ממלכת גאורגיה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ביטול קישור מדף לעצמו#
clean up באמצעות AWB
שורה 15:
בשנת [[1008]], נפטר גורגן, ובגרט ירש אותו כ"מלך מלכי הגאורגים", ובכך הוא הופך למעשה למלך הראשון ששלט על הממלכה המאוחדת של כארתלי ואבחזיה. ממלכה זו כללה את דוכסות אבחזיה/אבסגיה, [[אגריסי]]/[[סמגרלו]], [[אימרתי]], [[סוואנתי]], [[רצ'ה]], [[לצ'חומי]], [[גוריה]], [[אג'ריה]], נסיכות כארתלי, [[טאיק|טאו]], [[טאו-קלארג'תי|קלארג'תי]], [[שוושתי]], [[מסחתי]] ו[[ג'אוואחתי]]. מה שידוע מאותו זמן והלאה כ[[סכרתוולו]] - "כל גאורגיה".
 
לאחר שהבטיח את ירושתו, המשיך בגרט ללחוץ בתביעה לנסיכות המזרחית ביותר של גאורגיה, [[נסיכות קאחתי]], וסיפח אותה בסביבות שנת [[1010]], לאחר שנתיים של מאבקים ו[[דיפלומטיה]] אגרסיווית. סיפוח [[קאחתי]] הביא את בגרט לשכנות עם [[אמירות]] [[שאדאדיד]]<REFref>'''[[שאדאדיד]]''' - שושלת מלוכה [[כורדיסטן|כורדית]] ששלטה על חלקים אחדים של [[ארמניה]] בשנים [[951]]-[[1174]]</REFref> ששלטה ב[[אראן (אזרבייג'ן)|אראן]]<REFref>'''[[אראן (אזרבייג'ן)|אראן]]''' (آران) - אזור גאוגרפי המשתרע במשולש שבין [[נהר הקורה]] ו[[אראס|נהר האראס]] וממערב הרי הקווקז הקטן (ראו גם [http://www.iranica.com/newsite/articles/v2f5/v2f5a010.html אנציקלופדיה איראניקה]</REFref> (כיום ב[[אזרבייג'ן]]). שליטה של האמירות, אל-פאדל בי מוחמד ([[986]]-[[1031]]) פשט על קאחתי במהלך איחודה עם גאורגיה. בגרט הדף את הפלישה, ובברית עם המלך ה[[ארמניה|ארמני]], [[גאגיק הראשון מלך ארמניה|גאגיק הראשון]] ([[989]]-[[1020]]), הוא יצא מסע קרב מוצלח לעבר העיר [[שאמקיר]] (Şəmkir), והאמירות החלה לשלם מיסים לבגרט. למרות זאת, הייתה מדיניות החוץ של בגרט, נכון לאותו זמן, מדיניות של שלום, והמלך הצליח לתמרן ולהימנע מעימותים עם שתי הממלכות השכנות, [[האימפריה הביזנטית]] והשכנה ה[[אסלאם|מוסלמית]] אף ש[[טאיק|טאו]] נותרה תחת תחת שליטה ביזנטית ו[[טביליסי]] תחת [[אמירות טביליסי|שליטה ערבית]].
 
