מולה (אנטומיה) – הבדלי גרסאות

* מולה חלקית נובעת כתוצאה מהפריה בין ביצית עם מטען גנטי יחד עם זרעון שעבר דופליקציה או שני זרעונים, כאשר המטען הגנטי הנוצר הוא 69 XXY (ב- 70% מהמקרים), 69 XXX (ב- 27% מן המקרים) ו- 69 XYY (3% מן המקרים). מולה חלקית מכילה חלקי עובר וכדוריות דם עובריות, רמות BHCG נמוכות יותר מאשר במולה שלמה, וסיכוי של פחות מ- % 5 להפוך למולה פרסיסטנטית. המראה באולטראסאונד של מולה חלקית כולל אזורים מקומיים בהם יש שינויים טרופובלסטיים ולעתים ניתן להבחין ברקמה עוברית.

* גידול שמקורו בשליה, או placental site trophoblastic tumor, ובראשי תיבות- PSTT, הוא גידול נדיר מאד והוא לרוב מוגבל לרחם וגורם לגרורות יחסית מאוחר. גידול זה לא מפריש BHCG אלא HPL. גידול זה מקורו בשליה, והוא יכול להתרחש בכל סוג של הריון או להתייצג חודשים ואף שנים לאחר הריון. הטיפול בגידול זה הוא לרוב כריתת רחם, היות שהוא אינו מגיב לכימותרפיה באופן טוב.

* [[יתר פעילות של בלוטת התריס]] מתרחש בכ- 10% מן המקרים, ומקושר לרצפטורים לתיירוטרופין המשופעלים על ידי BHCG. לרוב, זהו ממצא ללא סימנים קליניים או סאב קליני.

בדיקת המעבדה העיקרית היא בדיקת ההורמון BHCG, המשמש הן לאבחנה, הן לטיפול והן למעקב אחר המחלה. רמת הירידה בהורמון עצמו לאחר הטיפול אמורה לרדת בתוך 14 שבועות ממועד סיום ההריון.

הטיפול עצמו כולל ריקון של הרחם- suction curettage. יש לתת אוקסיטוצין תוך וורידי לאחר הוצאת חלק נכבד מהרקמה לצורך כיווץ הרחם. יש לשלוח את הרקמה לפתולוגיה. ניתן לעשות שאיבה וריקון של הרחם גם כאשר הרחם הוא בגודל של 28 שבועות, אולם בכל מקרה בו הרחם גדול מ-12 שבועות יש להכין מראש ציוד לפתיחת בטן לכל מקרה של דימום בלתי נשלט. עד לשימוש הנוכחי כיום בשאיבה וריקון, ביצוע [[כריתת רחם]] היה האופציה בה בחרו להשתמש במקרים בהם הרחם היה גדול מ-12-14 שבועות. כיום כריתת רחם מומלצת רק במקרים בהם האישה סיימה את תוכניות הילודה וכן נשים מבוגרות יותר, אשר אצלן הסיכוי לממאירות גבוה יותר. הסיבוכים הכרוכים בפעולות אלו כוללים מעבר של חלקי רקמה ותאים דרך מחזור הדם השלייתי לשאר חלקי הגוף ובעיקר לריאות, המהוות את המקום הראשוני לשאריות תאים של הריונות מולריים. במרבית המקרים תהיה רגרסיה ספונטנית של רקמה זו, אולם בחלק מן המקרים עלולה להתפתח אי ספיקה נשימתית, המאופיינת כקוצר נשימה וכיחלון תוך 4-6 שעות לאחר ביצוע הריקון והשאיבה.

מחלה ממאירה המוגבלת לרחם בלבד היא השכיחה ביותר מבין המחלות הממאירות הטרופובלסטיות. הטיפול במצב כזה הוא מתן [[מתוטרקסט]] כטיפול כימותרפי יחידני, או מתן אקטינומיצין במקום. תגובה מלאה לטיפול נעה בין 60% ל-98%, כאשר במקרים של חוסר תגובה או תופעות לוואי לא נסבלות, ניתנת כימותרפיה אלטרנטיבית. יש להמשיך בקבלת קורס נוסף של כימותרפיה לאחר תוצאות שליליות של BHCG. אין לתת מתוטרקסט במקרים של מחלת כבד או כאשר תפקוד הכליות אינו תקין. חלון הזמן בין כל טיפול הוא מינימום של 7 ימים ויש לעקוב אחר ספירת דם וספירת תאי דם לבנים. לרוב, ניתנים בממוצע 3-4 קורסים של טיפול. לאחר הטיפול והשגת רמיסיה, יש לערוך בדיקות BHCG למשך שנה, מדי חודש.