מלחמת אפגניסטן (2001–2021) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מ הסרת פרמטרים מיותרים בתבנית:ynet (דיון)
שורה 54:
| מפה=
|שם=מלחמת אפגניסטן}}
'''מלחמת אפגניסטן''', המכונה על ידי [[הכוחות המזוינים של ארצות הברית]] "'''מבצע חירות מתמשכת'''" (ב[[אנגלית]]: '''Operation Enduring Freedom''' - OEF), היא [[מלחמה]] שיזמה [[ארצות הברית]] בעקבות [[פיגועי 11 בספטמבר]] בשנת [[2001]], שהעלו את [[אפגניסטן]] כחשודה העיקרית במתן בסיסים ל[[אוסמה בן לאדן]] ולארגון ה[[טרור אסלאמי|טרור]] ה[[אסלאמיזם|אסלאמיסטי]] [[אל-קאעידה]]. במסגרתה [[כיבוש|נכבשה]] אפגניסטן והופל [[שלטון]] ה[[טליבאן]] שעבר ל[[מלחמת גרילה]] נגד שלטון הכיבוש החדש, בעיקר מבסיסי פעולה שהקים במקומות שונים במדינה וב[[פקיסטן]] השכנה. המלחמה הסתיימה ב-[[28 בדצמבר]] [[2014]].{{הערה|{{ynet|יצחק בן חורין|תמה המלחמה הארוכה ביותר של ארה"ב|4608770|28 בדצמבר 2014|}}}}
 
ארצות הברית קיבלה תמיכה וגיבוי בינלאומיים רחבים, ובין היתר [[הברית הצפון אטלנטית]] - נאט"ו - הפעילה לראשונה מאז הקמתה את סעיף מספר 5 באמנתה, לפיו תקיפה באחת המדינות החברות בברית משמעה פגיעה בכל המדינות החברות בה. בנוסף לכך, מדינות רבות כדוגמת [[הרפובליקה העממית של סין|סין]], [[רוסיה]], ו[[הודו]] הציעו שיתוף פעולה מודיעיני (ורוסיה אף שלחה כסיוע כוחות [[ספצנאז]] של [[פסק"ן|השירות הפדרלי ללוחמה בסמים]]), או כדוגמת [[יפן]] ו[[קוריאה הדרומית]] שהציעו שיתוף פעולה צבאי ורפואי. אחד הביטויים לתמיכה ולגיבוי הרחבים ניתן למצוא בקואליציית ה- '''[[כוח הסיוע הביטחוני הבינלאומי|ISAF]]''' (קיצור של '''International Security Assistance Force''', כוח הסיוע הביטחוני הבינלאומי) שהוקם על ידי [[מועצת הביטחון]] של ה[[או"ם]] ב-[[20 בדצמבר]] [[2001]] ומטרתו לשמור על הביטחון והפיתוח של אפגניסטן לאחר מפלת שלטון הטליבאן בה.
שורה 86:
בליל [[12 בנובמבר]] [[2001]] כוחות הטליבאן עזבו את הבירה קאבול. יום לאחר-מכן כוחות הברית הצפונית פלשו אל העיר והחזירו את הנשיא הגולה רבאני, שהעביר בהמשך את השלטון לידי חמיד קרזאי שהפך לבעל ברית קרוב של בוש, ולאורח הכבוד ב[[נאום מצב האומה|נאום מצב האומה הראשון]] שלו ב-[[29 בינואר]] [[2002]]. בליל ה-[[19 באוקטובר]] צנחו לוחמים מ[[יחידת הריינג'רס של צבא ארצות הברית|חטיבת הריינג'רס]] ו[[פשיטה|פשטו]] על שדה תעופה בקנדהר במסגרת מבצע "קרנף".{{הערה|{{ערוץ7||חיילי קומנדו אמריקניים נחתו באפגניסטן ותקפו שתי מטרות|12476|21 באוקטובר 2001}}.}}
 
לאחר כיבוש קאבול, מעוזי הטליבאן החלו לאורך כל הגבול הצפוני והמערבי ליפול לידי הברית הצפונית, וב-[[7 בדצמבר]] נפלה העיר האחרונה שהייתה בשליטת הטליבאן ושהיוותה את המרכז הרוחני של הארגון, [[קנדהאר]]. לאחר נפילת העיר, חיילי [[חיל הנחתים האמריקני]] התחילו לערוך חיפושים בסביבתה אחר מבוקשים.{{הערה|{{ynet||אפגניסטן: לוחמי המארינס במצוד אחרי בכירי אל-קאעידה|1398868|9 בדצמבר 2001||1}}}}
 
