ויקיפדיה

חניבעל – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מוויקיפדיה ההונגרית, נח יותר
Matanyabot (שיחה | תרומות)
475,756 עריכות
שורה 106:
===קרבות ראשונים בחצי האי האפניני===
{{נושא מורחב|הזירה האיטלקית במלחמה הפונית השנייה}}
בסוף שנת [[218 לפנה"ס]] צבאו של חניבעל פלש לאיטליה דרך אזור [[אטרוריה]]. הוא נתן לחייליו זמן למנוחה ואז התקדם לכיוון [[פו (נהר)|נהר הפו]]. באזור כבר המתין לו צבא רומאי תחת פיקודו של [[פובליוס קורנליוס סקיפיו]], שכאמור צפה מראש את תוכניתו של חניבעל. האחרון ראה שהמורל בקרב חייליו נמוך, וכדי לעודד אותם הכריח שני שבויים גאלים להילחם זה בזה עד מוות, ולאחר מכן נתן למנצח מתנות רבות ושחרר אותו. במחזה זה קיווה חניבעל להמחיש לחייליו את מצבם , הרי האלפים והים סוגרים עליהם, ועליהם לנצח את הרומאים או למות, כי אין לאן לסגת{{הערה|1=פוליביוס, ספר שלישי, 63. טיטוס ליוויוס, ספר עשרים ואחד, 43. [[דיו קסיוס]], ספר ארבעה עשר, 57, 4.}} כעבור זמן קצר נפגשו כוחות החלוץ של חניבעל וסקיפיו ב[[קרב טיקינוס]], בו הביסו פרשיו של חניבעל את יריביהם הרומיים וסקיפיו עצמו נפצע.
 
בעקבות התבוסה בהתנגשות הראשונה עם חניבעל, החליט הסנאט הרומאי לשלוח את הקונסול השני [[טיבריוס סמפרוניוס לונגוס]] שהמתין עם כוחותיו ב[[סיציליה]], לעזרת צבאו של סקיפיו בצפון איטליה. סימפרוניוס היה להוט לצאת לקרב בחניבעל, כדי לזכות ביוקרה פוליטית. חניבעל ניצל את להיטותו כדי לגרור אותו למלכודת והביס את הצבא הרומאי המאוחד ב[[קרב טרביה]]. לאחר מכן הוא העביר את החורף בשקט, ובשנה הבאה ([[217 לפנה"ס]]) הציב מארב מתוחכם ל[[קונסול (רומא העתיקה)|קונסול]] [[גאיוס פלאמיניוס נפוס]], והשמיד את צבאו ב[[קרב טראסימנוס]]. כ-15,000 חיילים רומאים כולל פלאמיניוס עצמו נהרגו בקרב זה. הקונסול השני [[גאיוס סרוויליוס גמינוס]] שלא ידע על התבוסה שיגר 4,000 פרשים לעזרת עמיתו, חניבעל שיגר כוח פרשים משלו תחת פיקודו של קצין מוכשר בשם [[מהרבעל]], בהתנגשות{{הערה|מקום ההתנגשות אינו נזכר במקורות העתיקים, אולם לייזנבי (עמ' 65) סבור שנערכה באזור העיר [[אסיזי]].}} נשבו כל הפרשים הרומאים. אותה תקופה איבד חניבעל את עינו בשל דלקת שלקה בה כשעבר באזור ביצות סמוך ל[[פירנצה]] של ימינו.{{הערה|1=פוליביוס, ספר שלישי, 79.}}
שורה 189:
[[קובץ:Antiochos III.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[אנטיוכוס השלישי]]]]
[[קובץ:Comic History of Rome p 200 Hannibal requesting the Cretan Priests to become his Bankers.jpg|ממוזער|קריקטורה המתארת את חניבעל מרמה את אנשי כרתים שביקשו לגנוב ממנו את כספו]]
חניבעל הפליג ל[[צור]], עיר [[פיניקים|פיניקית]] ב[[לבנון]] של ימינו, שהייתה למעשה עיר האם של קרתגו. בצור קיבלו אותו בידידות, כיאה למנהיג של מעצמה ידידה, אולם חניבעל לא התעכב שם. ברור היה לו שהמקום היחיד בו יוכל למצוא מקלט יהיה אצל שליט [[העולם ההלניסטי|הלניסטי]] חזק. [[מצרים התלמיית|מצרים]] לא באה בחשבון, כיוון שה[[פרעה]] [[תלמי החמישי]] היה תלוי מאוד ברומאים שסיפקו לו הגנה מפני אויביו מבית ומחוץ. גם [[מוקדון]] לא באה בחשבון, כיוון שלאחר [[קרב קינוסקאפאלאי]] הסתיימה [[המלחמה המוקדונית השנייה]] בתבוסת מוקדון, ו[[פיליפוס החמישי]] נושל ממרבית אדמותיו ב[[יוון ההלניסטית|יוון]] ועדיין ליקק את פצעיו. היחידה שיכלה איפה לספק מקלט אידאלי לחניבעל הייתה [[האימפריה הסלאוקית]] , עליה מלך אותה תקופה [[אנטיוכוס השלישי]] שכונה "הגדול" (Μέγας ב[[יוונית]]). אנטיוכוס היה שליט חזק שהפך את ממלכתו לממלכה החזקה ביותר ב[[אסיה]], ושאף להרחיב את שלטונו גם ל[[אירופה]] על חשבון מוקדון ורומא. ככל הנראה חניבעל ואנטיוכוס כבר החליפו מכתבים לפני כן, משום שכאשר הופיעה ספינתו של חניבעל ב[[אפסוס]] (אז [[לידיה]], בשטחי [[טורקיה]] המודרנית) ערך לו אנטיוכוס קבלת פנים מפוארת.{{הערה|למב, עמ' 289.}}
 
