הבדלים בין גרסאות בדף "המלחמה העות'מאנית-רוסית (1806–1812)"

מ
סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים)
מ (העברת שדה "שם XXX" ל"שם" בתבנית#)
מ (סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים))
|שם=המלחמה העות'מאנית-רוסית (1806–1812)}}
'''המלחמה העות'מאנית-רוסית''' שהתחוללה בין השנים [[1806]] – [[1812]] הייתה המשך ישיר ל[[המלחמה העות'מאנית-רוסית (1787–1792)|מלחמה הקודמת בין הצדדים]], שהסתיימה ב-[[1792]]. בסיום המלחמה איבדו העות'מאנים שטחים ב[[קווקז]] ובכלל זה העיר [[סוחומי]], וכן את החלק המזרחי של [[נסיכות מולדובה]] - חבל [[בסרביה]]{{הערה|השם בסרביה ניתן לחבל על ידי הרוסים החל מ-1913.}}.
 
==רקע==
העילה הרשמית למלחמה הייתה הדחתם של שליטי [[מולדובה]] ו[[ולאכיה]] על ידי העות'מאנים, אשר בהתאם להסכמים קודמים אמורה הייתה להתבצע רק בתאום עם הרוסים. כתוצאה מכך, ב-[[1806]] נכנסו כוחות צבא רוסים בהיקף של 40,000 חיילים לנסיכויות, עניין שהיה בניגוד להסכמים בין שתי האימפריות. ב-[[11 בנובמבר]] החלו הכוחות במעבר דרך ה[[דנייסטר]], תוך שמפקדי המבצרים באזור נכנעו ללא קרב ומסרו את המבצרים לידיהם. רק מפקד מצודת [[איזמאיל]] סירב להיכנע. העות'מאנים מצדם סיימו לארגן את כוחותיהם ונכנסו ל[[בוקרשט]]. ב-[[13 בדצמבר]] [[1813]] הצליחו הרוסים לכבוש מחדש את העיר. המצור על איזמאיל נכשל והרוסים הפסיקו את הלחימה והחלו בהתארגנות לקראת החורף. במקביל, החלו ה[[סרבים]] בהתקוממות נגד העות'מאנים וב-[[30 בנובמבר]] כבשו המתקוממים את [[בלגרד]].
 
ב-[[18 בדצמבר]] הכריזו שתי האימפריות רשמית על מצב מלחמה ביניהן. השגריר האנגלי ב[[קונסטנטינופול]] פעל רבות למניעת המלחמה אך ניסיונותיו כשלו.
 
==השלב הראשון של המלחמה==
בינואר [[1807]], בעקבות כישלון השגריר האנגלי במניעת המלחמה נכנס הצי האנגלי לאזור [[קונסטנטינופול]] וניצב בעמדת איום על העיר. בתאום עם [[צרפת]] החלו העות'מאנים ב[[משא ומתן]] עם הבריטים, אך במקביל החלו בביצור ה[[דרדנלים]] במטרה לחסום את נתיב השיט של הצי הבריטי. מפקד הצי הבריטי הבין את המצב ובתחילת פברואר [[1807]] עזב את האזור. העות'מאנים הכריזו מלחמה גם על [[אנגליה]].
 
לאור חומרת המצב והעדר תמיכה משמעותית מ[[צרפת]] ביקשו העות'מאנים הפסקת אש וב-[[12 באוגוסט]] [[1807]] סוכם על הפסקת לוחמה עד ל-[[3 במרץ]] [[1809]]. בהתאם להסכם, נסוגו הכוחות הרוסים מהנסיכויות ושוחררו הספינות העות'מאניות שנלקחו שלל. העות'מאנים התחייבו לא להכניס כוחות צבא לנסיכויות ולהפסיק את הלחימה ב[[סרביה]].
 
==השלב השני של המלחמה==
[[אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה|אלכסנדר הראשון]] לא היה מרוצה מתנאי הסכם הפסקת האש. לאחר חתימת הסכם שלום עם [[צרפת]] הוא הגדיל את הצבא שהוצב בדנובה לכ-80 אלף חיילים. מפקד הצבא הוחלף ובמקומו מונה הנסיך פרוזורובסקי עם הנחיות ברורות להביא לשינוי ה[[סטאטוס קוו]]. [[האימפריה העות'מאנית]] לא הייתה מעוניינת בשינוי המצב. שיחות שלום שהתנהלו ב[[פריז]] לא הניבו תוצאות וחילופי השלטון ב[[קונסטנטינופול]] הקשו על הדיונים. ב-[[12 במרץ]] [[1809]] לאחר כישלון המגעים התחדשו הקרבות והידיעה הועברה ל[[סנקט פטרבורג]].
 
לאור המפלה הצבאית, החלו העות'מאנים ב[[משא ומתן]] וב-[[12 במאי]] [[1812]] נחתם [[הסכם בוקרשט (1812)|הסכם בוקרשט]].
 
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
 
{{המלחמות העות'מאניות-רוסיות}}
[[קטגוריה:מלחמות האימפריה העות'מאנית-האימפריה הרוסית]]
[[קטגוריה:בולגריה תחת שלטון האימפריה העות'מאנית]]
{{המלחמות העות'מאניות-רוסיות}}