בין 25 בנובמבר ו-1 בדצמבר 2001 התחולל [[קרב קאלאי ג'נגי]] במהלכו מרדו מאות שבויים מאנשי הטליבאן והשתלטו על מבצר קאלאי ג'נגי בו הוחזקו, רובם נהרגו בקרב.
שורה 104:
===הלחימה במחוז הלמנד===
במהלך [[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2008|מסע הבחירות לנשיאות ארצות הברית]] בשנת [[2008]] המועמד [[ברק אובמה]] הבטיח במצעו להוציא את הכוחות האמריקניים בעיראק (הנמצאים שם בשל [[מלחמת עיראק]]) ולהגדיל את כמות החיילים האמריקניים באפגניסטן. לאחר בחירתו לנשיא, ברק אובמה קיים את הבטחתו והוציא את כל כוחות הצבא האמריקניים מהערים בעיראק והוסיף עוד כ-30,000 חיילים אמריקניים אל אפגניסטן.
ב-[[25 ביוני]] [[2009]] הודיעה התקשורת האמריקנית על המבצע הגדול ביותר מאז כניסת ברק אובמה לבית הלבן, שהוא גם המבצע הגדול ביותר של חיל הנחתים מאז [[הפלישה לפאלוג'ה]] במלחמת עיראק, ובמהלכו כוחות מצבא ארצות הברית והממלכה המאוחדת תקפו את מחוז הלמנד שבדרום מערב המדינה, וכונה מכת החרב או טפר הפנתר על ידי הכוחות הבריטיים. בנוסף לכך דיווחה התקשורת כי חייל אמריקני בשם [[בו ברגדאל]]{{הערה|1=רגדאל שוחרר בעסקת שחרור שבויים על הטאליבן תמורת 5 מחבלים, בסוף מאי 2014.}} נחטף על ידי כוחות הטליבאן, ומאוחר יותר פורסמה קלטת בה הוא מופיע שצולמה על ידי שוביו.{{הערה|{{ynet|AP|החייל בשבי הטליבאן: "אני מפחד ורוצה הביתה"|3748882|19 ביולי 2009|}}}} במהלך המתקפה במחוז נתקלו כוחות הקואליציה בחיילי טליבאן שהתחפרו ומוגנו היטב, דבר שגרם להרג של מספר חיילים אמריקניים ויותר מכ-20 חיילים בריטיים (15 מהם תוך שבוע אחד, 8 מהם תוך יום אחד) ובהם היה גם סגן קולונל, ובכך הוא היה החייל הבכיר ביותר שנהרג לצבא הבריטי מזה 25 שנה.{{הערה|{{נענע10|אילן גורן|המלחמה באפגניסטן: ארה"ב ובריטניה עושות חשבון נפש|650357|14 ביולי 2009||news}}}}
הדבר גרם למחאה חריפה בבריטניה, בה בין היתר הוזכרה העובדה שהצבא סבל מקיצוצים נרחבים במהלך השנים ולכן הם נתקלים במחסור חמור במסוקים, בתחמושת ובשאר אספקה שוטפת. בנוסף לכך התברר שהטליבאן משתמש בעובדה זו במלחמה, בכך שהוא מתמקד בהתקפה של כוחות בריטיים ועל מנת שיבואו כוחות אמריקניים לעזרתם, ובכך להוריד חלק מהלחץ עליו. במהלך הלחימה במחוז הלמנד חצה מספר הרוגי הבריטים את רף ה-200, ובכך קרוב לרבע מההרוגים במהלך כל שנות המלחמה הם בריטים.{{הערה|{{ynet|סוכנויות הידיעות|מספר החללים הבריטים באפגניסטן עלה ל-201|3762505|16 באוגוסט 2009|}}}}
 
