כלב הבית – הבדלי גרסאות

'''כלב''' הוא שמו היומיומי של '''כלב הבית''' ([[שם מדעי]]: ''Canis lupus familiaris''), [[תת-מין]] של ה[[זאב מצוי|זאב המצוי]] (Canis lupus), ממשפחת ה[[כלביים]], מסדרת [[טורפים (סדרת יונקים)|היונקים הטורפים.]]

הכלבים התפתחו מה[[זאב מצוי|זאבים]]. [[תוחלת חיים|תוחלת החיים]] שלהם בדרך כלל היא 10-1210–12 שנים אך כלבים מסוימים כמו למשל [[כלב כנעני]], [[סכיפרקה]] וגזעים נוספים של כלבי ציד יכולים לחיות גם בין 18 ל-22 שנים.

הכלב הוא [[ביות בעלי חיים|בעל החיים המבוית]] הקדום ביותר. לפי מחקר שפורסם ב-[[2010]], כלבים בויתו לראשונה, ככל הנראה, באזור [[המזרח התיכון]].{{הערה|1={{הארץ|צפריר רינת|חוקרים: מוצא הכלב מהמזרח התיכון|1.1193819|19/03/2010}}}} . כלבים בויתו מזאבים יותר מפעם אחת לפני עשרות אלפי שנים; מחקר גנטי העלה כי מוצאם של כלבי הבית בני ימינו בשושלת מבויתת שגילה לפחות 15,000 שנים ועל פי ממצאי [[DNA מיטוכונדריאלי]] נמצא קשר גנטי בין כלבים מודרניים לכלבים שבויתו כבר לפני 33,000 שנים{{הערה|Druzhkova AS, Thalmann O, Trifonov VA, Leonard JA, Vorobieva NV, et al. (2013) Ancient DNA Analysis Affirms the Canid from Altai as a Primitive Dog. PLoS ONE 8(3)}}. במהלך תקופה זו, התפתח הכלב לאלפי [[גזע (ביולוגיה)|גזעים]] שונים. כך, למשל, גובהם של כלבים נע בין סנטימטרים ספורים (כמו במקרה של ה[[צ'יוואווה (כלב)|צ'יוואווה]]) לכמעט מטר במקרה של [[וולפהאונד אירי]].

[[חוש הריח]] של הכלבים מפותח במיוחד. הדבר מתאפשר הודות לאזורים המפותחים ב[[מוח]] הכלב המספקים את חישת הריח, והודות למספר עצום ביחס ליונקים אחרים של [[תא עצב|תאי עצב]] עשירים ב[[דנדריט|קולטני ריח]] בחוטם. למרבית הכלבים בין 125 מיליון ל-220 מיליון קולטני ריח, ולגזעים מסוימים, [[כלב דם|כלבי דם]] במיוחד, מספר זה יכול להגיע גם עד ל-300 מיליון{{הערה|שם=coren}}. זאת לעומת כ-6 מיליון קולטני ריח "בלבד" בבני אדם.{{הערה|[http://ref.scielo.org/52nvf8 Olfaction in Neurologic and Neurodegenerative Diseases: A Literature Review], באתר SciELO}}. משום שיש לכלבים תאים רבים כל כך באפם, אפשר אף לראות את התאים ללא כל עזרת מכשירים. כפי שבמוחם של בני אדם [[קליפת הראייה|קליפת ראייה]] גדולה לעיבוד מידע חזותי, במוחם של כלבים קיימת קליפת הרחה (Olfactory cortex) גדולה, לעיבוד המידע המתקבל ממערכת החישה. גודלם של בולבוסי הריח (Olfactory Bulbs) במוחם של כלבים, ביחס לנפח המוח כולו, גדול פי 40 מגודלם היחסי של בולבוסי הריח במוחם של בני אדם.

הדעה הרווחת כיום בקרב מאמני כלבים היא שהתכונה לעקוב אחרי ריח מסוים היא לחלוטין מולדת ואינה נרכשת. יחד עם זאת, ניתן לאמן כלב להתמקד בריח בודד ולהתעלם מריחות אחרים אשר יטו את תשומת לבו של הכלב הלא מאומן.

