קברי צדיקים ביהדות – הבדלי גרסאות

[[עלייה לקבר|עלייה לקברי צדיקים]] מוזכרת כבר בתלמוד הבבלי{{הערה|{{בבלי|סוטה|לד|ב}}.}}, שם מסופר שבעת שליחותם של [[שנים עשר המרגלים]], הלך [[כלב בן יפונה]] ל[[חברון]] כדי לבקר בקברי האבות ב[[מערת המכפלה]] ול[[תפילה (יהדות)|התפלל]] שם. על אף שהתורה מייחסת [[טומאה]] למת, השתמר פולחן קברי הצדיקים לאורך הדורות. פרקטיקה פולחנית זו רווחה בקרב העם הפשוט, ועדויות על קיומו של פולחן זה קיימות מתקופת ה[[תנ"ך]], כגון קברה של רחל, מתקופת התלמוד, קברו של [[רב (אמורא)|רב]], שהיו נוטלים ממנו עפר לריפוי [[מלריה|קדחת]], ועד ימינו. ביטויים ברורים ורבים לכך בספרות הרבנית ניתן לראות החל ב{{[[המאה ה-11|מאה ה-11}}]].

בתקופת ה[[גלות (יהדות)|גלות]], קברי הקדושים הידועים בארץ ישראל היו קברי האבות ב[[מערת המכפלה]], [[קבר רחל]], [[קבר רבי שמעון בר יוחאי]] ב[[הר מירון]], [[קבר רבי מאיר בעל הנס]], ועוד. ספר "[[חיי הנביאים]]" שב{{ה[[הספרים החיצוניים|ספרים החיצוניים}}]] מספר על קבריהם של יותר מעשרים [[נביא]]ים. תיאורי הקברים השונים והאגדות שנרקמו סביבם, מהווים ענף עיקרי של [[ספרות הנוסעים]], ואף בספרי תעמולה של [[שד"ר]]ים שונים. בגולה היו מאות קברי קדושים - ב[[מזרח אירופה]] ובמרכזה, ב[[צפון אפריקה]], ב[[הודו]], ב[[בוכרה]] ועוד.

התפשטותה של ה[[קבלה]], וה[[חסידות]] לאחריה, תרמה רבות לפולחן קברי הצדיקים, והתחברו תפילות ו"ייחודים" רבים המותאמים לאמירה על כל קבר וקבר. ה[[אר"י]] זיהה מקומות רבים ב{{ה[[הגליל|גליל}}]] כקברי צדיקים, בעיקר של [[תנא]]ים ו[[אמורא]]ים, אך גם של דמויות מקראיות. רבים מזיהוייו היו בעקבות ה[[מסורת (יהדות)|מסורת]] העממית, אך אישורו גרם להעצמתה של זו. רשימה של כל זיהויו הוספה על ידי רבי [[שמואל ויטאל]], בנו של רבי [[חיים ויטאל]], ל"ספר הגלגולים".

גם יום מותו של צדיק, שבמסורת התלמודית מהווה [[יום אבל]], קיבל על פי הזוהר משמעות הפוכה, כאשר שם מדובר על יום מיתתו של רבי [[שמעון בן יוחאי]] כיום שמחה גדולה ("הילולא"), על כך שהתעלה סוף-סוף מהחיים הגשמיים לחיים רוחניים ב[[גן עדן]]. בעקבות זאת התפתח הרעיון שגם [[יום השנה]] של רבי שמעון בן יוחאי הוא יום שמחה, ומכאן התגלגל רעיון זה ליום מותם של כלל הצדיקים. הרב אברהם קוסמן סבור שרעיון זה נוצר עקב טעות העתקה: רבי [[חיים ויטאל]] כתב על [[ל"ג בעומר]] שהוא "יום שמחת רשב"י" (כאשר ייתכן שהכוונה היא ליום שבו "[[סמיכת זקנים|נסמך]] רשב"י" או שמחה מסיבה אחרת). עקב קיצור המעתיקים ל"יום '''שמ''''", פוענח בטעות הקיצור ל"יום '''שמת''' רשב"י".{{הערה|רבי [[חיים יוסף דוד אזולאי]], '''מראית העין''', ליקוטים, סימן ח. ראו גם הרב [[יעקב משה הלל]], "בעניין לשונות שאר תלמידי האר"י ז"ל שבשמונה שערים, ורשימתם", בתוך '''מקבציאל''', כח, ירושלים , תש"ס, עמ' שסט.}} כך או כך, המנהג לשמוח ביום השנה לפטירת צדיק הפך לנפוץ ביותר (על אף שגם לו התנגדו בתוקף פוסקים רבים), ואומץ על ידי ה[[חסידות]] וזרמים קבליים אחרים; כאשר חלק חשוב מהמנהג באותו יום הוא העלייה לקבר.