תקופת שלטונו של בגרט הייתה המשפיעה ביותר ב[[היסטוריה של גאורגיה]]. היא הביאה לניצחון הסופי של [[שושלת בגרטיוני|הבגרטידים הגאורגים]] לאחר מאות שנים של מאבקי כוחות. בשאיפתו ליצור ממלכה ריכוזית ויציבה יותר, ביטל או לפחות הפחית במידה רבה, את האוטונומיה של הנסיכים הבגרטיונים. לפי הבנתו, הסכנה הפנימית הסבירה ביותר הגיעה מענף [[קלארג'תי]] של ה[[שושלת בגרטיוני|בגרטידים]] ה[[איבריה הקווקזית|איברים]], שהונהגו על ידי דודניו, סומבט השני וגורגן. למרות העובדה שנראה שהכירו בסמכותו של בגרט, הם המשיכו להקרא [[מלך|מלכים]] וריבוני קלארג'תי. כדי להבטיח את רציפות הירושה לבנו, [[גיאורגי הראשון מלך גאורגיה|גיאורגי הראשון]], פיתה בגרט, בשנת [[1010]] את דודניו באמתלה של פגישת השלמה, במצודת פנסקרטי, והשליך אותם לכלא. ילדיהם הצליחו לברוח ל[[קונסטנטינופול]]. בשנת [[1012]] סומבט וגורגן הולכים לעולמם בעודם במעצר.
שורה 25:
== הסכסוך הביזנטי-גאורגי ==
{{הסכסוך הביזנטי-גאורגי}}
הסכסוך ה[[האימפריה הביזנטית|ביזנטי]]-[[הממלכה הגאורגית המאוחדת|גאורגי]], של [[המאה ה-11|המאה האחת עשרה]] התמקד בעיקר במספר מחוזות אסטרטגיים באזורי הגבול ה[[האימפריה הביזנטית|בינטיים]]-[[הממלכה הגאורגית המאוחדת|גאורגיים]]-[[ארמינ|ארמניים]]. רוב האדמות הללו הוענקו על ידי [[בסיליוס השני בולגרוקטונוס|בסיליוס השני]] לקורופלאטס הגאורגי, [[דוד השלישי קורופלאטס|דוד השלישי]] כגמול על עזרתו הקריטית במאבק כנגד הגנרל הביזנטי המורד, [[ברדס סקלרוס]], בשנים [[978]]-[[979]]). אף על פי כן, תמך דוד במרידה כושלת אחרת שהונהגה על ידי גנרל ביזנטי אחר, [[ברדס פוכאס]], בסוף שנות השמונים של [[המאה ה-10|המאה העשירית]]. כתוצאה מתמיכה זו, הוכרח דוד להכריז על בסיליוס השני ליורש ה[[נסיכות]] שלו. הסכם זה הרס הסכם אחר שערך דוד עם בנו המאומץ, [[בגרט השני מלך אבחזיה]], יורשו.
 
לאחר מותו של דוד, בשנת [[1000]], צרף בסיליוס לאימפריה את [[טאו (מחוז היסטורי)|טאו]], [[תאודוסיופוליס]] (כיום [[ארזורום]]), אזור [[פאסיאן]](Φαστανοζ) <REFref>באותם ימים נקראה בגאורגית סוונדכס (სჳნდაქს-ი) שב[[גאורגיה]] או פאסיאן (Phasiane) או בסיאן שבצפון [[טורקיה]] שהייתה ידועה מתקופת [[קולכיס]]</REFref> ו[[ימת ואן]] (אפאהוניק) כולל העיר [[מנזיקרט]]. שנה לאחר מכן, הנסיך הגאורגי, [[גורגן מכארתלי|גורגן]], אביו הטבעי של בגרט, התקדם לעבר שטחי המריבה, במטרה להשתלט בחזרה על ירושת דוד. אלא ש[[ניקפורוס אורנוס]] (Νικηφόρος Ουρανός), מנהיג [[אנטיוכיה]], מניא אותו מלעשות זאת. למרות הכול מצליח בגרט, בשנת [[1008]], להפוך למלך הראשון של הממלכה הגאורגית המאוחדת. לאחר מותו בשנת [[1014]], ממשיך יורשו, [[גיאורגי הראשון מלך גאורגיה|גיאורגי הראשון]], את התביעה לירושה העתיקה של [[טאו (מחוז היסטורי)|טאו]], שהייתה בידי הביזנטיים.
 
== תחילת תור הזהב ==
שורה 39:
בשנת [[1120]] עבר דוד הבנאי למערב גאורגיה, כאשר הטורקים החלו לבזוז אדמות גאורגיות, הוא תקף אותם בפתאומיות. הכוח הטורקי הקטן ברח, ודוד נכנס ל[[שירוואן]] (מחוז היסטורי של [[אזרבייג'ן]]) וכובש את העיר [[קאבאלה]] (Qəbələ). בחורף של [[1120]]-[[1121]], הצליחו חיילים גאורגים לתקוף התיישבות סלג'וקית במזרח ודרום-מערב [[עבר-הקווקז]] (דרום הקווקז).
 