לאחר שברק אובמה הודיע ב-[[1 בדצמבר]] 2009 על שליחת כ-30,000 חיילים אמריקניים נוספים לאפגניסטן יחד עם עוד 10,000 חיילי נאט"ו (צעד שהשוו ל[[מלחמת וייטנאם]]), החלה מתקפה נוספת במחוז הלמנד במטרה לנתק קווי אספקה וקשר של כוחות טליבאן. ב-[[13 בפברואר]] [[2010]] החל מבצע רחב היקף בשם [[מבצע מושתראק]] (משמעות השם ב[[ערבית]] או ב[[דארי]] היא "ביחד"), המבצע הגדול ביותר מאז תחילת המלחמה, ובו 15,000 חיילים (מרביתם אמריקנים, בריטיים ואפגנים) תקפו את העיר מרג'ה, בה התרכזו ב-2,000 לוחמי טליבאן, שנמצאת במרכז המחוז ושימשה כמנוף הכלכלי של הטליבאן (בעיר מפעלים רבים לייצור סמי [[אופיום]]). המטרה הראשית של המבצע הייתה לעזור לממשלה האפגנית בחיזוק סמכותה במחוז.
שורה 112:
בזמן [[קרב טורה בורה]] ואחריו ברחו בכירי אל-קאעידה והטליבאן אל פקיסטן, שם נהנו מתמיכה של טרוריסטים רבים, דבר שגרם לפקיסטן להפוך לתחליף של אפגניסטן לארגוני הטרור, שביצעו כנגד השלטון פיגועים. בתגובה לכך ארצות הברית נהגה לתקוף יעדים לאורך הגבול של פקיסטן עם אפגניסטן בעזרת מטוסים ו[[כלי טיס בלתי מאויש]]ים. בתחילת שנת [[2009]] נחתם הסכם הפסקת אש בין הטליבאן בפקיסטן לצבא הפקיסטני לפיו הטליבאן מפסיק לבצע פיגועים, ובתמורה מוחלים חוקי ה[[שריעה]] על עמק סוואט המרוחק כעשרות קילומטרים מהבירה וממתקני גרעין.
 
לאחר לחץ אמריקני שנבע מהחשש שהטליבאן ינסה להשתלט על מתקני הגרעין, פקיסטן פתחה בתחילת חודש מאי אותה שנה במתקפה לכיבוש עמק סוואט ולחיסול מעוזי הטרור במדינה. הצבא הפקיסטני הצליח להכריע את הטליבאן ולהבריח אותו עד לצפון מערב המדינה, שם ככל הנראה הסתתרו בן לאדן ושאר בכירי הטליבאן ואל-קאעידה. על מנת להכריע סופית את הטליבאן, הצבא הפקיסטני החל להתכונן לקראת הקרבות בצפון מערב המדינה, ובין היתר יצר קשרים עם השבטים המקומיים, אך לבסוף החליטו שלא להמשיך עד הסוף את המתקפה, וזאת בשל חיסולו של ראש הטליבאן בפקיסטן, [[בייטולה מחסוד]] ב-[[5 באוגוסט]] על ידי כטב"מ אמריקני. בסיום המתקפה הפקיסטנית פורסם כי נהרגו בערך בין 1,000 ל-3,000 מחבלי טליבאן וכעשרות חיילים פקיסטנים, זאת בנוסף לנזק רב שגרם למיליוני אנשים לעזוב את בתיהם ולהפוך לפליטים.{{הערה|{{נענע10|צבי יחזקאלי|תיעוד מיוחד: לחימת הטליבאן בצפון פקיסטאן|636814|14 במאי 2009||lnk}}}} בנוסף לכך, כתוצאה של מותו של בייטולה מחסוד, הוצתו קרבות בין פלגים שונים בטליבאן על מנת לתפוס את מקומו של מחסוד. בקרבות נהרגו עשרות חיילי טליבאן.{{הערה|{{ynet|AP|קרב ירושה בטליבאן: 70 חמושים נהרגו בפקיסטן|3761003|12 באוגוסט 2009|}}}}
 
