ויקיפדיה

קלאופטרה – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
מ שוחזר מעריכות של 79.182.189.238 (שיחה) לעריכה האחרונה של Liadmalone
שורה 14:
|אם=
|צאצאים=[[קיסריון]]{{ש}}[[אלכסנדר הליוס]]{{ש}}[[קלאופטרה סלנה השנייה]]{{ש}}[[תלמי פילדלפוס (בנה של קלאופטרה)|תלמי פילדלפוס]]
|יורש העצר=}}יש ילד בשם רוי יצחק והוא הכי עשיר בעולם[[קובץ:Клеопатра VII (2).jpg|שמאל|ממוזער|150px|פסל [[בזלת]] של קלאופטרה השביעית, מוזיאון [[ארמיטאז']] ב[[סנקט פטרבורג]], [[רוסיה]]]]
'''קלאופטרה השביעית''' ('''תאה פילופטור''', שמשמעותו "האלה אוהבת אביה"; ביוונית: '''Κλεοπάτρα Φιλοπάτωρ'''{{כ}}; [[70 לפנה"ס|70]] או [[69 לפנה"ס|69]] לפנה"ס - [[12 באוגוסט]] [[30 לפנה"ס]]) הייתה [[מלכי מצרים העתיקה|מלכת מצרים העתיקה]], האחרונה ב[[שושלת תלמי]] ה[[מוקדון|מוקדונית]] ששלטה ב[[מצרים התלמיית]] במשך קרוב ל-300 שנים. היא הייתה מאהבת של [[יוליוס קיסר]], ובת זוג ומאהבת של [[מרקוס אנטוניוס]]. מעשיה ושאיפותיה השפיעו על המהלכים הפוליטיים והצבאיים בימיה האחרונים של [[הרפובליקה הרומית]]. היא הייתה האישה היחידה מתקופות [[יוון העתיקה]] ו[[רומא העתיקה]] ששלטה באופן עצמאי, לא רק כממשיכתו של בעל מת. היא ניסתה נואשות להציל ולשמר ממלכה שנמצאה בשלבי גסיסה.{{הערה|Duane W. Roller''', Cleopatra: A Biography''', p. 17}} עם מותה תמה [[התקופה ההלניסטית]]. דמותה המשיכה להלהיב את דמיונם של משוררים, ציירים, מחזאים, סופרים, יוצרי סרטים ואמנים נוספים במשך מאות שנים, והיא ממשיכה להלהיב אותם גם בימינו.
 
==תקופת מלכותה==
קלאופטרה הייתה השליטה האחרונה בשושלת [[בית תלמי]], ששלטה במצרים במשך כ-300 שנים. תקופת הזוהר של בית תלמי הייתה בימי שלושת המלכים הראשונים שלה, ולאחר מכן החלה ירידה במעמדה ובכוחה של מצרים התלמיית. במקביל לירידתה החלה [[הרפובליקה הרומית]], שהייתה הכוח העולה במערב, להתפשט מזרחה. מלכי בית תלמי נשאו עיניים לרומא כדי לבקש סיוע במאבקי הירושה ביניהם, ומצרים הפכה בהדרגה למעין [[מדינת חסות]] רומית. המאבקים המשפחתיים על השלטון, ורצח יריבים בני משפחה, הפכו למאפיין בולט של השושלת התלמיית. [[תלמי התשיעי]], שמלך במצרים בסוף [[המאה ה-2 לפנה"ס]] (107-116 לפנה"ס) ובראשית [[המאה ה-1 לפנה"ס]] (81-88 לפנה"ס) הוריש בצוואתו את מצרים לרומא, ובכך סיפק לגיטימציה לשאיפותיהם של מספר אישים בולטים ברומא להשתלט על מצרים, ולספח אותה לאימפריה הרומית.
 
במקביל התחוללו ברפובליקה הרומית תהליכים שהובילו בסופו של דבר לקיצה ולכינונה של [[הקיסרות הרומית]] במקומה. [[תלמי השנים עשר]], אביה של קלאופטרה, היה בנו הבלתי חוקי של תלמי התשיעי. הוא שלט במצרים בשנים 51-80 לפנה"ס,{{הערה|עם הפסקה בין השנים 55-58 לפנה"ס}} היה שליט חלש, ונזקק לתמיכתה של רומא כדי לשמור על כיסאו נגד מתמודדים אחרים על הכתר. תלמי השנים עשר הפך תלוי לחלוטין ברומא, ובמיוחד במצביא הרומאי [[פומפיוס]], אשר סייע לו לתפוס מחדש את השלטון במצרים (55 לפנה"ס), לאחר שהודח מכיסאו בשנת 58 לפנה"ס. הוא אף נאלץ לוותר על שלטון בית תלמי באי [[קפריסין]], שעבר לשליטת רומא.
 
עלייתו של תלמי השנים עשר לשלטון במצרים אירעה בסוף תקופת שלטונו של ה[[דיקטטור]] [[לוקיוס קורנליוס סולה]] ברומא. בשנות ה-60 של המאה הראשונה לפנה"ס החלו להתבלט בפוליטיקה הרומאית [[יוליוס קיסר]], [[מרקוס ליקיניוס קראסוס]] ו[[גנאיוס פומפיוס מגנוס]], שהקימו בשנת 60 לפנה"ס את [[הטריאומווירט הראשון]], שהיה הכוח הפוליטי הדומיננטי ברפובליקה הרומית עד שנת 53 לפנה"ס. בתקופה זו שהה תלמי השנים עשר ברומא, אליה ברח בעקבות המרד במצרים נגד שלטונו. פירוק הטריאומווירט, עקשנות הסנאטורים ה[[אופטימאטים]] ושאיפותיו של יוליוס קיסר, הובילו לפרוץ [[מלחמת האזרחים של יוליוס קיסר|מלחמת האזרחים ברומא]] בשנת 49 לפנה"ס.
 
המאבקים הפנימיים ברומא גרמו לכך שמקבלי ההחלטות ברומא לא היו פנויים לעסוק בגורלה של מצרים, כך שקיצה של מצרים התלמיית נדחה במספר שנים, ובכך התארכו פרפורי הגסיסה שלה.{{הערה|דוד גולן, '''תולדות העולם ההלניסטי''', עמ' 777}} לאחר ניצחונו של קיסר במלחמת האזרחים, הוא הכריז על עצמו כדיקטטור לכל חייו. ההתנגדות לשלטונו של קיסר ברומא הובילה בסופו של דבר לרציחתו על ידי קבוצת סנאטורים בשנת 44 לפנה"ס.
 
רצח זה הוביל למאבק פנימי נוסף ברומא בין תומכי הרפובליקה רוצחי קיסר, שבראשם עמדו [[גאיוס קסיוס לונגינוס]] ו[[מרקוס יוניוס ברוטוס]], ובין תומכי קיסר ובראשם [[מרקוס אנטוניוס]], [[אוקטביאנוס]] אחיינו של קיסר ויורשו ו[[מרקוס איימיליוס לפידוס]]. שלושת האחרונים הקימו בשנת 43 לפנה"ס את [[הטריאומווירט השני]] ששלט ברומא, וניצח סופית את תומכי הרפובליקה ב[[קרב פיליפי]] בשנת 42 לפנה"ס. בעקבות ניצחונם חילקו חברי הטריאומוויראט ביניהם את האימפריה הרומית לאזורי שליטה והשפעה. אנטוניוס קיבל את הפרובינקיות המזרחיות, ובתקופה זו פגש את קלאופטרה ב[[טרסוס]]. בין השניים נוצר קשר אישי שהשפיע רבות על מהלכיו והחלטותיו של אנטוניוס, והוביל לנתק בינו לבין אוקטביאנוס. הנתק בין שני הטריומווירים הוביל בסופו של דבר לפרוץ מלחמה גלויה בין כוחותיהם של אנטוניוס וקלאופטרה מצד אחד, ואוקטביאנוס מצד שני. בעקבות ניצחונו של אוקטביאנוס במלחמה, נאלצה קלאופטרה להתאבד, ומצרים העצמאית חדלה להתקיים.
 
==נעוריה ומשפחתה ==
אביה של קלאופטרה היה תלמי השנים עשר. זהותה של אמה שנויה במחלוקת בין החוקרים. יש המשערים שאמה הייתה [[קלאופטרה החמישית|קלאופטרה החמישית טריפאינה]], שהייתה אשתו הראשונה של תלמי השנים עשר וכנראה גם אחותו או דודניתו. חוקרים אחרים משערים שאמה הייתה ממשפחת כוהנים מצרית שעבדה לאל [[פתח (אל)|פתח]], וכי הייתה בחלקה גם ממוצא מקדוני. לפי גרסה זו, מוצאה של קלאופטרה היה שלושה רבעים מקדוני ורבע מצרי.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=85rikTt-kBEC&printsec=frontcover&dq=Cleopatra+VII&hl=iw&sa=X&ei=SRW_UvSCBMOR4ATop4HIDg&ved=0CEIQ6AEwAw#v=onepage&q=Cleopatra%20VII&f=false Cleopatra: A Biography] עמ' 15}}
 
אחיה ואחיותיה של קלאופטרה היו:
# קלאופטרה טריפאינה היא [[קלאופטרה השישית]] - אין ודאות היסטורית שהייתה דמות כזאת, וייתכן שקלאופטרה המוזכרת במקורות בשנים 57-58 לפנה"ס, הייתה קלאופטרה החמישית.{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 162-167}}
#[[ברניקי הרביעית]] (77 עד 55 לפנה"ס) - בתו של תלמי השנים עשר מקלאופטרה החמישית
#[[ארסינואי הרביעית]] (בין 68 ל-65 - 41 לפנה"ס) - בתו של תלמי השנים עשר, כנראה מאשתו השנייה
#[[תלמי השלושה עשר]] (62 או 61 - 47 לפנה"ס) - בנו של תלמי השנים עשר מאשתו השנייה
#[[תלמי הארבעה עשר]] (60 או 59 - 44 לפנה"ס) - בנו של תלמי השנים עשר מאשתו השנייה.
 
בתקופת המרד נגד תלמי השנים עשר, בין השנים 58–55 לפנה"ס, גלה תלמי השנים עשר ממצרים, ושהה חלק גדול מתקופה זו ברומא. בתו קלאופטרה כנראה נלוותה אליו.{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 167}} אחותה הבוגרת [[ברניקי הרביעית]] שלטה במצרים בעת המרד. כדי לחזור לשלטון, גייס תלמי השנים עשר לעזרתו את ה[[פרומגיסטראט|פרוקונסול]] [[אולוס גביניוס]] ושילם לו סך של 10,000 טלנטים כדי שיפלוש למצרים.{{הערה|סכום עצום באותם ימים. תקבולי המס השנתיים במצרים בתקופת שלטונו של אביה של קלאופטרה, תלמי השנים עשר, עמדו על 12,500 טלנטים בשנה מקור: Joseph G. Manning in The Cambridge Economic History of the Greco-Roman World (edited by Walter Scheidel, Ian Morris, Richard Saller, Cambridge University Press, 2008 p 454}} [[מרקוס אנטוניוס]] שירת בצבאו של גביניוס. ההיסטוריון היווני [[אפיאנוס]], שחי וכתב במאה ה-2 לספירה, טען שאנטוניוס פגש את קלאופטרה לראשונה במסע המלחמה של גביניוס והתאהב בה. קלאופטרה הייתה אז בת 14. ההיסטוריון אדריאן גולדסוורת'י (Adrian Goldsworthy) טוען שאין לשלול אפשרות זו. ייתכן שפגש אותה כשנלוותה לאביה במסגרת מסע המלחמה, או שנשארה במצרים, ואז פגש אותה לאחר כיבוש אלכסנדריה על ידי צבאו של גביניוס. אבל גם אפיאנוס לא ייחס למפגש זה חשיבות מעבר להיכרות ראשונית של אנטוניוס עם קלאופטרה.{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 214}}
 
לאחר כיבוש מצרים, בשנת 55 לפנה"ס, והחזרת השלטון לידי תלמי השנים עשר, הוצאה ברניקי הרביעית להורג על ידי אביה. גביניוס עזב את מצרים והשאיר אחריו חלק מצבאו כדי להגן על שלטונו של תלמי השנים עשר. תלמי, שלווה כספים רבים ברומא כדי לממן את חזרתו לשלטון, לא שילם את חובו הענק לנושים,{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 244}} והמשיך לשלוט במצרים עד מותו בשנת 51 לפנה"ס.
 
== ראשית תקופת שלטונה של קלאופטרה ==
קלאופטרה ירשה את כס המלוכה עם מות אביה בשנת [[51 לפנה"ס]]. הצוואה שכתב אביה, ככל הנראה בשנת 53 או 52 לפנה"ס, נשלחה למשמרת ברומא אצל פטרונו [[פומפיוס]]. בצוואתו, הוא הוריש את השלטון לבתו [[קלאופטרה השביעית]] בת ה-18 ולאחיה [[תלמי השלושה עשר]] בן ה-10, שמפאת גילו הצעיר נמנעה ממנו האפשרות להיות שליט יחיד. אין כל מידע לגבי מערכת היחסים שהתנהלה בין האב תלמי השנים עשר ובתו קלאופטרה, אך נראה שבחר לא להתעלם ממעמדה הבכיר ומגילה, שעלולים היו להביאה להתמודד על הירושה בכל מקרה.{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 253}}
 
כבר מתחילת שלטונה מנעה קלאופטרה מאחיה ליהנות מסממני שלטון אופייניים, ודאגה ששמה בלבד יופיע על המסמכים הרשמיים ועל מטבעות הממלכה. קלאופטרה בלטה מאוד בחינוכה הטוב ובהשכלתה הרחבה. היה לה ידע רב במדע, בספרות ובאמנות והיא שלטה במספר רב של שפות.{{הערה|שם=פלוטארכוס, אנטוניוס כז|פלוטארכוס, '''חיי אישים: אנשי רומי''', אנטוניוס, פרק כז (תרגום ליבס).}} האידאולוגיה השלטונית של קלאופטרה הושתתה על ניסיונה להחזיר למצרים את כוחה וזוהרה ההיסטורי מחד, ועל רצונה לטפח קשרים עם הרפובליקה הרומית הגדולה והחזקה מאידך. קלאופטרה עשתה מאמצים רבים לחדש מסורות דתיות עתיקות של ימי פרעוני מצרים יחד עם הפצת ההשכלה ההלניסטית, והפיכת בירתה [[אלכסנדריה]] למרכז תרבות מודרני.
 
