|
[[קובץ:Nesiah bw standing.jpg|ממוזער|נשיאה]]
[[קובץ:MG 5074מייל-מצגת.JPG|ממוזער|היינו כאן Ι (דיוקן עצמי)]]
'''צבי לחמן''' (נולד ב-[[22 ביולי]] [[1950|1950 ,תשעה באב תש"י]]) הוא [[מהנדס אזרחי]], [[אדריכל]], [[פסל (מקצוע)|פסל]], רשם, תחריטאי ו[[צייר]] [[ישראלי]]. בו זמנית עוסק בהוראת האומנות.
צבי לחמן (נולד ערב תשעה באב תש"י, 22.7.1950) הוא אמן ישראלי, פסל, צייר ורשם. עיקר עיסוקו חקר היחסים בין גוף, תודעה ומציאות. לצד יצירתו האמנותית, לימד ציור ורישום בביה"ס לאמנות 'בצלאל' ובמדרשה לאמנות בבית ברל. מאז 1987 מלמד בסדנאות לאמנות במרכז מאיירהוף, מוזיאון תל-אביב לאמנות. לחמן הוא תושב הרצליה. נשוי לחוקרת השירה לילך לחמן. אב ליקינתון ולאיתי.
לחמן נשוי למשוררת וחוקרת ה[[ספרות]] לילך לחמן ואב ליקינטון ואיתי.
== ביוגרפיה ==
צבי לחמן נולד בשנת [[1950]] ב[[תל אביב]] ברחוב עמוס. ב-1956 עבר לרמת אביב. למד בעממי ב"אילנות" ובתיכון ב"אליאנס". בין השנים 1968- 72 למד כעתודאי לימודי הנדסה אזרחית משולבים בארכיטקטורה בטכניון. מ-1972 - 77 שרת כארכיטקט בבינוי חיל הים (בזמן שירותו הצבאי המשיך והשלים לימודי [[ארכיטקטורה]] ב[[הטכניון|טכניון]]). לאחר שחרורו מהצבא 1977 נסע לניו יורק ולמד לימודי ציור (MFA (1977-1980 בפארסונס סקול אוף דיזאין ולאחר מכן לימודי המשך בפיסול ב"ניו-יורק סטודיו סקול" בהדרכת סידני גייסט ופיטר אגוסטיני. בשנת [[1986|1985]] שב ארצה עם משפחתו והחל ללמד ב[[מכון אבני]], [[בית ברל|במדרשת בית ברל]], ב[[בצלאל]] ולימד נוער שוחר אומנות ומדע במוזיאון ת"א. בתקופה זו חילק את זמנו בין שני הסטודיואים (ציור ופיסול) והציג את עבודותיו בגלריות ומוזאונים שונים.
לחמן נולד בשנת 1950בתל-אביב, להורים חלוצים, יוצאי קישינב ופולין. אמו, סוציאליסטית מנעוריה, היתה תופרת ועושה מלאכות. אביו, נצר למשפחה חסידית, היה בנאי ומנהל עבודה ב'סולל בונה'. הוריו היו ממקימי הקיבוץ שדה נחום. לחמן העביר את ילדותו ואת נעוריו בין תל-אביב לקיבוץ שבו התגוררה אחותו. את שירותו הצבאי עשה בחיל הים. סיים למודי הנדסה אזרחית (1972) ואדריכלות (1976) בטכניון שם התוודע ליואב בראל וליצחק דנציגר. ב-1978 הציג את תערוכת היחיד הראשונה שלו בציור בגלריה "סוף השדרה" בתל-אביב. ב-1978 יצא לניו יורק, שם למד אצל הציירים ג'ורג' מקניל, ופול רזיקה, תלמידיו של הצייר האמריקני הנס הופמן. במקביל למד אצל הצייר האמריקני לילנד בל ואצל הפסלים וויליאם טאקר, פיטר אגוסטיני וחיים גרוס. בוגר ביה"ס לאמנות 'פרסונס', M.F.A בציור (1980), ובוגר ביה"ס לאמנות 'סטודיו סקול', בניו-יורק. כשחזר לארץ, הוצגה תערוכת הפיסול הראשונה שלו ''דמות'' במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית (1990), ובאותה שנה הציג עבודות על נייר בגלריה גורדון. תערוכות נוספות שלו הוצגו בגלריה גורדון (1997, 1993) ובגלריית גולקונדה לאמנות (2002, 2007). בשנת 2000 הוצגה תערוכת הפיסול שלו ''פדיון האב'' במוזיאון לאמנות ישראלית, ברמת-גן; ב-2003 תערוכת הפיסול ''אנגוסים'' במוזיאון הפתוח, גן התעשייה, עומר. בשנת 2009 הציג תערוכות פיסול בגלריית אלון שגב: "דיוקן ועצמי" (2009) ו"איש עומד אשה יושבת" (2011); ב-2014 הוצגה תערוכת הפיסול שלו "עמודים", באצירתה של איה לוריא במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית.
