ויטמין A – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 14:
 
==היסטוריה==
תהליך גילויו של ויטמי A נמשך כ-130 שנה. בשנת [[1816]] הפיזיולוג הצרפתי [[פרנסואה מז'נדי]] ערך ניסויים באמצעות חסכים תזונתיים אצל כלבים. כלבים שאכלו למשך שבועות אחדים רק מים ו[[סוכר]] או [[גומי ערבי]] או דברי מזון אחרים שלא כללו [[חנקן]] לקו בכיבים ב[[קרנית]], איבדו משקל ורבים מהם מתו (תמונה קלינית זו דמתה למה שנודע מאוחר יותר כתסמונת חוסר הוויטמין A אצל בני אדם). הוא ייחס זאת לחסך בחלבונים. {{הערה|2012 ,"R.D.Semba in "100 years of vitamins}} מאוחר יותר חוקרים כמו באד, ליבינגסטון, פון הובנט, ביטו, מורי, אישיהאריאישיהארה, גילו כי בני אדם שאכלו תזונה לקויה, שבימינו מזהים אותה כחסרת ויטמין A, נפגעו בקרנית ובראייה הלילית. בימי [[מלחמת העולם הראשונה]] בלוך חקר תוכניות תזונה שונות אצל ילדים דניים[[דנים]] שסבלו מתזונה לקויה וגילה כי דיאטות שכללו חלב מלא, חמאה, ושמן מכבד דגי [[קוד]] כללו חומר מסיס בשומן שמונע [[קסרופתלמיה]] (xerophtalmia "יובש בעין").
בשנות ה-80 של המאה ה-19 גילה [[ניקולאי לונין]] שחומר בלתי מזוהה בחלב הוא חיוני לגדילת התינוקות. ב-[[1891]] קארל סוצין מאוניברסיטת דורפט (כיום [[טארטו]]) הוכיח שקיים חומר לא ידוע ב[[חלמון]] של ביצה שהוא חיוני לחיים. הוא שיער כי חומר זה הוא דמוי-שומן.{{הערה|2012 ,"R.D.Semba in "100 years of vitamins}}
בשנת [[1911]] החוקר הגרמני [[וילהלם סטפ]] יצר מקמח וחלב [[בצק]] שכלל תערובת שהוא כינה "לחם חלב". מזון זה עזר לגדילת העכברים. אחרי שבעזרת [[אתנול|אלכוהול]] ו[[דיאתיל אתר|אתר]] הוצא ממנו ה"לחם החלב", תוך שלושה שבועות העכברים שניזונו בבצק מתו. אם ה"לחם חלב" הוצא ואחר נוסף מחדש למזון, העכברים שרדו באופן נורמלי. מכאן הסיק סטפ שקיים חומר מסיס בשומן שהוא חיוני לחיים."חומרים שומניים מסוימים הנמצאים בחלב, והנמסים באלכוהול-אתר- הם חיוניים להישרדות העכברים"