אנשי החצר לא אהבו את עצמאותה בקביעת מדיניות וכן את אי תלותה הגוברת במנגנון, ופעלו נגדה. הם העדיפו להתחבר לתלמי השלושה עשר, שבשל גילו הצעיר היה נתון להשפעתם. קלאופטרה התעלמה מצוואת אביה לשלטון משותף של שני האחים, ושלטה לבדה. מסמך רשמי משנת 51 לפנה"ס אינו מזכיר כלל את שמו של תלמי וקלאופטרה מופיעה בו כשליטה יחידה.{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 295}} בסתיו של שנת 50 לפנה"ס קודם תלמי השלושה עשר על ידי אנשי החצר, להיות שליט בכיר על פני קלאופטרה. הצו המלכותי הראשון שבו שמו מופיע לפני שם אחותו הוצא ב-27 באוקטובר שנת 50 לפנה"ס.{{הערה|שם=ג'ויס|1=[http://books.google.co.il/books?id=fW4y5vvw2FUC&pg=PA237&dq=Ptolemy+XIII+Theos+Philopator&hl=iw&sa=X&ei=gkCzUrXmAYiJ7Aaf54HoCQ&ved=0CHQQ6AEwCQ#v=onepage&q=Ptolemy%20XIII%20Theos%20Philopator&f=false Cleopatra: Last Queen of Egypt] מאת Joyce Tyldesley, עמ' 237}} למרות זאת, השלטון המעשי לא היה בידי תלמי, אלא בידי ה[[סריס]] [[פותינוס]] ששימש [[עוצר (שליט)|עוצר]] בשמו של תלמי. עצמאותה של קלאופטרה באה לידי ביטוי כששלחה בשנת 49 לפנה"ס שייטת בת 60 אוניות עם [[דגן]] לעזרת [[גנאיוס פומפיוס מגנוס|פומפיוס]].{{הערה|שם=גולן1| דוד גולן, '''תולדות העולם ההלניסטי''', עמ' 778}} מעשה זה עורר זעם באלכסנדריה, כי התושבים ראו בו מעשה של חנופה כלפי רומא, והמשך המדיניות שבה נהג אביה של העדפת האינטרסים של רומא על פני האינטרסים של מצרים.{{הערה|1=[http://www.unrv.com/fall-republic/cleopatra.php קלאופטרה באתר UNRV]}} חוגי החצר, שחששו מפני עצמאותה הגוברת, העדיפו את אחיה הצעיר הנתון להשפעתם, והיא הואשמה בכך שהיא רוצה להדיחו. בקיץ 49 לפנה"ס נעלם שמה של קלאופטרה מהמסמכים הרשמיים.{{הערה|שם=ג'ויס}}
 
באביב 48 לפנה"ס נאלצה קלאופטרה לברוח מחצר המלכות, ותלמי השלושה עשר נותר השליט היחיד. קלאופטרה ברחה כדי לגייס צבא שיסייע לה במאבקה על השלטון, ואחותה ארסינואי הצטרפה אליה למסע. לפי מקור מאוחר יותר, היא ברחה קודם ל[[תבאי (מצרים)|תבאי]] ב[[מצרים העליונה]] בניסיון לקבל סיוע, אך לא הצליחה בכך. לאחר מכן ברחה לסוריה. משם עברה ל[[אשקלון (עיר עתיקה)|אשקלון]], שתושביה קיבלו אותה בהתלהבות רבה. העיר הייתה בעלת ברית של מלכי [[בית תלמי]] לאחר שהאחרונים עזרו לה להתנתק משלטון [[החשמונאים]], והפכו את העיר לאוטונומיה. לאות תודה טבעה אשקלון מטבעות שנשאו את דיוקנה של קלאופטרה. היא קיבלה כנראה גם סיוע בגיוס צבא מ[[הממלכה הנבטית]].{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 309-307}}
 
בקיץ 48 לפנה"ס הייתה קלאופטרה מוכנה לחזור למצרים עם הצבא אותו גייסה כדי להיאבק על השלטון. תלמי השלושה עשר ויועציו ידעו על גיוס הצבא על ידי קלאופטרה, והיו מוכנים לכך. הצבא שגויס למאבק נגדה כלל 20,000 חיילים, והורכב משרידי צבאו של גביניוס, שודדי ים מסוריה ואזור [[קיליקיה]] ועבדים נמלטים. צבאו של תלמי היה חזק יותר מצבאה של קלאופטרה, ונמצא תחת פיקוד מצביא בשם [[אכילאס]]. האחרון צעד עם צבאו מזרחה למרחק 50 ק"מ מהעיר [[פלוסיום]] ותפס עמדה בנקודה אסטרטגית ליד [[הר קסיוס]] {{אנ|Ras Kouroun}}. קלאופטרה וצבאה הגיעו למצרים דרך [[מדבר סיני]] ונערכו מול צבאו של תלמי. שני הצבאות ניצבו זה מול זה במשך ימים, אך נמנעו מלפתוח בקרב. האירוע ששינה את המצב היה הגעתו של המצביא הרומי [[גנאיוס פומפיוס מגנוס]] לחופי מצרים.{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 309-301}}
 
בשנת 48 לפנה"ס הייתה [[מלחמת האזרחים של יוליוס קיסר|מלחמת האזרחים ברומא]] בשיאה. הצבא של [[אופטימאטים|הסיעה האופטימטית]] ברומא, בפיקודו של פומפיוס, הובס ב[[קרב פרסלוס]] על ידי צבאו של יוליוס קיסר. בעקבות התבוסה נאלץ פומפיוס לנוס על נפשו ל[[מצרים]], בה בחר בגלל העזרה הרבה שהגיש ל[[תלמי השנים עשר]] במאבקו לחזור לשלטון במצרים בעת המרד נגדו. מטרתו הייתה לבקש את עזרת תלמי השלושה עשר בהמשך מלחמתו נגד יוליוס קיסר. ספינתו הגיעה ב-[[28 בספטמבר]] [[48 לפנה"ס]] לחוף המצרי ליד הר קסיוס ממזרח לפלוסיום. למחרת הגיעה משלחת מצרית קטנה, שכללה את נציגיו של המלך תלמי בראשות המצביא אכילאס, אל ספינתו של פומפיוס. הם שכנעו את פומפיוס לרדת לחוף בסירתם, ובדרך מהספינה לחוף רצחו אותו וערפו את ראשו, כשתלמי צופה במעשה מרחוק. תלמי השלושה עשר הורה לרצוח את פומפיוס בתקווה להוכיח לקיסר את נאמנותו, ולהימנע מלספק לקיסר סיבה לפלוש למצרים ולהשתלט עליה.{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 342-343}} שלושה ימים לאחר מכן, ב-2 באוקטובר 48 לפנה"ס, הגיע קיסר ל[[אלכסנדריה]]. עוד בהיותו על הספינה, הגיע אליו [[תאודוטוס מכיוס|תאודוטוס]], שהיה המורה ל[[רטוריקה]] של תלמי ומאנשי פמלייתו, והגיש לו כמתנה את ראשו הכרות ואת [[טבעת חותם|טבעת החותם]] של פומפיוס. מסופר שקיסר הזדעזע ממראה ראשו הכרות של אויבו.{{הערה|[[צבי יעבץ]], '''יוליוס קיסר: תהפוכותיה של כריזמה''', הוצאת דביר, 1992, עמ' 197}}
 
==קלאופטרה וקיסר==
===במצרים===
[[קובץ:Cleopatra and Caesar by Jean-Leon-Gerome.jpg|250px|ממוזער|שמאל|קלאופטרה מתייצבת בפני יוליוס קיסר לאחר שהתגנבה לעיר, כשהיא מגיחה מתוך שטיח. תיאור הגיחה מהשטיח אינו תואם את התיעוד ההיסטורי המספר שהגיחה מתוך שק. ציור משנת 1866 של [[ז'אן-לאון ז'רום]].]]
קיסר הגיע למצרים בראש כוח חלוץ קטן, שכלל כשמונה מאות פרשים ושלושת אלפים מאתיים רגלים כבדים (לגיונרים). הוא נכנס לאלכסנדריה בתהלוכה צבאית, השתלט על חלק ממתחם ארמון המלוכה, והחרים אותו לצורך מגוריו. התנהגותו ככובש ולא כבעל ברית, פגעה ברגשותיהם של תושבי אלכסנדריה.{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 345-346}} על פי גולדסוורת'י, אחת ממטרותיו של קיסר במסעו למצרים הייתה להשיג כסף כדי לממן את שכר החיילים בצבאו. מסיבה זו הוא החליט להישאר במצרים לאחר שהושגה מטרתו המקורית, תפיסתו או חיסולו של פומפיוס. גם השינוי לרעה שחל במזג האוויר מנע מספינותיו לעזוב את נמל אלכסנדריה. מיד לאחר הגעתו זימן קיסר כוחות נוספים לתגבר את צבאו באלכסנדריה. הוא טען, שעל תלמי השלושה עשר לשלם לו סכום של 17.5 מיליון [[דנאריוס|דנארים]],{{הערה|סכום גבוה באותם הימים - שווה ערך לכ-3 מיליון [[כיכר (יחידת מידה)|כיכרות]] כסף - כמעט רבע מתקבולי המס השנתיים במצרים. ראו: Joseph G. Manning in The Cambridge Economic History of the Greco-Roman World (edited by Walter Scheidel, Ian Morris, Richard Saller), Cambridge University Press, 2008 p 454}} בהתאם להסכם שנערך עם אביו תלמי השנים עשר בשנת 59 לפנה"ס. בנוסף, הוא דרש ממנו לשלם חוב של תלמי השנים עשר לרביריוס פוסטומוס (Rabirius Postumus), חוב שקיסר ערב לו. הוא דרש מתלמי תשלום מידי של 10 מיליון דנארים כדי לממן את הוצאות צבאו.{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 348-349}} תלמי השלושה עשר ויועציו זעמו על דרישותיו של קיסר.
 
קיסר הגיע למסקנה כי מניעת מלחמה בין קלאופטרה ובין אחיה תלמי היא אינטרס חיוני עבורו, ולפיכך הזמין אותם ל[[בוררות]] בפניו. פותינוס הגיע לאלכסנדריה עם תלמי אך לא פיזר את צבאו, שהמתין ממזרח לפלוסיום. מצבה של קלאופטרה היה קשה, והסיכוי שצבאה החלש יצליח להביס את צבאו של תלמי היה נמוך מאוד. הדרך היחידה שבה יכלה לשנות את מצבה, הייתה לנסות להשפיע על קיסר לעמוד לצדה בפגישה אישית עמו. על פי ההיסטוריון היווני [[פלוטרכוס]] (120-45 לספירה),{{הערה|פלוטארכוס, '''חיי אישים: אנשי רומי''', קיסר, פרק מט.}} הגיעה קלאופטרה לאלכסנדריה בסתר בסירה, והצליחה לחדור לתוך הארמון כשהיא מלווה רק על ידי החצרן הנאמן שלה, אפולודורוס מסיציליה. כדי שלא יחשפו חיכו השניים לחשכה, ואז נכנסה קלאופטרה לשק עם כלי מיטה. אפולודורוס הביא את השק לחדר שבו ישב קיסר, ואז פתח אותו וקלאופטרה התגלתה לפני קיסר במלוא הדרה. יש חוקרים המפקפקים באמינות סיפורו של פלוטרכוס, בטענה שלא סביר שאדם זר הנושא שק היה מורשה להיכנס לחדרו של קיסר, וטוענים שאין לו אישוש ממקורות נוספים.{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 353-356}}{{הערה|הסיפור המפורסם המופיע בסרטים ובציורים, בהם נראית קלאופטרה מגיחה מתוך שטיח, אינו מופיע במקורות}}
 
בעת המפגש ביניהם הייתה קלאופטרה בת 21 וקיסר בן 52. על פי המקורות העתיקים היא הייתה אישה יפה ובטוחה בעצמה. גם [[דיו קסיוס]] וגם פלוטרכוס טוענים שהיא תכננה את המפגש לפרטי פרטים, כך שתופיע בפניו בצורה מושכת. גולדסוורת'י מעלה את ההשערה שהיא הייתה [[בתולה]] בעת המפגש ביניהם. הוא לא בטוח כלל שנישאה לתלמי השלושה עשר, וגם אם נישאה, ייתכן וה[[מימוש נישואים|נישואים לא מומשו]]. לעומתה היה קיסר גבר מנוסה מאוד (באותה עת היה נשוי בשלישית) ובעל עבר עשיר של פרשיות אהבים עם נשות אצילים וסנטורים ברומא.{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 356-357}}
 