תערוכות "רישומי משוררים" שלו הוצגו בגלריה במשכנות שאננים בירושלים, בפסטיבל השירה במטולה (1997) ובמוזיאון בית ראובן, תל-אביב; ו"דיוקנאות משוררים ישראליים" במוזיאון ישיבה יוניברסיטי 2007), ניו יורק ובגלריות בבוסטון ובדנבר, קולורדו (2008). על דיוקנאותיו כתבה המשוררת והחוקרת שבא סלהוב: "הדיספוגירציה של פני השטח שאנו מגדירים לרוב כ"פנים" , מתחוללת בעיקבות הבנתו של לחמן את האובייקט, את עולם הדברים או "העצמים", כדינמיקה חלקיקית טוטלית, דינמיקה של אנטרופיה מרובת כיוונים, מכלול פרוע ונפרע של תנועות סותרות וזעות הפונות ונענות ללא הרף ולכל הכיוונים". בשנים האחרונות, הרחיב לחמן את פרויקט הדיוקנאות בבחינת ראי לזמנו ולתקופתו.
לחמן השתתף בתערוכות קבוצתיות רבות של פיסול, ציור רישום ותחריט. תערוכותיו לוו בקטלוגים ובמאמרים מקיפים.
בשנים 1989-1985 לימד לחמן במכון אבני, תל-אביב. בשנים 1992 – 1996 במדרשה לאמנות בית-ברל. ב-2003 -1999 לימד באקדמיה לאמנות ולעיצוב, בצלאל. ב-2008 ו-2011 הנחה סדנאות אמן בניו יורק סטודיו סקול, ניו יורק ובבית הספר הבינלאומי לאמנות מונטקסטלו, איטליה. מאז 1987 לחמן מנחה שתי סדנאות אמן (ציור ופיסול) במרכז מאיירהוף, מוזיאון תל-אביב לאמנות.
במשך השנים פיתח לחמן שיטת לימוד ייחודית וארוכת-טווח המשלבת בין עבודה מהטבע, דיאלוג עם מסורת האמנות ופיתוח שפה אישית באמצעות פירוק הדימוי.
פסליו של לחמן עומדים על מתח וניגוד שבין קונסטרוקציה ארכיטקטונית לבין אנטומיה אנושית. טלי תמיר שאצרה את תערוכתו "איש עומד, אשה יושבת", כתבה כי "באופן נדיר למדי בשדה הפיסול, עסוק לחמן, מעבר להצבת מסה בחלל, במערכות יחסים רגשיות בין שתי דמויות כשהחומר הרך והגמיש שהוא עובד איתו – השעווה – מאפשר לו לבטא את נקודות המגע, החיבור והחירור בין גוף לגוף ובין נפש לנפש". יותר מכל, כתבה, הפסלים של לחמן 'מדברים מגע': "פני השטח שלהם אומרים 'אני עור', אני נגוע". "ההתבוננות בפסליו של לחמן כעדות דרמטולוגית ופסיכולוגית גם יחד מעצימה את פני השטח שלהם לא רק כטכניקה פיסולית, המתכתבת עם מדראדו רוסו, אלברטו ג'אקומטי ואחרים, אלא גם כאמירה נפשית משמעותית שמעלה את רף הרגישות העצבית".
על מנת להתקרב לתנועה התהליכית שהיא בשבילו ה"ממשות" על גילוייה במרחב, בקליטה, ובזיכרון האנושי, לחמן גיבש שפה פלאסטית המקיימת מתח חריף בין הוספה לגריעה/מחיקה של החומר. ציוריו ופסליו מקיימים עדויות דרמטיות לתהליך היצירה, הבנייה, העיצוב, ההתפוררות, והקריעות. כפי שכתב אריאל הירשפלד, עבודותיו מכילות "ספור ארוך ונפתל של התעצבות, ספקות, בניה והרס", ובנויות על ניגוד עז ומתוח בין עדינות ההבניה ומורכבות ההתרקמות לבין הממדים והחומריות של התוצר הסופי. המתחים האלה יוצרים "שרשרת ניגודים" בתהליך הקליטה והחישה של העבודות ומאתגרים את המתבונן.
פסלים , ציורים ורישומים שלו מצויים באוספים פרטיים בארץ ובעולם. פסליו מוצבים במרחבים ציבוריים, במוסדות להשכלה גבוהה, בבתי חולים, במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית ובגן התעשייה, תפן.
==גלריה==
|