בנוסף, לכלבים יכולת להניע את [[אפרכסת]] האוזן, דבר המסייע להם באיתור הכיוון ממנו מגיע הקול. יכולת זו מושגת באמצעות 18 [[שריר|שרירים]]ים המסוגלים להטות, לסובב ולהגביה את אפרכסת האוזן של כלב למציאת מקור הקול.

גיל [[בגרות מינית|הבגרות המינית]] של הכלבה (הגיל בו היא [[ייחום|מתייחמת]] לראשונה) משתנה מכלבה לכלבה ונע בין גיל חצי שנה לשנתיים. ככלל, ככל שהכלבה מגזע גדול יותר פיזית, כך היא תבשיל מינית מאוחר יותר. תקופת הייחום של הכלבה נמשכת בין שבועיים לשלושה, כל 6-76–7 חודשים.

כאשר נולדים הגורים עיניהם עצומות והם אינם שומעים. בגיל 10-1410–14 ימים יפתח הגור לראשונה את עיניו. ימים בודדים לאחר מכן יפתחו גם תעלות האוזן שלו.

קיימות מספרות לכלבים בהן כלבים מקבלים טיפוח כולל. קיימים גם [[בית מלון|בתי מלון]] לכלבים, שם משאירים אותם בעלי הכלבים במידהאם שהםהם נעדרים מביתם, ושירותי הורדת כלבים בתשלום לבעלי-כלבים עסוקים.

כיום, מעבר לתפקידים כלביים "מסורתיים", מוכרת יותר ויותר השפעתו של הכלב על הבריאות הפיזית והנפשית של האדם, בייחוד כשמדובר ב[[ילדות|ילדים]]. הקשר בין אדם לכלב הוא קשר רגשי עמוק ומשמעותו לאדם נוסקת מעבר לתועלת המעשית שהאדם עשוי להפיק מהכלב. מחקרים [[פסיכולוגיה|פסיכולוגיים]] ו[[פיזיולוגיה|פיזיולוגים]] רבים נעשו לגבי חיות מחמד בכלל וכלבים בפרט, ומהם עולה שהקשר עם חיית מחמד מפתח תחושות הערכה עצמית, {{פירושון|[[אחריות]]}}, [[אמפתיה]] ו[[רגישות (תכונה אנושית)|רגישות]] אצל ילדים. בנוסף, נמצא שלכלב השפעה מרגיעה על בעליו. דבר זה בא לידי ביטוי ב[[לחץ דם]] נמוך יותר בסביבת הכלב, בירידת [[קצב לב]] בעת ליטופו, ואף נמצא שלבעלי כלבים תוחלת חיים גבוהה יותר. כלבים וחיות אחרות משמשים כ"מתווכים" חברתיים המקלים על יצירת קשר עם ילדים, דבר המשמש בעיקר לטיפול במסגרת ה[[חינוך מיוחד|חינוך המיוחד]], כשמדובר בילדים בעלי [[נכות|נכויות]] ובעיות רגשיות והתנהגותיות.

ככלל, לאורך השנים שרר ביהדות יחס מסוייגמסויג כלפי הכלב. ייתכן שהסיבה לכך היא שהנדודים לאורך ההיסטוריה לא איפשרו להם להחזיק חיות מחמד בקביעות, ואולי מכיוון שכלבים שימשו לא פעם להתעללות בהם, כגון בתקופת [[השואה]]. ישנו איסור של חז"ל "לגדל כלב רע בתוך ביתו", מחשש שיפחיד, ינשוך (ולעתים אף יפצע או יהרוג) את הבאים. [[רבי אליעזר בן הורקנוס]] קבע כי "המגדל כלבים כמגדל חזירין{{הערה|{{בבלי|בבא קמא|פג|א}}}}", וכך קבע [[הרמב"ם]]: "ארור מגדל כלבים וחזירים, מפני שהזיקן מרובה ומצוי". עם זאת הרמב"ם עצמו מתיר לגדל כלב אם הוא קשור תמיד לשלשלת ובישובי ספר בלבד מותר להתיר את השלשלת בלילה ולקושרה במהלך היום{{הערה|1=(רמב"ם יד החזקה - הלכות נזקי ממון ה' ט')}}.

* דיוויד טיילור , "הכלב-המדריך השלם לטיפול בכלבים וגידולם", תירגום: גבי פלג, בית הוצאה כתר, 1986.