את הלילה בילתה קלאופטרה במיטתו של קיסר. למחרת בבוקר גילו תלמי השלושה עשר ויועציו את דבר בואה של קלאופטרה לארמון והמפגש האינטימי שלה עם קיסר. תלמי יצא במהירות מהארמון, השליך את כתרו וצעק באוזני ההמון שקיסר בגד בו, אך קיסר החזיר אותו לארמון, וערך את הליך הבוררות שהתחייב לבצע. בעקבות הבוררות פרסם קיסר הודעה המבטיחה את קיום צוואת תלמי השנים עשר לשלטון משותף של שני האחים. פרסום ההחלטה הרגיע את זעם ההמון שהתאסף סביב הארמון.{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 359-360}} בנוסף, וכחלק ממאמצי ההרגעה, מינה קיסר את ארסינואי יחד עם אחיה תלמי הארבעה עשר למושלי [[קפריסין]], ובכך החזיר את האי לשלטון [[בית תלמי]] לאחר שסופח לאימפריה הרומית בשנת 58 לפנה"ס.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=KSonyiReFY8C&pg=PA88&dq=Arsinoe+IV&hl=iw&sa=X&ei=bt-2Up7VCsPwhQfVt4HoDg&ved=0CCwQ6AEwAA#v=onepage&q=Arsinoe%20IV&f=false The Reign of Cleopatra], מאת Stanley Mayer Burstein, University of Oklahoma Press, 2007 עמ' 88}}
[[קובץ:Caesar giving Cleopatra the Throne of Egypt-Pietro de Cortone-MBA Lyon A53-IMG 0355.jpg|250px|ממוזער|שמאל|קיסר נותן לקלאופטרה את כס המלכות של מצרים. ציור של [[פייטרו דה קורטונה]] משנת 1637]]
קיסר השתכן בארמון, וקלאופטרה שכנעה אותו ברצונה להיות בעלת ברית של רומא, ובכך רכשה את תמיכתו בתביעתה לכתר מצרים, ורתמה אותו לשירות האינטרסים שלה.{{הערה|שם=גולן1}}
 
החלטת הבוררות לא תאמה את רצונם של אנשי החצר בראשות פותינוס, והם הסיתו את תלמי השלושה עשר נגד קיסר וקלאופטרה. הם גם הפעילו את אכילאס שהחל לצעוד בראש צבא של 20,000 איש ממזרח לפלוסיום עד אלכסנדריה, והטיל מצור על קיסר. צבאו של קיסר התבצר בארמון, בנמל הסמוך לארמון וב[[האי פארוס|אי פארוס]], וחיכה לכוח תגבור שעמד להגיע מ[[פרגמון]]. הוא הצליח לשמור על קשר בדרך הים עם כוחותיו מחוץ למצרים, באמצעות שריפת הצי התלמיי שנותר ללא הגנה בנמל. במהלך השריפה אחזה האש גם ב[[הספרייה הגדולה של אלכסנדריה|ספרייה הגדולה]] ונשרפו כ-40,000 ספרים. יחד עמו שהו בארמון קלאופטרה השביעית, אחותה ארסינואי, תלמי השלושה עשר, תלמי הארבעה עשר ופותינוס. קיסר פיקד על הלחימה בשעות היום ובערב חזר לארמון ובילה עם קלאופטרה ועם חבריו במשתה.{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 363-364}}
 
במהלך המצור על הארמון הוצא פותינוס להורג כמשתף פעולה עם התוקפים. לקראת סוף שנת 48 לפנה"ס הצליחו אנשי החצר לשכנע את ארסינואי הרביעית להצטרף לצבא הצר על הארמון ולעמוד בראשו, והיא ברחה מהארמון עם הסריס שגידל אותה, גנימדס (Ganymedes). לאחר שפרץ עימות בין המצביא אכילאס לגנימדס, הורתה ארסינואי להרוג את אכילאס. בתחילת שנת 47 לפנה"ס, לאחר שהמצור על קיסר התהדק, התנהל משא ומתן בין הצדדים. הכוח הצר, בראשותו של גנימדס, הציע לתת לתלמי השלושה עשר לעזוב את הארמון, תוך הבטחה שבתמורה תימסר ארסינואי לידי קיסר, והם יקבלו את מרותו של תלמי השלושה עשר. קיסר שגם רצה להראות שאין לו כוונה לפגוע בתלמי השלושה עשר, נענה להצעה ונתן לו לעזוב בשלום את הארמון, אך מיד לאחר ששוחרר העמיד תלמי את עצמו בראש הצבא הצר על הארמון ובראש המחנה המתנגד לרומאים.{{הערה|שם=גולן1}}
 
כוח התגבורת שהזעיק קיסר לעזרתו, היה מורכב מחילות עזר מ[[אסיה הקטנה]] בפיקודו של מיתרידטס מפרגמון, שהיה אחד מבעלי בריתו של קיסר במלחמת האזרחים ברומא. הכוח כלל גם שלושת אלפים חיילים יהודים בפיקודו של [[אנטיפטרוס האדומי]].{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''[[תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים]]''', ספר א, פרק ט, פסקאות ג-ד; '''[[קדמוניות היהודים]]''', ספר 14, פרק ח, פסקה א, סעיף 128 ובסעיף 139 מצטט את [[סטראבון|אסטראבון הקאפאדוקי]] בשם [[היפסיקראטס]].}} הכוח צעד למצרים דרך ארץ ישראל, חצה את [[מדבר סיני]], הגיע לפלוסיום, ודרך הזרוע המזרחית של הנילוס, הגיע ל[[ממפיס (מצרים)|ממפיס]] ומשם לאלכסנדריה, כדי לחבור לצבאו של קיסר. צבאו של תלמי השלושה עשר ניסה למנוע את הגעת כוח התגבורת לאלכסנדריה, אך צבאו של קיסר היה מהיר ממנו, עקף את [[אגם מריוט]] והתאחד עם כוחו של מיתרידטס. הכוח המשותף תקף את הצבא המצרי, ובקרב בן יומיים שהתקיים במרץ 47 לפנה"ס,{{הערה|1=[http://www.unrv.com/fall-republic/caesar-in-egypt.php Alexandrian War] באתר UNRV - The Roman Empire}} נטבח חלק גדול מצבאו של תלמי. תלמי השלושה עשר עצמו ניסה לחצות את הנילוס בסירה כדי להימלט, אך טבע יחד עם נמלטים נוספים. לאחר הניצחון המכריע בקרב זה, נכנעה אלכסנדריה בפני קיסר.{{הערה|שם=בוון|1=[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Gazetteer/Places/Africa/Egypt/_Texts/BEVHOP/13*.html Cleopatra VI, Ptolemy XII, Ptolemy XIII, Ptolemy XIV] ,Edwyn R. Bevan}}
 
תומכיו של תלמי בקרב אנשי החצר, וראשי המתנגדים להחלטת הבוררות של קיסר שעדיין נותרו בחיים, הוצאו להורג או נמלטו. אחותה של קלאופטרה [[ארסינואי הרביעית|ארסינואי]] נלקחה בשבי. קיסר דאג להשיא את קלאופטרה לתלמי הארבעה עשר, והפך אותו למלך שותף לצידה. תלמי הארבעה עשר היה אז בגיל 13-12 שנים וקלאופטרה בגיל 23-22, ולכן הוא לא היווה איום על שלטונה במצרים. השניים קיבלו את הכינוי המשותף "תאוס פילופטור" שמשמעותו "אלים אוהבי אביהם".{{הערה|שם=גולן2| דוד גולן, '''תולדות העולם ההלניסטי''', עמ' 779}} בנוסף, הם קיבלו מידי קיסר את השלטון על קפריסין ובכך החזירו למצרים מקצת מתהילת עברה. בפועל היה השלטון בידיה של קלאופטרה והתואר מלך ניתן לתלמי הארבעה עשר רק פורמלית. הנישואים ביניהם נערכו בשל מסורת בית תלמי שקבעה שאישה לא תוכל לשלוט לבדה במצרים. למרות נישואיה, המשיכה קלאופטרה את הקשר האינטימי שלה עם קיסר.
[[קובץ:Frederick Arthur Bridgman - Cleopatra on the Terraces of Philae.JPG|250px|ממוזער|שמאל|קלאופטרה מבקרת בפילה שבמצרים העליונה. ציור של [[פרדריק ארתור ברידג'מן]] (Frederick Arthur Bridgman) משנת 1896]]
אף שמלחמת האזרחים ברומא עדיין לא הסתיימה, נשאר קיסר עוד מספר חודשים עם קלאופטרה במצרים. זאת הייתה חופשתו הראשונה הארוכה לאחר שנים רבות של מסעות מלחמה. הם בילו חלק מזמן זה במסע שיט על הנילוס ל[[מצרים העליונה]], הגיעו עד גבול [[אתיופיה]] של היום, וביקרו גם במקדשים של [[תבאי (מצרים)|תבאי]].{{הערה|שם=בוון}} בראשית יוני 47 לפנה"ס{{הערה|[[צבי יעבץ]], '''יוליוס קיסר: תהפוכותיה של כריזמה''', הוצאת דביר, 1992, עמ' 198}} עזב קיסר את מצרים לרומא, והשאיר במצרים שלושה [[לגיון|לגיונות]] רומאיים, כשהסיבה הרשמית להשארת הכוח הייתה להגן על קלאופטרה ותלמי.
 
ב-23 ביוני 47 לפנה"ס ילדה קלאופטרה בן, שקיבל את השם תלמי קיסר. אנשי אלכסנדריה כינו אותו "[[קיסריון]]" (קיסר הקטן). קלאופטרה קיוותה שבן מזרעו של יוליוס קיסר יוכל לשלוט בעתיד במצרים ולקבל הכרה בשלטונו מרומא, ואילו קיסר ראה בו אמצעי לשלוט באופן עקיף על מצרים, שהייתה מדינה עשירה ביותר, ושימשה גם כאסם התבואה של רומא. שהייתו הממושכת של קיסר במצרים אפשרה לאויביו ברחבי האימפריה הרומית להתארגן מחדש ולהמשיך במלחמה נגדו.{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 371}} קיסר מעולם לא הכיר פורמלית בקיסריון כבנו. קלאופטרה לא הייתה אזרחית רומאית ובנה נולד מחוץ למסגרת הנישואים, כך שלפי חוקי רומא ממילא לא יכול היה לשמש כיורשו.{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 392}}
 
===ברומא===
בקיץ של שנת 46 לפנה"ס הפליגה קלאופטרה ל[[רומא]] כדי להיות בחברתו של קיסר, וגם רצתה לזכות בברית כתובה עם [[הרפובליקה הרומית]]. היא צירפה לפמליה גם את תלמי הארבעה עשר ואת בנה. באותה עת שהה קיסר ברומא, לאחר שהביס את צבאות תומכי הסנאט בצפון אפריקה באביב אותה שנה. הייתה זו הפעם הראשונה שקיסר ראה את בנו, קיסריון. בתקופת שהותה ברומא התגוררה קלאופטרה בביתו של קיסר (למרות היותו נשוי לאישה רומית) מעבר ל[[טיבר]], שהיה מחוץ לתחום המקודש של העיר רומא (ה[[פומריום]] Pomerium). אירוח כזה של שליטים זרים היה חלק מהמסורת הפוליטית ברומא, כפי שתלמי השנים עשר התארח בביתו של פומפיוס כעשר שנים קודם לכן. בין 21 בספטמבר ו-2 באוקטובר שנת 46 לפנה"ס, ערך קיסר ארבעה [[טריומף (מצעד ניצחון)|מצעדי ניצחון]]. מצעד הניצחון השני הוענק לו עבור ניצחונו במערכה במצרים. בין השבויים במצעד זה הייתה גם ארסינואי, שנשלחה לאחר מכן לגלות במקדש של [[ארטמיס]] ב[[אפסוס]] שב[[אסיה הקטנה]]. קיסר לא חי ביחד עם קלאופטרה בווילה. הקשר האינטימי ביניהם נמשך, אך הוא לא שמר על נאמנות לה. הוא היה עסוק מאוד במימוש תוכניותיו ובהשלמת השתלטותו על כל שטחי האימפריה הרומית, שחלקם נשלטו עדיין בידי תומכי הסנאט. בעת היותו באפריקה ניהל קיסר פרשת אהבים גם עם אונואה (Eunoe), אשתו של [[בוגוד]] מלך [[מאוריטניה]].{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 396-397}} במהלך שהותה ברומא בשנת 46 לפנה"ס הצליחה קלאופטרה, בעזרתו של קיסר, להשיג את מטרותיה העיקריות. היא ותלמי קיבלו הכרה הרשמית של ה[[סנאט רומי|סנאט הרומאי]] כשליטים של מצרים, ובנוסף הם קיבלו את התואר "בני ברית וידידים של העם הרומי".{{הערה|שם=גולן2}}
 
בנובמבר 46 לפנה"ס יצא קיסר לספרד כדי להכניע את כוחות תומכי הסנאט (ה"פומפיאניים") בשטח זה, במסגרת מלחמת האזרחים שעדיין לא הסתיימה. גולדסוורת'י טוען שקלאופטרה ופמלייתה חזרו למצרים בסמוך ליציאת קיסר לספרד. לטענתו אין מקורות התומכים בהשערה שהיא נשארה ברומא במשך שנה וחצי בהמתנה לשובו של קיסר, ולא סביר שהשאירה את מצרים ללא נוכחותה למשך פרק זמן ארוך כל כך.{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 400}} קלאופטרה, קיסריון וכנראה גם תלמי הארבעה עשר יצאו שוב לרומא בסוף 45 או בתחילת 44 לפנה"ס,{{הערה|Duane W. Roller''', Cleopatra: A Biography''', p. 19}} והשתכנו שוב בווילה של קיסר מעבר ל[[טיבר]]. התנהלות זו נראתה לאזרחי רומא כגינונים של מלך הלניסטי.{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 413}} אולם לקיסר לא הייתה כוונה להכיר בקיסריון כיורשו. לאחר חזרתו ממסע המלחמה בספרד כתב קיסר צוואה חדשה, שבה קבע את [[אוקטביאנוס]] כבנו המאומץ וכיורשו, ולא הזכיר כלל את קיסריון.
 