אנטיוכוס ראה בחניבעל את האיש הנכון בזמן הנכון. הוא תכנן מלחמה ברומא, והבין שניסיונו הרב של חניבעל יכול לסייע לו רבות. חניבעל הציע לאנטיוכוס תוכניות רבות, ביניהן תוכנית להנחית אותו יחד עם 10,000 רגליים ו-1,000 פרשים באיטליה, וכך לעורר בה פאניקה רבתי.{{הערה|טיטוס ליוויוס, ספר שלושים וארבעה, 60.}} אנטיוכוס התרשם, אולם היה מסופק ובחר שלא להחליט.{{הערה|גולן, עמ' 490.}} חניבעל שלח שליח בן צור בשם אריסטון אל קרתגו במטרה לנסות לברר את הלך הרוח בעיר, אולם בני הסיעה שהתנגדה לחניבעל חשפו זאת ודיווחו לרומאים.{{הערה|טיטוס ליוויוס, ספר שלושים וארבעה, 61.}} אלו האחרונים שלחו משלחת ל[[אנטיוכיה]] במטרה לחדש את שיחות השלום עם אנטיוכוס, בדרך עצרו חברי המשלחת באפסוס, ומנהיג המשלחת פובליוס ויליוס נפגש מספר פעמים עם חניבעל והתייחס אליו בידידות גלויה. מקורות שונים טוענים שגם סקיפיו בכבודו ובעצמו נכח במשלחת, ואף מביאים אנדקוטה אודות ויכוח ביניהם מיהו המצביא הגדול בהיסטוריה.{{הערה|שם=ליוויוס 61|טיטוס ליוויוס, ספר שלושים וארבעה, 61. פלוטארכוס, "חיי פלמיניניוס", 21.}} כל העניין עורר את חשדו של אנטיוכוס כלפי חניבעל אולם אז כבר היה ברור שמלחמה עם רומא היא רק עניין של זמן.
שורה 310:
* מ. קארי, '''דברי ימי רומא, עד סוף תקופת קונסטאנטינוס''', הוצאת ש. פרידמן, תל אביב
<div style="direction: ltr;">
* {{עוגן|סרז' לנסל|[[סרז' לנסל|Serge Lancel]], '''Hannibal''', Blackwell}}, במקור יצא בצרפת ב-1995 , תרגום לאנגלית 1998
* J. F. Lazenby, '''Hannibals war''', Aris & Phillips, 1978
* Nic Fields, '''Hannibal Command''', [[Osprey]] Press 2011.
שורה 329:
* {{עוגן|נייג'ל בגנול|[[נייג'ל בגנול|Bagnall, Nigel]] (1990). '''The Punic Wars'''.}}
* A. D. Fitton Brown, '''After Cannae''', Historia: Zeitschrift für Alte Geschichte, Bd. 8, H. 3 (Jul., 1959), pp. 365-371
* Andrew Erskine, '''Hannibal and the Freedom of the Italians''' , Hermes, 121. Bd., H. 1 (1993), pp. 58-62
* Michael P. Fronda, '''Hegemony and Rivalry: The Revolt of Capua Revisited''' , Phoenix, Vol. 61, No. 1/2 (Spring - Summer, 2007), pp. 83-108
* Michael B. Charles and Peter Rhodan, '''"Magister Elephantorvm": A Reappraisal of Hannibal's Use of Elephants''', The Classical World, Vol. 100, No. 4 (Summer, 2007), pp. 363-389
* E. T. Salmon, '''The Strategy of the Second Punic War''', Greece & Rome, Vol. 7, No. 2 (Oct., 1960), pp. 131-142
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/חניבעל"