הבדלים בין גרסאות בדף "תאופנס המודה"

←‏קורות חייו: ימנו -> ימינו באמצעות AWB
(ויקישיתוף בשורה +)
(←‏קורות חייו: ימנו -> ימינו באמצעות AWB)
תאופנס התחתן בגיל 12 ושיכנע את אשתו לקיים אורח חיים של [[פרישות]] ובשנת [[799]], לאחר מות [[חותן|חותנו]] התגרשו בני הזוג ונשבעו לנהל אורח חיים המוקדש לדת הנוצרית. אשתו של תאופנס בחרה לפרוש ל[[מנזר]] בסמוך לקונסטנטינופול ותאופנס עצמו פרש למנזר בשם '''פוליכרוניוס''' שבסמוך לעיר העתיקה [[קיזיקוס]] (ב[[יוונית]]: '''Κύζικος''')
 
לאחר מספר שנים שימש תאופנס כ[[אב מנזר]] אותו ייסד בסמוך לקיזיקוס ומתוקף מעמדו השתתף ב[[ועידת ניקיאה השנייה]], ה[[ועידה אקומנית|וועידה האקומנית]] השביעית של [[נצרות|הכנסייה]]; התכנסה בשנת [[787]] בעיר ניקאה, היא [[איזניק]] של ימנוימינו ב[[טורקיה]]. הוועידה החזירה את מנהג כיבוד ה[[איקונין]] אשר בוטל וגונה ב[[ועידת האיקונוקלסטים]] בשנת [[754]], וסיימה את [[איקונין#איקונוקלאזמה (ניפוץ אלילים) והרפורמציה|מלחמת האיקונין]] (איקונוקלאזמוס) הראשונה. ועידת ניקיאה השנייה היא הוועידה האקומנית האחרונה שמקובלת גם על ה[[נצרות אורתודוקסית|נצרות האורתודוקסית]] וגם על [[נצרות קתולית|נצרות הקתולית]].
 
המחצית הראשונה של [[המאה התשיעית]] הייתה סוערת וקשה עבור תושבי האימפריה הביזנטית וקיסרים התחלפו בתדירות גבוהה וכך גם המדיניות הדתית של האימפריה. עלייתו של [[לאו החמישי, קיסר האימפריה הביזנטית]] בשנת [[813]] סימנה את נפילתו של תאופנס. הקיסר חידש את רדיפת האיקונות והביא את תאופנס לקונסטנטינופול על מנת לשכנע אותו לחזור בו מתמיכתו בהחלטות וועידת ניקאה השנייה. משסירב תאופנס למצוות הקיסר הוא נאסר ועונה. שנתיים לאחר מכן, משעמד תאופנס בסירובו הוא הוגלה לאי [[סמותרקיה]] בשנת [[817]] ושם נפטר שבועיים לאחר מכן - ביום 12 במרץ (על פי המסורת הנוצרית). על פי המסופר תאופנס ביצע [[נס|מעשי נסים]] רבים '''לאחר''' מותו.