גורגיאס (דיאלוג אפלטוני) – הבדלי גרסאות

בחלק זה כמעט ואין דיאלוגים. שלושת הדוברים הבינו כי לא יצליחו לעמוד בפני סוקרטס. גורגיאס מפציר בסוקרטס להמשיך בדיון על מנת להבין את טענותיו לעומק. קאליקלס משיב רק על מנת להביא את הדיון לסופו. סוקרטס חוזר שוב לטענתו שרטוריקה היא סוג של חנופה. הוא טוען כי כל רטוריקה היא מלאכת דיבור ללא ידיעה אמיתית מאחוריה, כיוון שהרטוריקן אינו איש מקצוע. סוקרטס מחשיב עצמו להיות אחד מהאנשים היחידים שמתעסק באומנות המדינה{{הערה|אפלטון, גורגיאס, עמוד 385}}, בניגוד לתפיסה המקובלת של אותו הזמן של פעילות פוליטית של רטוריקנים ו[[סופיסטים]]. בסוף הדיאלוג סוקרטס מספר סיפור על השופטים שיושבים ב[[שאול (מיתולוגיה)|שאול]] ושופטים אנשים. הוא אמר שבתחילה התבלבלו בשיפוט כי לא הביטו רק על נשמתם של הנידונים. עכשיו כאשר אדם עומד מול השופט הוא נשפט רק לפי מצב נשמתו. ועל כן סוקרטס מסיים בהטפת מוסר לעשות טוב, להימנע מעוול, ולא להשקיע מאמץ במראית עין.