חלק מהחוקרים סוברים שבאותה תקופה שימשה קלאופטרה כיועצת ראשית לקיסר והשפיעה רבות על מהלכיו הפוליטיים ועל הפיכתו ההדרגתית לדיקטטור ברומא. גולדסוורת'י טוען שאין כל הגיון בטענה זאת.{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 414|שם=Goldsworthy414}} הרומאים לא אהבו את "הפילגש המצרית" של מנהיגם, במיוחד לאחר שקיסר הציב פסל מ[[זהב]] בדמותה ב[[מקדש ונוס גנטריקס|מקדש ונוס גֶנֶטְריקְס]] (ונוס האם) שעמד ב[[פורום קיסר]] (ונוס גנטריקס הייתה האם המיתית של בית האב ה[[פטריקים|פטריקי]] של קיסר, ה"[[יוליים|יוליי]]").{{הערה|שם=גולן2}} המקור לסיפור על הפסל היה אפיאנוס, ועל פיו הפסל שכן במקדש גם 150 שנים לאחר מכן. גולדסוורת'י מעלה השערה שהפסל אולי היה של אחת האלות או של [[איזיס]] שתכופות זוהתה איתה, ולא פסל של קלאופטרה.{{הערה|שם=Goldsworthy414}} הקשר האינטימי שלו עם קלאופטרה הקשה על קיסר להשיג תמיכה ציבורית במהלכיו הפוליטיים. מתנגדי קיסר חששו שהוא שואף להפוך למלך או לשליט יחיד ברומא, ופרשת האהבים שניהל עם קלאופטרה הוצגה על ידי מתנגדיו כתשוקה לנשים שהיא תכונה של מלך עריץ. בנוסף נפוצה שמועה ברומא שהסנאט עומד לאשר הצעת חוק של [[טריבון|טריבון הפלבס]] [[הלוויוס קינה]] (Helvius Cinna) שלפיה קיסר יוכל לשאת נשים רבות.{{הערה|[[צבי יעבץ]], '''יוליוס קיסר: תהפוכותיה של כריזמה''', הוצאת דביר, 1992, עמ' 170}} קלאופטרה, כאביה בשעתו, טיפחה את קשריה עם רומאים חשובים בעזרת מתנות שנתנה להם. בין השאר, הבטיחה להעניק ל[[קיקרו]] ספר נדיר, אך לא עמדה בהבטחתה ובכך עוררה את איבתו.{{הערה|שם=Goldsworthy414}}
 
מצב דברים זה נמשך עד [[אידו של מארס]], [[15 במרץ]] 44 לפנה"ס, כש[[ברוטוס]] ושותפיו לקשר רצחו את קיסר בבניין הסנט הרומי. רצח קיסר, שהיה מגינה של קלאופטרה, העמיד אותה במצב קשה, משום ששלטונה במצרים היה תלוי בתמיכתו ובהגנתו של קיסר. היא איבדה את מגינה הפוליטי ואת מאהבה. היא גם לא ידעה מה תהיה עמדתו של מפקד הכוח הצבאי הרומאי שקיסר השאיר במצרים כדי להגן על שלטונה. אישית לא נשקפה לה סכנה, משום שהיא לא הייתה אזרחית רומא ולא הייתה לה יכולת השפעה על המאבק הפנימי שהתחולל ברומא לאחר הרצח. מתוך חשש לחייה ולחיי בנה, היא המתינה ברומא מספר שבועות עד התבהרות המצב, תוך שהיא עוקבת אחר האירועים.{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 418-419}} גולדסוורת'י מניח שהיא חיכתה במטרה לקבל הכרה רשמית בשלטונה על מצרים ואולי אישור למעמדה כבעלת ברית של רומא. כחודש לאחר הרצח, ולאחר שהשקיעה מאמצים להבטחת מעמדה, הפליגה קלאופטרה חזרה למצרים כדי להבטיח את המשך שלטונה שם. מכתב של [[קיקרו]] מתאריך 16 באפריל 44 לפנה"ס מציין שקלאופטרה עזבה את רומא.{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 438-439}}
 
== חזרתה של קלאופטרה למצרים ==
[[קובץ:Denderah3 Cleopatra Cesarion.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קיסריון עם אמו קלאופטרה השביעית על קיר [[מקדש דנדרה]]]]
באפריל 44 לפנה"ס יצאו קלאופטרה ופמלייתה בחזרה למצרים כדי לחזק את שלטונה, כשיוליוס קיסר כבר לא נמצא כדי לתמוך בה. במאי 44 לפנה"ס הפיץ קיקרו ברומא [[שמועה]] שהיא ובנה מתו בדרך. חודש לאחר מכן כתב "אני שונא את המלכה". קלאופטרה השאירה ברומא סוכן שידאג לאינטרסים שלה, וזאת בהתאם לנוהג שהיה קיים ברומא, שבה סוכנים היו משחדים את הסנטורים כדי שיתמכו בהם. באוגוסט 44 לפנה"ס, תלמי הארבעה עשר כבר לא היה בחיים. [[יוסף בן מתתיהו]], ששנא את קלאופטרה, כתב שהיא הרעילה אותו.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''קדמוניות היהודים''', ספר 15, פרק ד, פסקה א, סעיף 89.}}{{הערה|שם=נגד אפיון, שני, ה|'''[[נגד אפיון]]''', [[S:נגד אפיון#ה 2|מאמר שני, פרק ה]].}} אם אמנם כך הוא מת, זה תואם את שיטת בית המלוכה התלמיי, שבו רבים מבניו ובנותיו נרצחו על ידי בני משפחתם במסגרת מאבקי שלטון. מותו של תלמי הארבעה עשר, שהיה באותה עת כבן 15, הסיר מעל קלאופטרה איום של מאבק נוסף עם אח מתבגר וצובר כוח. מכל ילדיו של תלמי השנים עשר נשארו רק קלאופטרה וארסינואי שהייתה בשבי נוח באפסוס.{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 478-481}}
קלאופטרה ניצלה את מותו של תלמי הארבעה עשר כדי להכתיר את בנה קיסריון בן ה-4 כמלך לצידה בשם תלמי החמישה עשר.
 
בעקבות רצח קיסר, התנהל ברומא מאבק בין תומכי קיסר, בראשותם של אוקטביאנוס ו[[מרקוס אנטוניוס]], ומתנגדיו, תומכי שלטון הסנאט, בראשות [[מרקוס יוניוס ברוטוס]] ו[[גאיוס קסיוס לונגינוס]]. השפעה רבה הייתה גם ל[[מרקוס אמיליוס לפידוס]], שהיה תומך בולט נוסף של קיסר. במצרים נשארו ארבעה הלגיונות{{הערה|שלושה המקוריים ולגיון נוסף שהצטרף אליהם}} שהושארו במצרים על ידי קיסר כדי להגן על שלטונה. לאחר רצח קיסר, נוכחות כוח צבאי במצרים יכולה הייתה להביא למעורבות קלאופטרה במאבק, ובכך הפכה נוכחותם לגורם המסכן את המשך שלטונה של קלאופטרה.{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 482-483}} ארבעת הלגיונות בפיקודו של ה[[לגאטוס]] אולוס אליאנוס, העבירו את תמיכתם למחנה הקושרים, בראשותו של קסיוס, ועזבו את מצרים צפונה כדי לסייע לו במלחמת האזרחים הרומאית החדשה. לאחר עזיבתם נותרה קלאופטרה עם כוח קטן של שכירי חרב, שלא היה מסוגל להתמודד כנגד צבא רומאי. קסיוס ביקש מקלאופטרה סיוע בכסף, דגן וספינות, אך היא סירבה בטענה שהמצב הכלכלי הקשה של מצרים אינו מאפשר זאת. באותה עת סבלה מצרים מרעב ומחלות בעקבות הזנחה ארוכת שנים של [[תעלת השקיה|תעלות ההשקיה]].{{הערה|שם=גולן3|דוד גולן, '''תולדות העולם ההלניסטי''', עמ' 780}} שלטונה של קלאופטרה נותר תלוי לחלוטין בתמיכת רומא. בשנת 44 לפנה"ס, בעיצומה של המלחמה, הציע אנטוניוס להעניק לארסינואי את השלטון על קפריסין. הצעה זאת לא הגיעה לידי מימוש.{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 482}}
 
בנובמבר 43 לפנה"ס, לאחר משא ומתן ממושך, החליטו אוקטביאנוס, אנטוניוס ולפידוס לייסד את ה[[טריאומווירט השני]]. קלאופטרה שמעה על כך והדבר חיזק את החלטתה להתנגד לקסיוס ולתמוך במחנה הטריאומווירט. היא המשיכה למצוא תירוצים מדוע אינה יכולה לסייע לקסיוס. הוא החל לחשוד בה ושלח הוראות לסרפיון (Serapion), מושלה של קלאופטרה בקפריסין, שנמנה עם תומכיו. קלאופטרה חששה תמיד שארסינואי תוחזר לשלוט על קפריסין. קסיוס ששלט על אפסוס, מקום שהותה של ארסינואי, השתמש בכך כאיום נגדה. קלאופטרה ארגנה [[פלגה (חיל ים)|פלגה]] של ספינות בהתאם להוראותיו של קסיוס, אבל במקום לבוא לעזרתו, הובילה בשנת 42 לפנה"ס את הצי לעזרת כוחות הטריאומוויראט. המהלך הנועז נכשל כתוצאה ממזג האוויר הקשה, שגרם לטביעת ספינות רבות, ואילץ את שרידי המשלחת לחזור לאלכסנדריה. קלאופטרה הורתה על בניית ספינות נוספות במקום הספינות שאבדו, אבל בינתיים הוכרעה מלחמת האזרחים ברומא לטובת הטריאומווירט השני ב[[קרב פיליפי]] באוקטובר 42 לפנה"ס, שבמהלכו הובסו צבאותיהם של קסיוס וברוטוס. העלות של בניית הצי על ידי קלאופטרה הייתה גדולה מאוד, וכתוצאה מכך היא נאלצה להפחית את כמות ה[[כסף (יסוד)|כסף]] במטבעות, צעד שפגע ביציבות הכלכלית של מצרים, שגם קודם לכן לא הייתה במצב שפיר.
 
במהלך מלחמת האזרחים השנייה ברומא ניסתה קלאופטרה להלך בין הטיפות, ולהימנע מתמיכה גלויה באחד הצדדים היריבים, כדי לשמור על שלטונה במצרים. הניסיונות החוזרים של אנטוניוס מצד אחד, וקסיוס מצד השני, להמליך את יריבתה, ארסינואי, על קפריסין, היוו איום ממשי על שלטונה. היא ניסתה לעשות את המינימום כדי לזכות בתמיכת הצד המנצח במלחמת האזרחים ברומא, מבלי להתגרות יותר מדי ביריבו.{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 485-487}}
 
השנים הרבות של חוסר יציבות שלטונית פגעו קשות בכלכלת מצרים. בשנים 41-43 לפנה"ס סבלה מצרים מיבולים דלים עקב הנזק שנגרם למערכות ההשקיה וירידת מפלס נהר ה[[נילוס]]. האדמיניסטרציה השלטונית דאגה שתושבי הערים, במיוחד תושבי אלכסנדריה, לא יסבלו יותר מדי ממחסור במזון, כדי למנוע תסיסה חברתית שעלולה לסכן את השלטון. הפקידים התבקשו להימנע מהטלת מסים כבדים מדי על בעלי האדמות הגדולים, כדי לא לפגוע בתמיכתם בשלטונה של קלאופטרה. למרות זאת ציין יוסף בן מתתיהו שהקהילה היהודית סבלה מאוד. קלאופטרה ניסתה להחזיק את נתיניה מרוצים כדי שיקבלו את שלטונה.{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 488-489}}
 
קלאופטרה ראתה בבנה קיסריון את יורשו של קיסר. היא הקימה מקדשים רבים ברחבי מצרים שבחלקם הוצג קיסריון כאל האור, בנו של [[אוזיריס]].
 