ב-[[17 באוקטובר]] הצבא הפקיסטני החל במתקפה חוזרת, הפעם בקנה מידה גדול הרבה יותר שכלל כ-30,000 חיילים, על כ-10,000 לוחמי טליבאן שנמצאים במעוזים בצפון מערב פקיסטן, וזאת לאחר החרפה בפיגועים בארץ, שבהם נהרגו יותר מ-200 אנשים תוך שבוע ובין היתר חבלי טליבאן הצליחו להשתלט על בניין מטכ"ל פקיסטני. בין המטרות של המתקפה, הייתה תפיסה או חיסול של המפקד החדש של הטליבאן בפקיסטן, חקימוללה מחסוד, ובמידה מועטה, תפיסה או חיסול של מפקדי אל קאעידה שברחו מאפגניסטן.
שורה 122:
בערב [[1 במאי]] [[2011]] שודר בפתאומיות בשידור ישיר נאום של נשיא ארצות הברית [[ברק אובמה]], בו הודיע שהטרוריסט [[אוסמה בן לאדן]] חוסל, דבר שגרם לגל של התרגשות בקרב הציבור האמריקני. אמריקנים רבים פתחו בחגיגות ספונטניות ברחובות, כשהבולטות שביניהן היו חגיגות מול [[הבית הלבן]], ב[[טיימס סקוור]], וב[[גראונד זירו]] (האתר בו היו מגדלי התאומים).
 
בהמשך פורסמו הפרטים על חיסולו של בן לאדן במסגרת [[מבצע חנית נפטון]]: החל מאוגוסט [[2010]], עם חקירת מתכנן פיגועי 11 בספטמבר, [[חאליד מוחמד]], המודיעין האמריקני חקר השערה לפיה אוסמה בן לאדן מתגורר במתחם מבוצר בעיר [[אבוטאבאד]], כ-50 ק"מ צפונית לעיר הבירה הפקיסטנית [[אסלאמאבאד]]. האחוזה המבוצרת הייתה גדולה פי 8 מהבית הממוצע בעיר זו, מוקפת חומות וגדרות תייל, במרחק של פחות מקילומטר מבסיס של צבא פקיסטן, האקדמיה הצבאית לקצינים,{{הערה|1=[http://web.archive.org/web/20110503235556/news.yahoo.com/s/ap/20110502/ap_on_bi_ge/as_pakistan_bin_laden Bin Laden hid in Pakistan city laden with military]}} וזאת בעקבות מידע שעלה במהלך חקירתו של הטרוריסט חאליד מוחמד.{{הערה|1=[http://www.cbsnews.com/8301-503544_162-20059655-503544.html# CBS News: Bush's counterterror chief defends harsh interrogations]}} אל האחוזה היו מגיעים משלוחים על ידי שני שליחים אלמונים. החל מחודש מרץ 2011 המודיעין החל להיות יותר מוחשי, כשלאחר מספר פגישות של הנשיא אובמה עם המועצה לביטחון לאומי, הוחלט לפעול בעניין.{{הערה|{{ynet|יצחק בן-חורין, וושינגטון|המבצע: הכוחות המיוחדים באחוזה של בן-לאדן|4063153|2 במאי 2011|}}}}
 
לשם הפעולה הוסקו כ-40 לוחמים מצוות 6 של יחידת [[אריות הים (יחידה)|אריות הים]] האמריקנית אל האחוזה עם הוראה שבמקרה וייתקלו בבן לאדן, עליהם יהיה לחסלו.{{הערה|{{ynet|יצחק בן-חורין, וושינגטון|המטרה, בן לאדן: "רצינו להרוג אותו, לא ללכוד"|4063448|2 במאי 2011|}}}} במהלך הפשיטה על האחוזה החל קרב יריות שנמשך כ-40 דקות בין הלוחמים לבן לאדן עצמו, בסופו בן לאדן חוסל יחד עם אחד מבניו ועוד אישה ששימשה מגן אנושי. מיד לאחר מכן הועברה הגופה אל אפגניסטן שם נעשה וידוי באמצעות [[DNA]] שהיא אכן שייכת לאוסמה בן לאדן. משערב הסעודית סירבה לאפשר את קבורתו על אדמתה, הושלכה הגופה בלב ים.{{הערה|1=[http://www.thestar.com/news/world/article/984041--bin-laden-remains-given-burial-at-sea?bn=1 Bin Laden remains given burial at sea]}}
 
