|
'''טיול שנתי''' הוא טיול המתרחש אחת לשנה במסגרת בתי הספר ונחשב לגולת הכותרת של מערכת החינוך. הטיול השנתי מהווה מרכיב מרכזי בתהליך של עיצוב הנוער והקניית ערכים הקשורים ביחסים שבין הנוער לארצו. קיום טיולים שנתיים נהוג ברוב בתי הספר בארץ ובכל הגילאים. בשנים הראשונות של התלמידים (גיל בית ספר יסודי), הטיולים הם לרוב בני יום אחד ולמקומות מקורבים לאזור בית הספר. בהמשך, ככל שגדלים התלמידים, הטיולים השנתיים נמשכים מספר רב יותר של ימים ולמקומות מרוחקים יותר. המטרות העיקריות של הטיולים השנתיים הן: לעצב ולפתח את התלמידים, לשפר את מידת הגיבוש והחברות בין התלמידים ולגרום למידה גבוהה יותר של הכרה ואהבת הארץ. טיולים אלה מהווים "קרקע פורייה" להתמודדויות לא שגרתיות לבני הנוער. ההתמודדויות הללו מאפשרות למידה והתפתחות משמעותית למרביתם. ההתמודדויות אשר באות לידי ביטוי בטיולים שנתיים הן לרוב: לינה מחוץ לבית המגורים, לינה בתנאי שטח, ריחוק מההורים, ריחוק מהסביבה המוכרת, הליכה ממושכת ואתגרית בטבע ועוד. טיולים כדוגמת טיולים שנתיים מבוצעים לרוב בתנועות הנוער השונות. לפיכך, תלמידים אשר משתייכים לתנועות הנוער יתמודדו ביתר קלות עם הטיולים השנתיים הבית ספריים.
הטיול השנתי נוסד בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה, בעקבות מסעות "ציוניים" חינוכיים שפורסמו בספרות של אותה תקופה, כדוגמת הספר "אנשי בראשית" של אליעזר שמאלי. מעט לפני מלחמת העולם השנייה מורשתו של אורד וינגייט עברה לנוער ובייחוד ללוחמי הפלמ"ח. במלחמת העצמאות בתש"ח, הטיול הרגלי שימש כהסוואה בפני הבריטים[1] עם קום המדינה מסעות ארוכים ומאומצים היו חשובים לכיבוש אזורים מרוחקים, בין היתר ההגעה למכתש רמון, ולאום רשרש (מאוחר יותר אילת).
לטיולים אלו קדמו ימי לימוד ולעתים שבועות לימוד, הכוללים גאוגרפיה, תנ"ך, היסטוריה וטבע של האזור בו עומדים לטייל. מספר ימי הטיול ואורך המסע הרגלי, גדלו עם הכיתה המטיילת. בכיתה ד' בדרך כלל ביקרו במהלך יום אחד באזור בית הספר. בכיתה ה' עלו לירושלים למשך יומיים, ובכיתות ו', ז' וח' הלכו והרחיקו לאזורים השונים של הארץ. בתיכון אף היו שיצאו לשבוע ויותר, כולל שבת.
בדרך כלל המטיילים וצוות ההוראה והמלווים ישנו בכיתות ריקות של בתי ספר, או בשטח, בשקי שינה. "מלווי הנשק" של הטיול היו הורים מתנדבים, או חיילים בחופשה. הנשק המשטרתי שנופק לצורך כך היה ה-M1 קרבין ולעתים רחוקות יותר גם עוזי.
לאחר מלחמת ששת הימים, חלק מהטיולים השנתיים כללו גם אזורים ביהודה (נקבת השילוח, הרי חברון הכפר בתיר מקומו של ביתר העתיקה), בחבל בנימין (גבעון ומקום ה"בריכה" המשוערת של 'ישחקו הנערים לפנינו'), גב ההר, ואף ביקורים בעזה ובדקל אבשלום). בחלק מטיולים אלו היו עימותים עם התושבים הערביים. בחלק מהמקומות (כמו טיולים לכפר בתיר, שהסתיימו בבריחת המטיילים) עוצמת העימות גרמה להפסקת הטיולים באזור, ועם האינתיפאדה הראשונה הופסקו הטיולים הרשמיים מעבר לקו הירוק למעט טיולים לרובע היהודי בירושלים ולרמת הגולן.
לאחר הסכם השלום עם מצרים ולפני מסירת סיני למצרים במסגרת הסכם זה, בתי ספר רבים טיילו "טיול פרידה" למדבר סיני, וחלקם גם לגולן לאור שיחות שפורסמו עם ממשלת סוריה.
==היסטוריה==
|