== קלאופטרה ואנטוניוס ==
בשנת 42 לפנה"ס, לאחר [[קרב פיליפי]], נשאר אנטוניוס במזרח, וקיבל את האחריות על השטחים שהיו תחת שליטת האימפריה באזור זה, כולל מצרים. זו הייתה חלוקת עבודה הגיונית בין שלושת חברי הטריאומוויראט. לפידוס נמצא בצפון אפריקה, ונשאר רק לחלק את שאר חלקי האימפריה הרומית בין אנטוניוס לאוקטביאנוס. אנטוניוס היה מבוגר יותר, מעורה בתרבות ההלניסטית ומנוסה יותר. המלחמה הארוכה פגעה קשות בכלכלה ובארגון של הפרובניקיות הרומיות במזרח והייתה לפניו עבודה רבה.{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 535}} הוא החל לטפל בהבטחת נאמנותם של המלכים ה[[קליינט]]ים של רומא ומושלי המחוזות השונים, תוך שהוא מעניש בחומרה את השליטים שהתייצבו לצד הקושרים ברוטוס וקסיוס במהלך מלחמת האזרחים שפרצה לאחר רצח יוליוס קיסר.{{הערה|1=[http://www.unrv.com/fall-republic/philippi.php Philippi] באתר Roman Rmpire}}
 
=== המפגש בטרסוס והביקור הראשון של אנטוניוס במצרים ===
[[קובץ:Natoire Cléopâtre-arrivée-à-Tarse.jpg|350px|ממוזער|שמאל|קלאופטרה מגיעה לטרסוס. ציור של [[שארל-ז'וזף נטואר]] (Charles-Joseph Natoire) משנת 1756]]
בתחילת שנת 41 לפנה"ס זימן אנטוניוס את קלאופטרה לפגוש אותו בעיר [[טרסוס]] ב[[קיליקיה]] שב[[אסיה הקטנה]]. קלאופטרה הייתה מעוניינת מאוד לפגוש אותו, כדי להבטיח את תמיכתו בהמשך שלטונה על מצרים. מצרים העשירה הייתה המקור הגדול ביותר לחיטה ולכסף במזרח אגן הים התיכון, ואנטוניוס רצה להיות בטוח שיוכל להסתמך על משאביה במסגרת מסע המלחמה שתיכנן כנגד [[האימפריה הפרתית]]. נאמנותה של קלאופטרה הייתה מוטלת בספק בעיני אנטוניוס עקב העזרה שהושיט מושל קפריסין מטעם [[בית תלמי]] לרוצחיו של קיסר, וכן הבטחותיה לקסיוס. מצד שני, הספינות ששלחה לעזרת הטריאומוויראט לא הגיעו ליעדן. אנטוניוס ביקר במסגרת סיוריו באסיה הקטנה גם באפסוס, שם שהתה ארסינואי, וייתכן שבדק את האפשרות להחליף את קלאופטרה בה, מתוך מחשבה שהיא תהיה שליטה נוחה יותר עבורו לצורך קבלת משאבים ממצרים.{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 541-542}}
 
אנטוניוס שלח לאלכסנדריה את [[קווינטוס דליוס]] (Quintus Dellius) כדי לזמן אותה למפגש. דליוס תיאר את האירועים בכתביו שלא שרדו, אך כנראה שימשו כאחד המקורות של [[פלוטרכוס]]. על פי דיווחו (של דליוס), הוא זיהה מיד שאישה כמו קלאופטרה יכולה להקסים את אנטוניוס ולהשפיע עליו, ולכן החליט לעזור לה כדי שהיא תהיה חייבת לו. קלאופטרה לא מיהרה להיענות לזימון. היא הייתה נחושה להגיע לטרסוס במלוא הדרה, ודאגה לבנות ספינה מיוחדת שתשמש את חלקו האחרון של המסע במעלה נהר קידנוס (Cydnus, כיום נהר [[ברדן]]). מפרשי הספינה היו בצבע סגול, ה[[חרטום (כלי שיט)|חרטום]] מזהב, והחותרים חתרו עם משוטים שקצותיהם מוכספים, לצלילי מוזיקה של [[חליל]]ים, [[אבוב]]ים ו[[לירה (כלי נגינה)|לירות]]. קלאופטרה הייתה שרועה מתחת לחופה רקומה בזהב, מקושטת כמו ציור של [[אפרודיטה]], מוקפת בנערי עבדים מחופשים ל[[ארוס]], שקיררו אותה עם [[מניפה|מניפות]]. [[קטורת]] בכמות גדולה הפיצה ריח נעים שהגיע לחוף. בנוסף הציבה את אמתה היפה ביותר לבושה כדמות מיתולוגית באזור ה[[הגה|הגאים]] והחבלים. האפקט שקלאופטרה ניסתה לעשות, הצליח. קהל רב התאסף לאורך גדות הנהר באומרו שאפרודיטה הגיעה. אנטוניוס הוקסם ממנה ומצא אותה מאוד מושכת ומאתגרת. בעת המפגש ביניהם קלאופטרה הייתה בת 28 בשיא יופייה, אנטוניוס היה בן 42, גבר נאה, מנוסה, בטוח בעצמו ובעל עוצמה מתוקף תפקידו. כל אלה הפכו אותו לגבר מושך למלכה המצרית. זמן קצר לאחר המפגש ביניהם הם הפכו לנאהבים.{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 543-546}}
 
בעקבות הביקור שלה,{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים''', ספר א, פרק יב, פסקה ה (אנטוניוס "נלכד ברשת אהבת קלאופטרה"); '''קדמוניות היהודים''', ספר 14, פרק יג, פסקה א, סעיף 324 (קלאופטרה "לכדה אותו באזיקי אהבה").}} בחר אנטוניוס לבלות את החורף של שנת [[41 לפנה"ס|41]]–[[40 לפנה"ס]] עם קלאופטרה באלכסנדריה. אלכסנדריה הייתה עיר חשובה, דבר שהיה יכול להצדיק את שהייתו בה, אבל מוקד המשיכה העיקרי היה קלאופטרה. עבודתו השוטפת נמשכה, ומשלחות של שליטים מקומיים וערים מהמזרח הקרוב הגיעו לעיר כדי להיפגש איתו.{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 549}} עם זאת הם השקיעו חלק גדול מזמנם בבילוי, במשתה ובהימורים בקנה מידה מוגזם. ההגזמה באה לידי ביטוי גם בקישוטים ובבגדי המשתה. הכל נעשה בפאר של חצר מלוכה הלניסטי. מיחסים אלה נולדו בשנת 40 לפנה"ס התאומים [[קלאופטרה סלנה השנייה]] ו[[אלכסנדר הליוס]].
 
לדרישתה של קלאופטרה, הורה מרקוס אנטוניוס לרצוח בשנת 41 לפנה"ס את ארסינואי.{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=YPC1HhQUoksC&pg=PA162&dq=Arsinoe+IV&hl=iw&sa=X&ei=Jge3UrjRLqTX0QXo54D4DQ&ved=0CE4Q6AEwBQ#v=onepage&q=Arsinoe%20IV&f=false Ephesus (Ephesos): An Abbreviated History from Androclus to Constantine XI], מאת Hans Willer Laale, WestBow Press, 2011}} הרצח זעזע את העולם העתיק, שכן ארסינואי הייתה בשלב זה נטולת שאיפות וכוח פוליטי ולא היוותה איום ממשי על שלטונה של קלאופטרה, ולכן הרצח נתפס כסתמי. בנוסף הרצח תרם לדימויו של אנטוניוס כמשרתה ועושה דברה של קלאופטרה, דימוי שיריביו הפוליטיים עשו בו שימוש נגדו בהמשך.
 
למרות קשרי האהבה ביניהם, האינטרסים הפוליטיים של אנטוניוס אילצו אותו לעזוב באביב 40 לפנה"ס את מצרים ואת קלאופטרה ולחזור לרומא. בספטמבר 40 לפנה"ס הגיע אנטוניוס להסכם עם אוקטביאנוס ב[[ברונדיסיום]] לגבי חלוקת שטחי פיקוד והשפעה של האימפריה הרומית ביניהם. הצורך ב[[הסכם ברונדיסיום]] נוצר על רקע הסכסוך המתמיד ביניהם, ונבע גם ממעשיהם של אחיו של אנטוניוס [[לוקיוס אנטוניוס]] ואשתו המתה [[פולביה אנטוניה]] שפעלו נגד אוקטביאנוס בניסיון לבסס את משפחתם כשליטים היחידים ברומא. במסגרת הסכם זה הוגדר תחום שליטת אנטוניוס במזרח. לחיזוק הברית ביניהם, נשא אנטוניוס לאישה את [[אוקטביה]], אחותו של אוקטביאנוס.{{הערה|שם=גולן3}} הוא שהה באיטליה כשנה, כאשר חזר לאזור שליטתו במזרח יחד עם אשתו שאותה כנראה אהב, הוא העדיף לקבוע את מקום מושבו באתונה ולא באלכסנדריה. בשנת 39 לפנה"ס נולדה בתו אנטוניה, הבת הראשונה מתוך שתי בנות שילדה לו אוקטביה.{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 571-576}}
 
===המלחמה בפרתים והמפגש השני בין קלאופטרה ואנטוניוס ===
[[קובץ:Hoet, Gerard I — Marcus Antonius beim Festmahl der Kleopatra.jpg|300px|ממוזער|שמאל|אנטוניוס במשתה של קלאופטרה, ציור של [[חרארד הוט|חרארד הוּט]] (Gerard Hoet) מהמאה ה-18]]
[[קובץ:Cleopatra VII tetradrachm Syria mint.jpg|200px|ממוזער|שמאל|[[טטרדרכמה]] של קלאופטרה, סוריה]]
אנטוניוס שאף להאדיר את שמו ולבסס את עליונותו כמצביא, על ידי ניצחון מרשים על הפרתים. מרד שפרץ ב[[סיציליה]], בהנהגתו של [[סקסטוס פומפיוס]] בנו של [[גנאיוס פומפיוס מגנוס]], העסיק את הצבא שהובטח לו לצורך המלחמה, ואנטוניוס נותר בחוסר מעש. סכסוך חדש עם אוקטביאנוס הביא לחתימת ברית חדשה ביניהם בשנת [[38 לפנה"ס]]. הטריאומווירט חודש למשך חמש שנים נוספות עד לשנת [[33 לפנה"ס]], ואוקטביאנוס הבטיח לשלוח את הלגיונות למזרח לצורך מלחמותיו של אנטוניוס.
 
בשנת 37 לפנה"ס, כשלוש וחצי שנים לאחר המפגש האחרון ביניהם, הזמין אנטוניוס את קלאופטרה למטה שלו ב[[אנטיוכיה בתקופה ההלניסטית|אנטיוכיה]], כדי לדון בהיקף הסיוע שמצרים תושיט למסע המלחמה שלו. קלאופטרה הופיעה בסוריה כפי שהתבקשה. במפגש ביניהם היא הצליחה להשפיע עליו עד כדי כך, שהוא העביר אליה נכסים שונים ונחלות שהיו בשליטה של רומא ב[[חילת סוריה]], [[קפריסין]], [[כרתים]], [[יריחו]], שטח ליד [[ים המלח]] שהיה שייך ל[[הממלכה הנבטית|ממלכה הנבטית]] וחוף [[צידון]]. העברת הנחלות נתנה לקלאופטרה מקורות הכנסה רבים ששימשו אותה, אבל גם סייעה לאנטוניוס מתוך ידיעה שנכסים אלה יועמדו לשירותו בכל עת שיזדקק להם.{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 606}} בעקבות העברת הנחלות האלה, קלאופטרה שלטה על טריטוריה שהייתה כמעט כגודלה של הטריטוריה בשיא גדולתו של בית תלמי, במאה השלישית לפנה"ס. אנטוניוס לא הסכים להעביר אליה את השליטה על [[ארץ ישראל]], על שטח הממלכה שהיה בשליטת [[הורדוס]].{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 604}} בדרכה חזרה מאנטיוכיה למצרים, ביקרה קלאופטרה אצל הורדוס, הם דנו בהעברת האזור ליד יריחו לשליטתה והחכרתו מחדש להורדוס, ששילם לה דמי חכירה ומסים.
 
קלאופטרה הפכה שוב למאהבת של אנטוניוס, על פי [[פלוטרכוס]]{{הערה|פלוטארכוס, '''חיי אישים: אנשי רומי''', אנטוניוס, פרק ל"ו.}} ו[[דיו קסיוס]]{{הערה|דיו קסיוס 32.4}} הוא הכיר רשמית בשני הילדים שילדה לו, ולקראת סוף החורף היא הייתה בהריון עם ילדם השלישי.{{הערה|שם=גולן3}}{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 597-598}}
 
המסע נגד הפרתים, שהתקיים בקיץ 36 לפנה"ס, לא הצליח. אנטוניוס היה נחוש לצאת למסע מלחמה נוסף בשנה שאחר מכן. אוקטביאנוס ברומא החליט לשלוח לאנטוניוס צבא, ושלח את אוקטביה עם אלפיים חיילים וכסף למזרח. אוקטביה שלחה אליו מאתונה מכתב המודיע על התגבורת. תגובת אנטוניוס הייתה שמוטב שתישאר באתונה. מאז לא ראה יותר את אוקטביה, שהייתה בהריון באותה עת. בינתיים נולד לאנטוניוס וקלאופטרה בן נוסף, [[תלמי פילדלפוס (בנה של קלאופטרה)|תלמי פילדלפוס]].
 
