הורטיוס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ עדכון URL בתבנית:הארץ (דיון)
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: {{ס:\1|
שורה 20:
שלושת ספרי השירה הראשונים שפורסמו סביב שנת [[23 לפנה"ס]] הם שהביאו להורטיוס את תהילתו כמשורר. בספר הראשון הורטיוס מקדיש את שלושת השירים הראשונים למאיקנאס, ל[[אוגוסטוס]] ול[[ורגיליוס]].{{הערה|רחל בירנבאום, ''הוראטיוס: שירים (האודות)'' עמ' 8 }} השירים הינם בעלי איזון – הורטיוס משתמש בחוש מידה ומאזן בין עצב ושמחה. השיר האחרון בספר השלישי הוא צוואתו, שבה חוזה הורטיוס לעצמו תהילת נצח.{{הערה|נתן שפיגל, ''הוראטיוס: האיש ויצירתו'', עמ' 30}}
 
האיגרות: לאחר פרסום ספרי השירה שב הורטיוס לכתוב "שיחות" (sermones), שבהמשך קיבלו את השם "איגרות" (Epistulae).{{הערה|נתן שפיגל, ''הוראטיוס: האיש ויצירתו'', עמ' 111}} ספר האיגרות הראשון פורסם בשנת 20 לפנה"ס לערך, והספר השני פורסם בין השנים 13-17 לפנה"ס. כתיבה זו של שירה במגוון נושאים, בצורה של איגרות לאישים ידועים, הייתה חדשנית. הספר הראשון הוקדש למאיקונאס. הוא עוסק בהנהגה נכונה ובספרות. הספר השני כולל שלוש איגרות. הראשונה, לאגוסטוס, דנה במצב השירה הרומית. הורטיוס טוען באיגרת כי לדרמה אין סיכוי לשגשג, ושעל כן, על אגוסטוס לתמוך בשירה. האיגרת השנייה מופנית ליוליוס פלורוס (Iulius Floras), ובה הורטיוס מנסה להרחיקו מהשירה כיוון שהיא רוויה בכזב ובצביעות. האיגרת השלישית ידוע בשם האיגרת אל הפיסונים (Epistula Ad Pisones), וכן בשם "(על) [[על אמנות הפיוט|אמנות הפיוט]]" ([[ארס פואטיקה]]). איגרת זו מופנית אל פיסו (piso) ואל שני בניו. היא נחשבת למסמך החשוב ביותר של ביקורת הספרות ב{{ה[[העת העתיקה|עת העתיקה}}]], והשפיעה רבות על התפתחות ביקורת הספרות האירופית. ביטויים, פתגמים ומונחים ששאולים ממנה משמשים עד היום בביקורת הספרות האירופית.{{הערה|רחל בירנבאום, ''הוראטיוס: שירים (האודות)'' עמ' 8-9}} דוגמה לדבר: "אף הומרוס הטוב לפעמים מתנמנם".{{הערה|טור 359 Bonus dormitat Homerus}}
 
שיר היובל: בשנת [[44 לפנה"ס]], לאחר רצח [[יוליוס קיסר]], הופיע בשמים כוכב שביט. החוזים במזלות פרשו זאת כאות המבשר על תחילתה של המאה החדשה. עקב המצב ששרר אז במדינה נדחו החגיגות. בשנת [[17 לפנה"ס]], לאחר שהבטיח אוגוסטוס את הגבולות, הוא ערך את "חגיגות-המאה". חגיגות אלו נערכו בעבר בשנים 249, ו-146 לפנה"ס. הן סימלו את סופה של המאה, ואת תחילתה של מאה חדשה, שכולם קיוו שתהיה טובה מהמאה שלפניה. אוגוסטוס הטיל על הורטיוס לכתוב המנון לאומי לרגל החגיגה. ההמנון שכתב הורטיוס פונה אל האלים בבקשה שיעתירו חסד על רומא, ומהלל את אוגוסטוס. כתיבת המנון זה גרמה לכך שהורטיוס הוכר כמשוררה הלאומי של רומא (Romanae Fidicen Lyrae).{{הערה|נתן שפיגל, ''הוראטיוס: האיש ויצירתו'' עמ' 133-135}}