גמור, ושניים מהם, רב חנניה מנהר פקוד, ואחריו אחיו, רב חסדאי, אף מונו למשרת [[גאון]] ישיבת [[סורא]]. בדורות הבאים, באו מיוצאי חלציהם ראש גולה ב[[ספרד]] (רבי [[שמואל הנגיד]]), ואף עשרות [[גאונים]] שונים במקומות שונים בתפוצה היהודית ([[סורא]], [[פומבדיתא]], [[ספרד]], ו[[רומא העתיקה]]), וכן כמה מחכמי ישראל בדורות המאוחרים יותר (כגון [[מהר"ל מפראג]] ורבי [[שמשון מאוסטרופולי]]), כמו גם אשת רבי [[פנחס מקוריץ]] (מגדולי תלמידי [[הבעל שם טוב]]).
זאת משום שה[[גאונים]], ובראשם [[רב יהודאי גאון]] מחבר ה[[הלכות פסוקות]] וההלכות קצובות, הניחו שאדם כבוסתנאי, שהיה גם [[גאון]] ישיבת [[פומבדיתא]] מלבד היותו [[ריש גלותא]], לא היה בא על שפחה מבלי לשחררה קודם לכן, ולשאת אותה בהיתר. מקרה זה הפך לתקדים הלכתי שנעשה בו שימוש בדיון על הכלל: "[[אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות]]", ולמסקנות יש חשיבות הלכתית עד ימינו בעניין משמעותם של [[נישואים אזרחיים]].
| |||