מסע המלחמה השני נגד הפרתים היה מוצלח יותר, ובין השבויים החשובים היו גם מלך ארמניה ובניו. אנטוניוס, שרצה מצעד ניצחון, הבין שבאותה עת, סתיו 34 לפנה"ס, לא יוכל לקבלו ברומא, והחליט לקיימו באלכסנדריה. נערכו שתי חגיגות ניצחון, אחת לאנטוניוס ומספר ימים לאחר מכן לקלאופטרה. בחגיגת הניצחון לאנטוניוס, ישבה קלאופטרה על כיסא מוגבה מזהב שהזדקר מעל ההמונים, וקיבלה מהקהל כיבודי אלים. חגיגת הניצחון של קלאופטרה התקיימה ב[[גימנסיון]] של אלכסנדריה. במקום הוקמה במה מוגבהת שעוטרה בכסף, על הבמה הונחו שני כיסאות מזהב עליהם ישבו אנטוניוס וקלאופטרה, ולמרגלותיהם ישבו הנסיכים. אנטוניוס הכריז על קלאופטרה שהיא עתה "מלכת המלכים" וקיסריון הוא "מלך המלכים". במעמד זה הוכתרו קלאופטרה וקיסריון כשליטי [[מצרים]], [[קפריסין]] ולוב. לאלכסנדר הליוס הובטח השלטון על [[ארמניה]], [[מדי]] ושאר ארצות מעבר לנהר פרת. קלאופטרה סלנה הוכתרה לשליטת [[קירנאיקה]] ו[[כרתים]],{{הערה|שם=רולר|Duane W. Roller''', Cleopatra: A Biography''', p. 100}} ותלמי פילדלפוס הוכתר לשליט [[פניקיה]], [[סוריה]] עד נהר פרת ו[[קיליקיה]]. בנוסף לקחה לעצמה קלאופטרה את הכינוי "ניאה איסיס" שפירושו [[איזיס]] החדשה, ודאגה שאנטוניוס יוכר בכינוי "[[אוזיריס]]-[[דיוניסוס]]".{{הערה|שם=גולן3}}
 
ייתכן שבמועד חגיגת הניצחון קלאופטרה ואנטוניוס היו נשואים. המקורות בנושא בעייתיים. הנושא מוזכר רק כבדרך אגב על ידי בן־מתתיהו{{הערה|'''[[S:נגד אפיון#ה 2|נגד אפיון, מאמר שני, פרק ה]]''': "אנטוניוס...בעלה, אבי הבנים אשר ילדה".}} ופלוטרכוס.{{הערה|'''[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Plutarch/Lives/Demetrius+Antony*.html#1.3 Comparison of Demetrius and Antony, 1.3]''': "Antony's marriage to Cleopatra was a disgrace to him".}} אין התייחסות לכך אצל [[דיו קסיוס]] וגם במקורות המצריים הנושא אינו מופיע. רולר מעלה תהייה לגבי ההיגיון שבנישואים כאלה, שהיו פוגעים במעמדו של אנטוניוס ברומא. אי הבהירות גוברת בעקבות דבריו של אנטוניוס בחגיגת הניצחון שקלאופטרה הייתה נשואה לקיסר. ייתכן שהאזכור נוצר כדי לשמש את התעמולה ברומא כנגד אנטוניוס.{{הערה|שם=רולר}}
 
ייתכן שקלאופטרה, ואולי גם אנטוניוס, תכננו לייסד שושלת רומית-תלמאית אשר תשלוט על כל מזרח הים התיכון. כך תהפוך מצרים ממדינת חסות רומית למעצמה מזרחית אדירה השווה בגודלה ועוצמתה לממלכתו של [[אלכסנדר מוקדון]]. הזוג אנטוניוס וקלאופטרה חיו חיי מותרות כזוג אלים מלכותיים, בהתאם לכינויים שבחרו לעצמם.
 
קלאופטרה עשתה מאמצים לשמור על היציבות במצרים. מסיבות מעשיות היא נתנה העדפה לקבוצות האוכלוסייה החשובות יותר, ואלה שהיה בהן פוטנציאל של סכנה לשלטונה. העדפה הייתה גם לתושבי אלכסנדריה על פני התושבים בשאר חלקי הארץ. היא המשיכה במסורת של בניית מקדשים כמו [[מקדש דנדרה]], שבנייתו החלה בתקופת אביה. כדי לשמור את תמיכת [[כוהן (איש דת)|כוהני]] כתות הפולחנים השונים, המשיכה לתמוך בתחזוקתם. אין כל התייחסות במקורות האם דאגה גם לשיפור מצבם של פשוטי העם.
 
בתקופה זו חל שיפור במצב מערכת תעלות המים, שהוזנחו מאוד בעבר בגלל המצב הפוליטי. חל שיפור בתנובה, אבל היא עדיין לא הגיעה לרמה שבה הייתה בשנות היציבות המדינית במצרים. מקורות הכנסה נוספים היו הטריטוריות החדשות שניתנו לקלאופטרה על ידי אנטוניוס. העצים שהגיעו מ[[קיליקיה]] שימשו לבניית הספינות ולבנייה כללית. בנוסף היא דאגה לפתח את הסחר מנמלי [[הים האדום]] עם האזורים ב[[חצי האי ערב]], וגם מעבר לו לאזור [[הודו]] ו[[סרי לנקה]] של היום. היא ייבאה למצרים מיריחו את עצי בושם ה[[אפרסמון (בושם)|אפרסמון]], כדי שהאספקה תהיה מהירה יותר. היא הפכה לאישה עשירה, מקורות ההכנסה, שלה שבאו בחלקם הגדול ממסים, שימשו אותה כדי לתגמל אנשים חשובים במצרים וברומא, לתחזק חצר מלכות מפוארת ברמה גבוהה מאוד, ולממן את כל צרכיו של אנטוניוס, ששימש מגינה, וכך להחזיקו מרוצה ומסופק.{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 612-614}}
 
== המלחמה האחרונה של הרפובליקה הרומית ==
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[המלחמה האחרונה של הרפובליקה הרומית]], [[קרב אקטיום]]}}
[[קובץ:Castro Battle of Actium.jpg|250px|ממוזער|שמאל|קרב אקטיום. ציור של לורנצו א. קסטרו (Lorenzo A. Castro), משנת 1672]]
ברומא החל ה[[הטריאומווירט השני|טריאומווירט]] להתפרק. לפידוס גורש ממנו בשנת 36 לפנה"ס, והרפובליקה הרומית הגדולה נשארה בשליטתם של שני אנשים שאפתניים ביותר - אנטוניוס ואוקטביאנוס. לשניהם היה עבר רצוף בקונפליקטים וכתוצאה מכך הם תיעבו זה את זה. אוקטביאנוס הפעיל את כל משאביו ב[[הסנאט הרומי|סנאט הרומי]] כנגד אנטוניוס, וכן טיפח את שנאת הזר והשנאה המגדרית נגד "הפילגש המצרית". במכתביו אל הסנאט ובנאומיו לפני העם, הכריז אוקטביאנוס כי קלאופטרה היא מכשפה שכישפה את אנטוניוס והפכה אותו מגיבור רומאי למצרי שטוף זימה החי במצרים, ששכח את רומא מולדתו. הוא השתמש גם בחלוקת הטריטוריות לקלאופטרה כעילה למאבק נגדו. גם התנהגות אנטוניוס כלפי אוקטביה אשתו, היוותה עילה להתלהטות הרוחות, למרות התנגדות אוקטביה לשימוש בשמה במסגרת המאבק.{{הערה|דוד גולן, '''תולדות העולם ההלניסטי''', עמ' 781}}
 
קלאופטרה התכוננה מבעוד מועד למלחמה. היא הכינה צי של 200 אוניות, ובסתיו של שנת 33 לפנה"ס הפליגה בראש הצי ל[[אפסוס]]. היא לקחה עימה אוצר של 20,000 טאלנטים כדי לשכור חיילים רבים, מצריים ובני עמים אחרים. הפלגת הספינות והופעת חיילי אנטוניוס באסיה הקטנה היוו עילה נוספת בידי אוקטביאנוס לצאת בתעמולה נגד אנטוניוס ולהגביר את גיוס כוחותיו. קלאופטרה הצטרפה למטה הצבאי של אנטוניוס ונטלה חלק בקבלת רוב ההחלטות המבצעיות, דבר שגרם לביקורת רבה מצד החיילים הרומיים של אנטוניוס ובמחנה אוקטביאנוס.
 
רומא שוב שקעה במלחמת אזרחים. חלק מהסנאטורים וממנהיגי רומי ברחו למצרים וחברו לאנטוניוס. אנטוניוס עצמו, בשכנועה של קלאופטרה, התגרש בשנת 32 לפנה"ס מאשתו אוקטביה וניתק את קשריו עם אוקטביאנוס ועם רומא.{{הערה|Duane W. Roller''', Cleopatra: A Biography''', p. 135}} האצילים והסנאטורים שנשארו ברומא, תחת שלטון אוקטביאנוס, הצליחו להעביר בשנת 32 לפנה"ס, החלטה על מלחמה נגד מצרים, קלאופטרה ואנטוניוס. אוקטביאנוס וכוחותיו היו בתהליך התארגנות ואילו אנטוניוס דחה את העימות הצבאי ולא השכיל לנצל את המצב לעימות מיידי כשכוחותיו כבר היו ערוכים ומצבו האסטרטגי היה טוב יותר מזה של אוקטביאנוס.{{הערה|דוד גולן, '''תולדות העולם ההלניסטי''', עמ' 782}}
 
אוקטביאנוס ניצל את הזמן וארגן את כוחותיו. הוא הביא את צבאו לחצי האי אקטיום ביוון ואת ציו למפרץ הסמוך. גם צבאם וציים של אנטוניוס וקלאופטרה הגיעו למקום אבל לא במהירות מספקת, וכשהגיעו גילו שהצי שלהם נחסם. מיד לאחר הגיעם, ב-2 בספטמבר 31 לפנה"ס, החלו הקרבות. הצי הרומאי חסם את דרכי האספקה של הצבא המצרי וכוחות השדה המנוסים של אוקטביאנוס הנחילו מפלות קשות לצבא אנטוניוס. גרוע מכך, חלק גדול מהחיילים הרומיים בצבא אנטוניוס ערקו ועברו לצד אוקטביאנוס. קלאופטרה שפיקדה על הצי המצרי, לא עמדה במתח, והצליחה לחמוק בראש צי של ששים אוניות חזרה למצרים, דבר שסתם את הגולל על סיכויו של אנטוניוס לנצח בקרב, צבאו של אנטוניוס הובס וציו הוטבע ברובו או נלקח לשבי.
 
אנטוניוס עצמו הצליח לחמוק למצרים. ההפסד בקרב הביא להקטנת התמיכה בקלאופטרה באלכסנדריה. בתגובה על כך היא הענישה את המתנגדים והפקיעה את רכושם. גם תמיכתו של הורדוס עברה מאנטוניוס לאוקטביאנוס. הלגיונות שהציב אנטוניוס במערב מצרים, תחת פיקודו של איש אמונו פינאריוס סקארפוס ערקו למחנה אוקטביאנוס.
 
במשך כשנה ניסו אנטוניוס וקלאופטרה להמשיך במלחמה נגד אוקטביאנוס, שהתקדם באיטיות אך בהתמדה לכוון מצרים עצמה. אוקטביאנוס קבע את המטה שלו בסוריה. משלחות מטעם קלאופטרה ואנטוניוס שניסו להגיע להסכם, נדחו על ידו. הוא תבע מהם כניעה מוחלטת. בשנה האחרונה לחייהם הייתה קלאופטרה הדמות החזקה מבין השניים. היא לקחה פיקוד על חיפוש הפתרונות להצלת הממלכה. בשלב מסוים היא הבינה שהיא עצמה מהווה בעיה בגלל השנאה אליה ברומא. היא העריכה שסיכויי ילדיה למלוך במצרים יגברו רק אם היא תעזוב את מצרים. אנטוניוס הפך עבורה לנטל והיא עשתה מאמצים לנתק עצמה ממנו. התוכנית שלה הייתה להמליך את קיסריון על מצרים, להעביר את שרידי הצי שלה מהים התיכון לים האדום, ולעזוב ביחד עם כוחות צבא וכסף למקום אחר (אולי בהודו) שם תוכל להמשיך את חייה. תוכניותיה סוכלו על ידי מלך [[הממלכה הנבטית]] [[מלכו הראשון|מַלְכּוּ הראשון]] (Malchus), שהיה עדיין פגוע מכך שחלק מהשטחים שהיו בשליטתו הועברו אליה בשנת 37 לפנה"ס, וכן בגלל הפסדו ל[[הורדוס]] במלחמה שכנראה קלאופטרה הייתה היוזמת שלה. הוא שרף את הצי שלה, וכך הוכרחה להישאר במצרים.{{הערה|Duane W. Roller''', Cleopatra: A Biography''', p. 142}}
 
בעקבות כך ניסתה קלאופטרה להגיע להסכם נפרד עם אוקטביאנוס בו תתנער מאנטוניוס אם יובטח שלומה ושלום ילדיה. אנטוניוס היה מוכן להיעלם אם תוכנית זאת תצלח. אבל אוקטביאנוס שאף להוליך אותם ב[[טריומף (מצעד ניצחון)|טריומף]] ברומא, ותכנן להפוך את מצרים ל[[פרובינקיה רומית]]. אוקטביאנוס חילק את צבאו לשני חלקים שפשטו על מצרים מכיוון לוב במערב, ומכיוון סוריה בצפון. אנטוניוס ניסה להלחם בשתי החזיתות אך נכשל, ייתכן וקלאופטרה הורתה לצבאה לגלות התנגדות סמלית. לאחר שצבאו התפזר, חזר אנטוניוס לאלכסנדריה.{{הערה|דוד גולן, '''תולדות העולם ההלניסטי''', עמ' 782–783}}
 
