קונסול דיפלומטי – הבדלי גרסאות

עם זאת קונסולים דיפלומטים מקצועיים מהסוג המוכר כיום הגיעו לארץ ישראל רק עם הקמתן של [[קונסוליה|קונסוליות]] בארץ. הראשונה למנות קונסול מקצועי הייתה [[בריטניה]] שמינתה קונסול בירושלים (ו. יאנג) בשנת [[1838]], בימי השלטון המצרי בארץ ישראל.{{הערה|שם=עתות סופה 52|[[ג'יימס פין]], '''עתות סופה''', עמ' 52.}} ב-1839 ניתנה לו הוראה "לתת חסות ליהודים בכלל".{{הערה|ג'יימס פין, '''עתות סופה''', עמ' 66.}} ב-1843 הופיעו קונסוליות של [[צרפת]], [[פרוסיה]] ו[[סרדיניה]]. ב-1849 פעולתה של הסרדינית הופסקה ובאותה שנה החלה הקונסוליה האוסטרית את פעולתה (הקונסול הראשון היה פיצאמאנו מ[[ונציה]]). ב-1854 נוסדה קונסוליה ספרדית.{{הערה|[[ג'יימס פין]], '''שם=עתות סופה''', עמ' 52.}} בתוך עשרים שנה מאז באו לירושלים קונסולים דיפלומטים מקצועיים כמעט מכל [[מדינה|מדינות]] [[אירופה]] באותה העת. לעתים היה הקונסול בירושלים כפוף לקונסוליה הכללית של ארצו ב[[ביירות]]. כך היה המצב עם הקונסולים ה[[ארצות הברית|אמריקאים]] הראשונים.

בשנת 1831 מונה לסוכן קונסולרי אמריקאי ביפו ובירושלים, נתין צרפתי, היהודי דוד דארמון, אולם כעבור 3 שנים הוא הודח. ב-1844 מונה וארדר קרסון לקונסול בירושלים, אולם כעבור זמן קצר המינוי בוטל והוא התגייר. בשנת 1856 נפתחה מחדש הקונסוליה האמריקאית בירושלים, עם מינויו לקונסול של וארן גורהאם.{{הערה|[[ויליאם פראנסיס לינטש]], '''מסע מחקר אל הירדן וים המלח''', ההדיר [[רחבעם זאבי]], תרגם שלמה גונן, [[משרד הביטחון - ההוצאה לאור]], תשמ"ד 1984; עמ' 206, הערה יג.}}