בתגובה לחיסול החלו, ככתוב לעיל, גילויי שמחה נרגשים בכל רחבי ארצות הברית. שיא נרשם כאשר באתר "[[טוויטר]]" נשלחו במהלך נאומו של ברק אובמה כ-4,000 הודעות (המכונות באתר "ציוצים") בשנייה.{{הערה|1=[http://www.huffingtonpost.com/2011/05/02/osama-bin-laden-death-tweets_n_856119.html#s272181&title=Keith_Urbahn_Rumsfeld "Twitter Reactions To Osama Bin Laden's Death (TWEETS)"]}} במהלך משחקי ספורט אוהדים קראו קריאות "יו.אס. איי" (ראשי תיבות באנגלית של "ארצות הברית של אמריקה"). כלי התקשורת האמריקניים הרבו לתאר את התרגשות הציבור ולתעד מסיבות רחוב ספונטניות בהן הונפו דגלי ארצות הברית ושרו את המנון המדינה. עם זאת, צוינה על ידי התקשורת העובדה שבן לאדן היה פחות מקילומטר מאקדמיה צבאית פקיסטנית, כשהגדיל לעשות סוכן לשעבר בסוכנות הבין המרכזית האמריקנית ומי שהופקד במשך שנים על המצוד אחר בן לאדן, מייקל שיור, כשאמר ש"על ארצות הברית לסמוך על עצמה בלבד ולא על פקיסטנים, כוויתים, או סעודים".{{הערה|1=[http://video.foxnews.com/v/4672216/what-is-navy-seal-team-6/?playlist_id=86909 Fox News: What Is Navy SEAL Team 6?]}} הנשיא האמריקני הקודם ומי שהחל את המלחמה באפגניסטן, [[ג'ורג' ווקר בוש|ג'ורג' בוש]], יצא בהודעה:
שורה 143:
לאחר הפלישה של הקואליציה בראשות ארצות הברית לאפגניסטן חיילי הברית הצפונית נטלו ברוב עול הלוחמה הקרקעית, ולאחר-מכן היוו את הבסיס לשלטון שהחליף את הטליבאן. הנשיא הגולה רבאני הוחזר, ומאוחר יותר העביר את השלטון לידי [[חמיד קרזאי]]. בנוסף לכך, ארצות הברית הקימה את [[הצבא האפגני]] על בסיס חיילי הברית הצפונית, וחימשה אותו. מטרת הצבא היא להמשיך את הלחימה במעוזי הטרור במדינה ולמנוע השתלטות חוזרת של גורמי טרור שונים על השלטון. עם זאת, לקראת סוף הקדנציה השנייה שלו, [[נשיא ארצות הברית]] [[ג'ורג' ווקר בוש]] הביע אכזבה מההתמודדות של הצבא עם הטרור האפגני, ולאחריו גם הנשיא [[ברק אובמה]].
 
ב-[[20 באוגוסט]] [[2009]] נערכו הבחירות הראשונות באפגניסטן, בהן המתמודדים העיקריים היו [[חאמיד כרזאי]] ושר החוץ לשעבר עבדאללה עבדאללה, כששני הצדדים מצביעים על זיופים בבחירות. הבחירות נערכו בצל איומי הטליבאן לפגוע במצביעים, וכללו בין היתר כריתת אצבעות לשני מצביעים{{הערה|{{ynet|AP|אפגניסטן: טליבאן כרת אצבע למצביעים בקלפי|3765394|22 באוגוסט 2009|}}}} ומספר פיצוצים בקרבת קלפיות. כרזאי ניצח ברוב של 55.4 אחוזים מהקולות. ב-[[16 באוקטובר]] פורסם כי אכן היו בבחירות זיופים של מאות אלפי קולות וכי כרזאי זכה רק ב-47% מהקולות החוקיים, ולכן נקבע מועד לסיבוב חוזר ב-7 בדצמבר (על מנת להיבחר יש לזכות ביותר מ-50% מהקולות). גם הפעם הטליבאן איים על הבוחרים. ב-[[2 בנובמבר]] עבדאללה עבדאללה הודיע על פרישה מהמירוץ, ולכן חאמיד כרזאי זכה בבחירות.
 
אנשי הטליבאן המשיכו בהתנגדותם ל"כיבוש האמריקני", וביצעו [[פיגוע]]ים כנגד מטרות מערביות ונגד השלטון. ביולי [[2007]] חטף הטליבאן 23 אזרחים [[קוריאה הדרומית|דרום קוריאנים]], ובנובמבר 2007 התפוצץ [[מחבל מתאבד]] במפעל סוכר והרג שישה חברי פרלמנט.