== התאבדותם של אנטוניוס וקלאופטרה וסופה של מצרים הפרעונית ==
[[קובץ:Louis Gauffier - Cleopatra and Octavian - Google Art Project.jpg|250px|ממוזער|שמאל|קלאופטרה נפגשת עם אוקטביאנוס לדון על עתידה. ציור של לואי גופיה (Louis Gauffier) משנת 1787]]
[[קובץ:The Death of Cleopatra by Juan Luna1881.jpg|250px|ממוזער|שמאל|תיאור מותה של קלאופטרה. ציור של חואן לונה (Juan Luna) משנת 1881]]
[[קובץ:Cleopatra Bertin Louvre RF3717.jpg|200px|ממוזער|שמאל|התאבדותה של קלאופטרה, פסל שיש של קלוד ברטן (Claude Bertin) לפני 1697, מוזיאון ה[[לובר]]]]
למרות המצב אליו נקלעה קלאופטרה בעקבות הניצחון של אוקטביאנוס, היא לא הפסיקה במאמציה לנסות ולשמר משהו מכוחה וחיי ילדיה. את קיסריון, בנה הבכור שמצבו היה המסוכן ביותר בשל היותו בנו של [[יוליוס קיסר]], שלחה עם סכום כסף גדול לכיוון [[הודו]]. מצבם של ילדיה האחרים היה פחות מסוכן. היא הבינה שלא ניתן להציל את אנטוניוס, והחליטה לדאוג לעצמה ולילדיה. היא נכנסה למבנה ה[[מאוזוליאום]] שלה שהיה בבנייה, והסתגרה בפנים עם אוצר הכסף שלה, שתי משרתות (איראס וכארמיוֹן){{הערה|פלוטארכוס, '''חיי אישים: אנשי רומי''', אנטוניוס, פרקים עז, פה.}} וסריס אחד, ולאחר מכן חתמה את שער הכניסה. היא הורתה לאנשי החצר שלה להודיע לאנטוניוס שהיא התאבדה. בהיוודע לאנטוניוס שהיא מתה, הכעס שלו עליה הפך לצער. על פי פלוטרכוס, הוא הצטער שהיא עשתה את הצעד האמיץ הזה לפניו, ורצה להצטרף אליה. אנטוניוס הסיר את [[שריון גוף|שריון גופו]] וביקש מאחד מעבדיו להרוג אותו, אך העבד במקום זאת הרג את עצמו. אנטוניוס לקח את החרב ודקר את בטנו. פלוטרכוס מספר שכשקלאופטרה שמעה על כך היא ביקשה להביא את גופתו למאוזוליאום שבו הסתתרה.{{הערה|פלוטארכוס, '''חיי אישים: אנשי רומי''', אנטוניוס, פרק עו.}} דיו קסיוס מספר, שהצעקות של עוזריו גרמו לקלאופטרה להציץ מחלון המאוזוליאום, אחד מעוזריו ראה אותה וסיפר על כך לאנטוניוס הגוסס והוא ביקש מהם להביא אותו אליה.{{הערה|שם=דיו|1=[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Cassius_Dio/51*.html דיו קסיוס, ספר {{כ}} LI]}} כיוון שדלת הכניסה הייתה חתומה, קלאופטרה ועוזריה משכו אותו בעזרת חבל דרך החלון והכניסו אותו למבנה. הוא ביקש ממנה אוכל ויין, וזמן קצר לאחר מכן, ב-1 באוגוסט 30 לפנה"ס, הוא מת.{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 767-769}}
 
אוקטביאנוס נכנס לאלכסנדריה ב-1 באוגוסט 30 לפנה"ס, וזימן את אנשיה לגימנסיון, שם נאם בפניהם ביוונית והבטיח להם הסכם ראוי. התאבדותו של אנטוניוס חסכה ממנו התלבטות כיצד לטפל בו והוא יכול היה לגלות נדיבות ולהביע צער על מותו. קלאופטרה היוותה בעיה גדולה יותר, היא הסתגרה במאוזוליאום ואיימה לשרוף עצמה עם כל אוצרותיה. הוא שלח אליה שליח לנהל משא ומתן אבל היא לא בטחה ברצונו הטוב. שליח נוסף נשלח אליה, ובזמן שהוא שוחח איתה דרך הדלת בקומה הראשונה, אחרים נכנסו באמצעות סולם דרך החלון בקומה השנייה, וירדו לתפוס אותה. במאבק נהרג הסריס, וקלאופטרה ושתי המשרתות נתפסו בחיים והובאו כאסירות לארמון.{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 772-773}}
 
קלאופטרה נפלה למשכב והייתה חולה מספר ימים. הרופא שטיפל בה דיווח על ימיה האחרונים. דיווח זה הגיע לידי פלוטרכוס שסיפר שהיא איבדה את רצונה לחיות. היא התאוששה מעט כשנאמר לה שאוקטביאנוס רוצה לפגוש אותה תוך שהוא מאיים שיפגע בילדיה. על פי דיו קסיוס היא דאגה להיראות יפה ומוכת צער.{{הערה|שם=דיו}} במפגש ביניהם היא הקריאה לו מכתב מקיסר, ואוקטביאנוס הבטיח לה שחייה אינם בסכנה. היא התחננה וירדה על ברכיה כשהיא מביעה את רצונה להתאבד, אבל הוא לא נענה לה. בשום שלב לא הועלתה האפשרות שהיא תוצא להורג לאחר המצעד. מעשה כזה מעולם לא נעשה לנשים לאחר מצעדים. אוקטביאנוס יצא מהמפגש בתחושה שהוא החזיר לה את הרצון לחיות.{{הערה|דוד גולן, '''תולדות העולם ההלניסטי''', עמ' 783}}{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 774-777}}
 
ב-10 באוגוסט 30 לפנה"ס, קלאופטרה הלכה כנראה לראות את גופתו של אנטוניוס בפעם האחרונה. היא חזרה לארמון, התרחצה ולבשה את בגדי המלכות שלה, ובחברת שתי משרתותיה אכלה ארוחת בוקר מפוארת ואז הרגה את עצמה. משרתותיה דאגו להשכיבה על ספה כשבגדיה ותכשיטיה יראו במיטבם ולאחר מכן נטלו רעל בעצמן. מוקדם יותר היא שלחה מכתב לאוקטביאנוס, מתוך ביטחון שהמכתב לא יגיע אליו בזמן והוא לא יוכל לעצור בעדה, שבו ביקשה ממנו להיקבר לצד אנטוניוס. כשאוקטביאנוס קיבל את המכתב, הוא הבין מיד מה עשתה, אבל זה היה מאוחר מכדי להצילה. שליחיו מצאו אותה מתה ושתי משרתותיה גוססות, כשכארמיון עוד מסדרת את הכתר שעל ראשה. המידע ההיסטורי במקורות העתיקים על דרך התאבדותה של קלאופטרה אינו חד משמעי. על פי פלוטרכוס,{{הערה|פלוטארכוס, '''חיי אישים: אנשי רומי''', אנטוניוס, פרקים עא, פו.}} היא מתה על ידי [[הכשה|הכשת]] [[נחש]] [[אפעה]] ארסי שהוברח לחדרה בתוך סל של תאנים. דיו קסיוס טוען שאף אחד לא יודע כיצד מתה, ייתכן שהסל שבו הוברח הנחש היה של פרחים. ייתכן והרעל הוכנס בתוך קנקן מים.{{הערה|שם=דיו}} שניהם מדווחים גם על מקורות אחרים, על פיהם היא התאבדה בדקירה של סיכת שיער טבולה ב[[רעל]], ייתכן והיה זה [[ארס]] נחש שנאסף לפני כן. [[סטראבון]] מדבר על משחה רעילה. אחד המקורות מספר על שריטה או דקירה על הזרוע שלה. לא ברור מה גרם לכך.{{הערה|1=[http://penelope.uchicago.edu/~grout/encyclopaedia_romana/miscellanea/cleopatra/rixens.html The Death of Cleopatra]}} אחד עשר ימים לאחר מותו של אנטוניוס, ב-12 באוגוסט 30 לפנה"ס, בגיל 39 או 40, שמה גם קלאופטרה קץ לחייה. התאבדות זאת מנעה מאוקטביאנוס את מימוש שאיפתו להוביל אותה כשבויה במצעד הניצחון ברומא.{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 779-782}} לאחר מותה גופתה הונחה במאוזוליאום שבנתה לעצמה ליד גופתו של אנטוניוס.
 
קיסריון, בנה הבכור שנשלח לשם הגנתו למזרח, נבגד על ידי המורה שלו רודיון (Rhodion). בעת היותו בדרכו ל[[הים האדום|ים האדום]], פותה לחזור לאלכסנדריה ומיד בהגיעו הוצא להורג.{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 785}} כך באה לקיצה שושלת תלמי המפוארת. מצרים הפכה ל[[פרובינקיה רומית]] בשליטתו הישירה של אוקטביאנוס.
 
אוקטביאנוס חס על חייהם של שלושת ילדיהם של אנטוניוס וקלאופטרה ושלח אותם לרומא אל אחותו (ואשתו של אנטוניוס) אוקטביה.
 
מצעד הניצחון על כיבוש אלכסנדריה התקיים ברומא במחצית אוגוסט שנת 29 לפנה"ס. במסגרת המצעד נישאה גם בובה של קלאופטרה וכנראה גם תמונתה. היא תוארה עם שני נחשים. גולדסוורת'י טוען שתיאור זה אינו הוכחה לכך שכך היא מתה, אלא ייתכן גם שזו הייתה הדרך הקלה לתאר את דרך מותה בצורה ויזואלית. במצעד השתתפו גם ילדיה של קלאופטרה. שני הילדים הבוגרים, קלאופטרה סלנה ואלכסנדר הליוס, היו בני אחת עשרה. במצעד השתתף כנראה גם בנה הצעיר, תלמי פילדלפוס, שהיה בן שבע באותה עת. עד שנת 26 לפנה"ס לערך, שני הבנים היו כבר בין המתים. הבת [[קלאופטרה סלנה השנייה|קלאופטרה סלנה]] נישאה בהמשך ל[[יובה השני]] מ[[נומידיה]] ולאחר מכן נשלחה על ידי [[אוגוסטוס קיסר]], יחד עם בעלה, למלוך על [[מאוריטניה (פרובינקיה רומית)|מאוריטניה]].
 
הדרך בה מתה קלאופטרה והצעד האמיץ שבו נקטה, השפיעו על דעת הקהל הרומית ודמותה הציבורית החלה להצטייר במשך הזמן באור חיובי יותר. ה[[משורר]] הרומי המפורסם [[הורטיוס]] כתב שיר לכבוד האירוע שבו אמר: {{ציטוטון|עכשיו זה הזמן לשתייה, עכשיו זה הזמן להחתים את הארץ בריקודים}} בהמשך של אותה יצירה הוא מתייחס לאומץ לבה של קלאופטרה שבאה לידי ביטוי במעשה התאבדותה.{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 786}}
 
== קלאופטרה וממלכת יהודה ==
על פי פלוטרכוס, קלאופטרה "ידעה את לשונותיהם של עמים רבים" ולרוב לא נזקקה למתורגמן, גם עם שכניה מצפון-מזרח: "לרובם השיבה את תשובותיה בעצמה...לעברים, לערבים, לסורים".{{הערה|שם=פלוטארכוס, אנטוניוס כז}} יש להניח שהכוונה הייתה ל[[ארמית]], השפה הנפוצה בקרב היהודים באותה עת,{{הערה|Duane W. Roller''', Cleopatra: A Biography''', p. 47}} אך ייתכן והשימוש במילה "עברים" ולא במילה "יהודים", כמו גם ציונם הנפרד מה"סורים", מרמז דווקא על השפה ה[[עברית]].
 
רוב הידוע על קשריה של מלכת מצרים עם ממלכת יהודה מקורו בספריו של [[יוסף בן מתתיהו]], שנכתבו מעל מאה שנים לאחר מותה.
 
יוסף בן מתתיהו קובע שהייתה "בעלת חשיבות גדולה ביותר מכל נשי זמנה", אך עם זאת אינו מסתיר את העוינות שלו כלפיה. הוא מכנה אותה "מרשעת", "שטופה במותרות" ו"משועבדת ליצריה" וטוען כי "לא נבצר ממנה כל עָול וכל מעשה רשע, על כל אשר עוללה". הוא טוען גם כי לא נמנעה משוד מקדשים וקברים "בעד בצע כסף" וששום דבר לא הספיק לה ולכן "הייתה מציקה תמיד לאנטוניוס שיגזול משהו מאחרים ויעניק לה". הוא מדגיש את שליטתה באנטוניוס, שאת לבו צדה "בנאפופיה" והוא "נלכד בשחיתות אהבתה" ואף "היה לה לעבד", וטוען כי "כוחה היה גדול ביותר מחמת תשוקתו אליה" והיא לא פסקה מלהסית אותו לפגוע בכל שליטי האזור ולתת לה את מדינותיהם ומלבדו עוד "רבים הסיתה בשגעונה לעשות מעשי רעה".{{הערה|שם=קדמוניות 15, 103-88|יוסף בן מתתיהו, '''[[קדמוניות היהודים]]''', ספר 15, סעיפים 103-88.}}{{הערה|שם=נגד אפיון, שני, ה}}{{הערה|שם=מלחמת היהודים, ז ח ד|יוסף בן מתתיהו, '''[[תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים]]''', ספר ז, פרק ח, פסקה ד.}}
 
בשנת 40 לפנה"ס ברח [[הורדוס]] מפני [[הפרתים]] ונסע למצרים. כאשר הגיע לאלכסנדריה, קיבלה קלאופטרה את פניו והציעה לו לפקד על צבאה במלחמה שתכננה לאסור על אויביה, אבל הורדוס דחה את בקשתה והמשיך בדרכו לרומא, לקבל מאנטוניוס ואוקטביאנוס את מלכות יהודה.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים''', ספר א, פרק יד, פסקה ב.}}
יוסף בן מתתיהו כותב כי קלאופטרה "פרשה את רשת תאות בצעה על היהודים והערבים וחבלה מזמות למגר למות את שני מלכיהם, את הורדוס ואת מַלְכּוּ".{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים''', ספר א, פרק יח, פסקה ד.}}
לטענתו היא זממה לעשות את סוריה קניין לעצמה ודרשה מאנטוניוס "את יהודה ואת ארץ הערבים", וכדי שלא להיראות בגלוי "כאדם עלוב, בעשותו כל מה שביקשה ממנו", הוא נמנע מלפגוע במלכים עצמם ולקח רק חלקים מכל אחת משתי הארצות ונתן לה{{הערה|שם=קדמוניות 15, 103-88}} ובכללם גם את "ארץ התמרים בחבל [[יריחו]], אשר שם מקום [[אפרסמון (בושם)|הצרי]]".
 
