פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 11 בתים ,  לפני שנתיים
מ
[[קובץ:SN1994D.jpg|שמאל|ממוזער|250px|סופרנובה SN1994D בגלקסיה NGC 4526 כפי שצולמה על ידי [[טלסקופ החלל האבל]]. הסופרנובה היא הנקודה הבוהקת משמאל למטה]]
'''סופרנובה''' (supernovaSupernova) היא תופעה שבה [[כוכב]] מסיבי מתפוצץ משום שהלחץ שה[[היתוך גרעיני|היתוך הגרעיני]] יוצר בו כלפי חוץ אינו מספיק כדי לאזן את כוח ה[[כבידה]] העצמי החזק שלו כלפי פנים. הצופה בתופעה כזו ממרחק של [[שנת אור|שנות אור]] רבות, יבחין כי [[בהירות]] הכוכב גדלה במהירות ובחדות (היא יכולה לגדול פי מיליון ויותר, ואף לעלות על בהירותה של [[גלקסיה]] שלמה). ב-10 השניות הראשונות של התהליך, ה[[אנרגיה]] שמופקת גדולה יותר מהאנרגיה שמפיקים כל הכוכבים בכמה גלקסיות גדולות. פליטת ה[[נייטרינו]] מאותו כוכב בזמן הסופרנובה מוגברת באותה מידה.
 
הסופרנובה היא שלב הסיום ב[[מחזור החיים של כוכב]] כבד. כאשר אוזל ה[[דלק גרעיני|דלק הגרעיני]] בכוכב (כלומר, כלים ה[[יסוד כימי|יסודות]] שיכולים להתמזג ב[[היתוך גרעיני]] ליסודות כבדים יותר תוך שחרור אנרגיה), אין כוח שיתנגד למשיכת הכבידה העצמית שלו, והכוכב קורס לתוך עצמו.
 
==== היתוך המימן להליום====
בכוכב שמסתו קטנה מתחת ל-0.08 ממסת השמש, היתוך גרעיני לא מתחיל כלל, מאחר שכוח הכבידה אינו מספיק חזק לדחוס את ליבת הכוכב ולהתקרב לחום הנדרש לתחילת היתוך המימן. במקרה כזה, הכוכב מוגדר כ[[ננס חום]]. אך בכוכב גדול יותר, התהליך מתחיל כך: היתוך ארבעה אטומי [[מימן]] לאטום אחד של [[הליום]]{{הערה|בארבעה אטומי המימן יש ארבעה [[פרוטון|פרוטונים]], ואילו בגרעין אטום ההליום יש רק שני פרוטונים, ועוד שני [[נייטרון|נייטרונים]] שנוצרו משני הפרוטונים הנותרים. המטען החשמלי נשמר בכך שבתהליך ההיתוך נוצרים גם שני [[פוזיטרון|פוזיטרונים]], בעלי מטען שווה לזה של הפרוטונים המקוריים (ועוד שני [[נייטרינו]]). התהליך המלא מורכב מעט יותר ומתואר בערך [[היתוך גרעיני]].}}. היתוך זה מייצר [[אנרגיה]] גבוהה מאוד יחסית להיתוך אטומים אחרים, ולכן שלב זה הוא הארוך והיציב ביותר במחזור החיים של הכוכב. מקור האנרגיה היא איבוד קטן יחסית של מסה - מסתו של אטום הליום קטנה בכ-0.71% מזו של ארבעת אטומי המימן, וזו המסה שמומרת לאנרגיה. ככל שמסת הכוכב גדלה, כמות המימן המתכלה - והאנרגיה המופקת - גדלות באופן לא לינארי. לדוגמה, אם מסת הכוכב היא פי 20 ממסת השמש, הוא יכלה את המימן שבליבה בתוך 9 מיליון שנים "בלבד", לעומת תהליך היתוך ליבת המימן של השמש שמוערך בכ-10 מיליארד שנים. יודגש השימוש במונח '''"ליבה"'''. רדיוס ליבת השמש הינוהוא 20% בלבד מרדיוס השמש כולה, אולם במצב "רגיל" של שלב היתוך המימן, רק אזור זה מגיע ללחץ ולטמפרטורה הנחוצה להתכת מימן, ולכן רק הוא מהווה את מקור האנרגיה של הכוכב. המימן שנותר ב"מעטפת" הכוכב (כ-78%) אינו מותך בשלב זה, והוא ממתין לתורו בשלבים הבאים.
 
הפסקת היתוך המימן בליבת הכוכב גורמת ל"ניצחון" זמני לכוח הכבידה: התכווצות וקריסת ליבת הכוכב לתוך עצמו, משום שאין יותר אנרגיה גרעינית שתפעל בכיוון הפוך.
 
==== היתוך ההליום לפחמן והפיכה לענק או על-ענק אדום====
קרוב יותר למסת השמש, כוח הכבידה ממשיך ודוחס את אטומי ההליום שבליבה עוד ועוד, עד שמתחיל שלב ההיתוך השני - שלושה אטומי הליום מתמזגים והופכים לאטום אחד של [[פחמן]] תוך שחרור אנרגיה. מאחר שהאנרגיה המופקת בתהליך זה קטנה משמעותית מהיתוך המימן, שלב זה הינו קצר משמעותית מהשלב הראשון ונאמד במספר עשרות עד מאות אלפי שנים (תלוי במסת הכוכב).
 
תוך כדי דחיסת אטומי ההליום והיתוכם לפחמן - תהליך המתרחש כזכור בליבת הכוכב - מגבירה הכבידה את אחיזתה. הליבה מתחממת מהר יותר, ובשולי הליבה מתחיל לכן היתוך המימן שנותר במעטפת הכוכב. מקור האנרגיה החדש פועל קרוב לפני השטח, רחוק יחסית ממוקד הכבידה שבליבת הכוכב. הוא מעלה את הבהירות של הכוכב פי 1,000 עד 10,000 מהשלב הקודם ומנפח את מעטפת הכוכב כלפי חוץ, עד פי מאות ואף אלפים מגודלו הקודם.