דאגתם של הכוחות ה[[אסלאם|מוסלמיים]] באזור גברה נוכח הגידול המהיר של ה[[הממלכה הגאורגית המאוחדת|ממלכה הנוצרית]] בדרום הקווקז. בשנת [[1121]], הכריז הסולטאן הסלג'וקי, [[סולטאן מחמוד איבן מוחמד]] ([[1118]]-[[1131]]), על [[מלחמת דת|מלחמת קודש]] כנגד גאורגיה, וכינס קואליציה ממלכות מוסלמיות, שהונהגו על ידי [[ארטוקיד נאג'ם אל-דין אל-ג'זאר]], ח'ליף [[בגדד]] ו[[טוגרול איבן מוחמד]]. גודל הצבא המוסלמי עדיין נתון בוויכוח כאשר המספר נע בין 600,000 איש<REFref>על פי Walter the Chancellor’s Bella Antiochena, "Matthew of Edessa"</REFref> ל-400,000 איש<REFref> על פי Smbat Sparapet’s Chronicle</REFref> לבין הערכותיהם של היסטוריונים גאורגים מודרניים, 100,000-250,000 איש. אף על פי שנראה כי מספרים אלה מוגזמים, כל המקורות מסכימים על כך כי הכוחות המוסלמים אספו צבא שהיה הרבה יותר גדול מהכוח הגאורגי שמנה 56,000 לוחמים. למרות זאת, ב-[[12 באוגוסט]] [[1121]], הנחיל מפלה לצבא המוסלמי ב[[קרב דידגורי]], כשהוא משיג את מה שנחשב להצלחה הצבאית הגדולה ב[[היסטוריה של גאורגיה]].<REFref>הקרב נערך בהר [[דידגורי (הר)|דידגורי]] 40 [[ק"מ]] [[מערב]]ית ל[[עיר בירה|בירה]], [[טביליסי]], שדה הקרב השתרע ל[[אורך]] מספר [[קילומטר]]ים. המלך דוד החדיר אל מחנה המוסלמים קומץ חיילים, שהעמידו פני כאילו נכנעו, וכשהחלה המתקפה, תקפו המתחזים מבפנים בעוד יתר הכוח תקף מבחוץ. בתחילת [[שנות ה-90]], הוקמה במקום הקרב [[אנדרטה]], המורכב מ[[תריסר]] [[חרב]]ות מסיוויים התחובים בתוך האדמה בתנוחות מוצלבות, ו[[פסל (יצירה)|פסלים]] כבירים של גופות מבותרות של לוחמים מפוזרות בשטח הקרב</REFref> הניצחון ב[[דידגורי (הר)|דידגורי]] סימן את העלייה של גאורגיה ככוח צבאי חזק והשינה את מאזן הכוחות האזורי לטובת ה[[:קטגוריה:גאורגיה: תרבות|תרבות]] וה[[:קטגוריה:גאורגיה: פוליטיקה|פוליטיקה]] הגאורגיים.
 
מעודד מהצלחתו, התפנה דוד הבנאי לכיבוש [[טביליסי]], המובלעת המוסלמית האחרונה שנותרה מה[[אמירות טביליסי|כיבוש הערבי]]. בשנת [[1122]], הוא כובש את טביליסי והעתיק את מושבו מ[[כותאיסי]], ששימשה כבירה הזמנית, לטביליסי. דוד עצמו היה אדם משכיל, שהטיף לסובלנות כלפי הדתות האחרות. בתקופת שלטונו הוא ביטל את המסים וחובות השרות שהיו מוטלים על המוסלמים וה[[יהדות גאורגיה|יהודים]], והגן על ה[[סופיות|סופים]] והמשכילים המוסלמים. בשנת [[1123]], שיחרר צבאו של דוד את [[דמניסי]], המעוז הסלג'וקי האחרון בדרום גאורגיה. ובשנת [[1124]], כובש דוד לבסוף את [[שירוואן]] ([[אזרבייג'ן]]), והעיר ה[[ארמניה|ארמנית]], [[אני (ארמניה)|אני]] (Անի), מידי ה[[אמיר]]ים המוסלמים. דוד המשיל להרחיב את גבולות ממלכתו עד ל[[נהר אראס]]. ה[[ארמנים]] ראו בו משחרר וסיפקו מעט כוחות עזר לצבאו.