בלדווין הראשון, מלך ירושלים – הבדלי גרסאות

בלדווין נשא לאישה את אחותו החורגת ארדה, בתו של טורוס, ונשא בתואר הלא רשמי של שגריר הצלבנים בארמניה. בשנתיים הראשונות לשלטונו פעל בולדווין להרחבת גבולות הרוזנות, בעיקר על חשבון המוסלמים ה[[סלג'וקים]] ששכנו ממזרח לה. בינות כיבושיו הוא נלחם בניסיונות להדחתו מצד נתיניו הארמנים, וכן הגיש עזרה לצבא הצלבנים בעת המצור הצלבני על אנטיוכיה, על אף שהוא לא יצא בעצמו לעיר אלא רק שלח תגבורת לצרים.

בהגיעו לירושלים נתקל בלדווין בהתנגדות מצד יריבו הוותיק טנקרד, שחבר לפטריארך של העיר, [[דגובר מפיזה]], כדי להדיח את בלדווין ולהקים בירושלים ממלכה דתית. בלדווין העדיף שלא להתעמת עם טנקרה ועמיתו, ובמקום להשאר בירושלים יצא מיד למסע כיבושים במצרים, מסע ממנו הוא שב רק בסוף חודש דצמבר. הפטריארך סירב להכתיר את בלדווין בירושלים, מפאת חילוניותה של העיר, ולכן, ב[[חג המולד]] של שנת [[1100]], בטקס שנערך ב[[כנסיית המולד]] ב[[בית לחם]], הוכתר בלדווין למלכה הראשון של ממלכת ירושלים על ידי הפטריארך בעצמו, שויתר בינתיים על ההתנגדות לממלכה החילונית.

בשנת [[1105]] נערך [[קרב רמלה השלישי|קרב מוצלח נוסף]] מול המצרים ברמלה. בשנת [[1109]] שימש בלדווין כבורר בקרב מועצת האצילים הצלבנים שצרו על העיר טריפולי (בלבנון של ימינו), והכריח את טנקרה למשוך את דרישתו להתמנות לרוזן העיר כאשר זו תיפול בידי הצלבנים. עם נפילת חומות העיר הוקמה במקום [[רוזנות טריפולי]] שראשיה הכירו תודה לבלדווין על שבחר בהם רוזנים.