רגישות ללקטוז – הבדלי גרסאות

'''רגישות ללקטוז''' היא תסמונת נפוצה המתאפיינת בתחושות אי-נעימות במערכת העיכול (שלשול, כאבי בטן, גזים ו/או נפיחות הבטן) בעקבות צריכת [[לקטוז]]. ההסבר העיקרי לתחושות אלה הוא רמה נמוכה של האנזים [[לקטאז]] במעי הדק, כתוצאה מירידה בייצור האנזים אחרי גיל הילדות. ירידה זו, בשמה המדעי '''lactase non-persistence''' ('''לקטאזלקטוז לא-מתמיד''') או '''היפולקטזיה''' ('''hypolactasia'''), היא [[פנוטיפ]] (תכונה בעלת מקור גנטי) שכיח. בעלי פנוטיפ זה אינם מעכלים לקטוז בצורה מיטבית (במעי הדק), וכתוצאה מכך חלק מהלקטוז מגיע למעי הגס ומפורק בו על ידי חיידקים. עיכול חלקי זה מתקיים אצל רוב בני האדם בעולם, וככל הנראה אצל כל היונקים (שאינם צורכים חלב כבוגרים).

השוני הגנטי אינו מספק הסבר מלא לרגישות ללקטוז. אנשים שעיכול הלקטוז שלהם מתבצע בחלקו במעי הגס לא בהכרח סובלים מתחושות אי-נעימות גם לאחר צריכה של מוצרי חלב. הסברים אחרים קושרים רגישות ללקטוז עם הרגלי תזונה מקומיים, ומצביעים על כך שאוכלוסיות גדולות של מהגרים בארצות הברית אינן סובלות מרגישות ללקטוז, אולי עקב צריכה מוגברת של מוצרי חלב גם מעבר לתקופת הילדות.