בשנת 37 לפנה"ס, במקביל לפתיחת מסע המלחמה של אנטוניוס בפרתים, ביקרה קלאופטרה בארץ יהודה, שם הצליח המלך הטרי [[הורדוס]] "לשכך את כעסה" על כך שלא קיבלה את כל מבוקשה וחכר ממנה את חבלי ארץ יהודה וערב שנתן לה אנטוניוס, בנוסף להכנסות הצרי והתמר.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים''', ספר א, פרק יח, פסקה ה.}} יוסף בן מתתיהו מספר שבפגישותיהם הרבות בזמן שהותה ביהודה, ניסתה קלאופטרה "להתייחד עם המלך, בהיותה על פי טבעה להוטה אחר תענוגות כאלה" ומוסיף שרמזה להורדוס בגלוי שהיא "כורעת תחת התשוקה" אליו. יחד עם זאת, הוא מסייג וטוען שאמנם ייתכן "שרחשה גם שמץ של אהבה אליו", אך מתקבל יותר על הדעת כי זממה לטמון לו פח - "שיעשה בה מעשה אונס". ההיסטוריון בן זמננו גולדסוורת'י, מטיל ספק באמינות הסיפור הזה ואומר שזו כנראה הייתה רק משאלה של הורדוס, אבל ייתכן גם שקלאופטרה ניסתה להוציא אותו משיווי משקלו, בעת המשא ומתן ביניהם.{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 616-617}} הורדוס דחה את הצעתה של קלאופטרה ואף שקל להרוג אותה כל עוד היא בידיו, אבל ידידיו שכנעו אותו לא לעשות זאת והוא החליט להחניף לה במתנות ולשלוח אותה למצרים.{{הערה|שם=קדמוניות 15, 103-88}}
 
קלאופטרה התעניינה מאוד בנעשה בממלכת יהודה ושמרה על קשר קרוב עם [[אלכסנדרה החשמונאית]], שהפכה לחמותו של הורדוס. אלכסנדרה ביקשה מקלאופטרה שתדרוש מאנטוניוס להכריח את הורדוס למנות את בנה, [[אריסטובולוס השלישי]] בן ה-16, למשרת [[כהן גדול|הכהונה הגדולה]]. אלכסנדרה גם קיבלה את הצעת ידידו של אנטוניוס ושלחה לאנטוניוס את דיוקנאותיהם של בנה ובתה. הידיד, שהתפעל מיופיים, ביקש "למשוך את אנטוניוס לתוך תענוגות" ואנטוניוס אכן הזמין אליו את הנער, אולם "נזהר מפני התרסותיה של קלאופטרה" ולכן נמנע מלהזמין גם את אחותו - [[מרים החשמונאית]], אשתו של הורדוס. הורדוס חשש לשלוח את הנער לאנטוניוס וטען בפני מקורביו שאלכסנדרה פועלת בעזרת קלאופטרה שהמלוכה תילקח ממנו לטובת בנה. כדי למנוע זאת, נאלץ למנות אותו לכהן גדול, אך גזר על אלכסנדרה לשבת בארמונו תחת פיקוח על כל מעשיה. בתגובה לכך, שלחה אלכסנדרה מכתב לקלאופטרה, בו קבלה על מצבה "והתחננה אליה לבוא לעזרתה כפי יכולתה". קלאופטרה הציעה לה לברוח עם בנה אליה למצרים. אלכסנדרה ניסתה לברוח, אך נתפסה בשעת מעשה, אלא שהורדוס לא העז להעניש אותה, כי סבור היה שקלאופטרה, בגלל שנאתה אליו, לא תסכים לכך. תחת זאת, העמיד פנים שהוא סולח לה ולבנה.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''קדמוניות היהודים''', ספר 15, פרקים ב-ג, סעיפים 49-23.}} אולם שנה אחת בלבד לאחר מינויו לכהן גדול, נרצח אריסטובולוס השלישי בהוראת הורדוס. אלכסנדרה התמלאה במחשבות אובדניות, אך גם ברגשות נקם, ולכן כתבה לקלאופטרה על כך שהייתה זו מזימה של הורדוס. קלאופטרה, שעוד קודם "הייתה מצרה באסונותיה" של חברתה והשתדלה לספק את רצונה, "עשתה את העניין כולו לשלה" והחלה "להסית את אנטוניוס לנקום את רצח הנער". אנטוניוס זימן את הורדוס להתנצל על פשעו, והורדוס, שפחד "מפני שנאתה של קלאופטרה, שלא פסקה מלהשתדל שאנטוניוס ינהג בו מנהג של אויב", נאלץ לציית. כשהגיע אל אנטוניוס, השתמש בחנופה ומתנות שכוחם היה גדול יותר מדבריה של קלאופטרה ואנטוניוס אמר לה שהתערבותה בענייני השלטון של הורדוס אינה מועילה. במכתב ששלח הורדוס לירושלים, האשים את קלאופטרה "שחומדת היא את ארצו" ודורשת בתוקף שמלכותו תסופח לה ולכן משתדלת להזיזו מדרכה בכל דרך אפשרית, אולם לא תשיג את מבוקשה, כי אנטוניוס נתן לה את חילת-סוריה במקום מה שדרשה ובכך פטר עצמו מטענותיה ליהודה.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''קדמוניות היהודים''', ספר 15, פרק ג, פסקאות ה-ח, סעיפים 79-62.}}
 
למרות זאת, מספר בן מתתיהו שאימת מוות נפלה על הורדוס בעקבות "עלילות קלאופטרה הנוראות", שהביאו למותם של שליטים אחרים באזור{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים''', ספר א, פרק כב, פסקה ג.}} וש"אימת קלאופטרה" הייתה הגורם העיקרי להכנת [[מצדה]] כמקום מקלט לשהות ארוכה, שניתן להתבצר בו מפניה, שכן פעם אחר פעם דרשה קלאופטרה מאנטוניוס להרוג את הורדוס ולתת לה את מלכות יהודה.{{הערה|שם=מלחמת היהודים, ז ח ד}}
הורדוס שילם לקלאופטרה את מלוא המסים תמורת חבלי ארץ יהודה וערב שחכר ממנה, משום שחשב שתהיה זו סכנה בשבילו אם ייתן לה עילה לשנאה. אבל המלך הערבי מַלְכּוּ, שהורדוס היה אחראי לגביית המס ממנו עבור קלאופטרה, הפסיק כעבור זמן מה לשלם את חלקו להורדוס. אנטוניוס שמע על כך מקלאופטרה וציווה על הורדוס לצאת למלחמה במַלְכּוּ, במקום לעזור לו ב[[קרב אקטיום]]. לטענת יוסף, קלאופטרה היא זו שיזמה את המלחמה הזאת - היא הסיתה את אנטוניוס להפקיד את הורדוס על המלחמה בערבים כדי ששני המלכים יגרמו נזק זה לזה, ובכך קיוותה להשיג אחת מהשתיים: אם ינצח הורדוס – היא תמשול בארץ ערב, ואם יפסיד – תשלוט ביהודה. כך קיוותה להפיל את אחד השליטים בידי השני. לאחר שניצח בקרב הראשון נגד הערבים, עמד הורדוס לנצח גם בשני. אבל אתיניון, אחד משרי הצבא של קלאופטרה והממונה על השטחים החכורים מטעמה שהיה עוין את הורדוס, ראה שידם של היהודים על העליונה, התערב בקרב והכריע אותו לטובת הערבים.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''קדמוניות היהודים''', ספר 15, פרקים ד-ה, סעיפים 119-106; '''תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים''', ספר א, פרק יט, פסקאות א-ב.}}
 
לאחר תבוסת אנטוניוס וקלאופטרה בקרב אקטיום, נסע הורדוס להיפגש עם אוקטביאנוס וטען בפניו שיעץ לאנטוניוס להרוג את קלאופטרה, כדי למנוע מלחמה ולהציל את עצמו.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''קדמוניות היהודים''', ספר 15, פרק ו, פסקה ו, סעיפים 192-187; '''תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים''', ספר א, פרק כ, פסקה א.}}
יוסף בן מתתיהו טוען שכאשר נכבשה אלכסנדריה בידי אוקטביאנוס, הראו לו היהודים את נאמנותם כשנלחמו נגד המצרים, וקובע שבמותה קיבלה קלאופטרה בצדק את "גמול רשעתה".{{הערה|שם=נגד אפיון, שני, ה}}
לאחר התאבדותם של אנטוניוס וקלאופטרה, החזיר אוקטביאנוס להורדוס את חבל הארץ שקלאופטרה לקחה ממנו ונתן לו במתנה 400 משומרי ראשה.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''קדמוניות היהודים''', ספר 15, פרק ז, פסקה ג, סעיף 217; '''תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים''', ספר א, פרק כ, פסקה ג.}}
 
בכתובת משנת 36/37 לפנה"ס מופיעה הקדשה לכבוד קלאופטרה ובנה קיסריון מטעם בית כנסת יהודי במערב אלכסנדריה בסביבות מפרץ אוינוסטוס, ליד הנמל הגדול, שם היה מרכז עסקים גדול של יהודים רבים.{{הערה|יוספוס פלאוויוס (יוסף בן־מתתיהו), '''נגד אפיון''', תרגם מהמקור עם מבוא ופירושים [[אריה כשר]], מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, ירושלים תשנ"ז: כרך שני, פירוש לספר שני, פרק ה, הערה 60, עמ' 353.}}
 
==בספרות חז"ל==
ב[[ספרות חז"ל]] מצטיירת קלאופטרה כאשה חכמה ונבונה, המתעניינת ב[[יהדות]] ועומדת לשם כך בקשרי שאלות ותשובות עם גדולי החכמים. הם מצטטים את שאלותיה ותשובותיהם, ודנים במחקרים שערכה.{{הערה|מלבד דיונים אלה, קלאופטרה נזכרת ב[[תלמוד]] במקומות נוספים, למשל: {{בבלי|עבודה זרה|ח|ב}}.}}
ב[[מסכת נדה]] מובא דיון שראשיתו ב[[תוספתא]],{{הערה|[[S:תוספתא/נידה/ד|תוספתא, נדה, פרק ד, הלכה ח]].}} הכרוך בניתוח מסקנות מחקר [[אמבריולוגיה|אמבריולוגי]] שערכה קלאופטרה. לפי המסופר ביקשה קלאופטרה לקבוע האם הזמן הדרוש ליצירת גוף שלם של עובר,{{הערה|מדברי התלמוד אין לנו מידע על איזה שלב בהתפתחות העובר מדובר.}} משתנה בין המינים. שאלה שהעסיקה מאוחר יותר את ה[[תנאים]] מאחר שלא היה ניתן להשתמש במקרים של הפלות לשם כך, לקחו שפחות שנידונו למוות, ועיברו אותן על מנת [[נתיחה שלאחר המוות|לנתחן]] בבוא העת, תוך גרימת מיתתן. ישנן שתי גרסאות לסיפור, באחת זמנם של שני המינים שווה, לאחר 41 יום צורת העובר שלמה. באחרת, הזמן שונה, צורת הזכר שלמה ב-41 יום ואילו צורת הנקבה ב-81 יום.{{הערה|ראו: חידושי ה[[ריטב"א]], נדה, ל, ב. המדגיש כי לא מדובר בשני סיפורים חופפים, אלא בוויכוח אודות הגרסה האמיתית, וכל סיפור מכחיש את אפשרות קיומו של הסיפור השני.}} בהמשך מתנהל דיון פרשני בניתוח ה[[מתודולוגיה]]:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=אמרו לו לר' ישמעאל: מעשה בקליאופטרא מלכת אלכסנדרוס שנתחייבו שפחותיה הריגה למלכות, ובדקן ומצאן זה וזה למ"א! אמר להן: אני מביא לכם ראייה מן התורה, ואתם מביאין לי ראייה מן השוטים? ... ומאי ראיה מן השוטים? {{מונחון|אימר: נקבה קדים ואיעבור ארבעין יומין קמי זכר|אמור: זו שהיתה מעוברת נקבה, התעברה ארבעים יום קודם - נמצא שאין להניח זהות בזמן הדרוש להשלמת צורת העיבור}}. ורבנן? - {{מונחון|סמא דנפצא אשקינהו|סם מפיל השקתם - לפני תחילת המחקר, וידאה קלאופטרה שאינן בהריון על ידי השקיית סם הדוחה הריון}}; ור' ישמעאל? - {{מונחון|איכא גופא דלא מקבל סמא|ישנו גוף שהסם אינו משפיע עליו - לכן המחקר שגוי}}. אמר להם ר' ישמעאל: מעשה בקלפטרא מלכת יוונית שנתחייבו שפחותיה הריגה למלכות, ובדקן ומצאן זכר לארבעים ואחד, ונקבה לשמונים ואחד. אמרו לו: אין מביאין ראיה מן השוטים. {{מונחון|מאי טעמא?|מהו הכשל בשלו ראויים החוקרים לכינוי "שוטים"?}} - {{מונחון|הך דנקבה אייתרה ארבעין יומין, והדר איעבר|השפחה המעוברת נקבה, התעברה 40 יום מאוחר יותר, ולכן נוצר ההפרש המדומה בזמנים}}. ורבי ישמעאל? - {{מונחון|לשומר מסרינהו|קלאופטרה מסרה אותן לשומר כדי לשלול הטיה זו של המחקר - נמצא שאין אפשרות שאחת מהן התעברה באיחור}}, ורבנן? - "אין אפוטרופוס לעריות", {{מונחון|אמא שומר גופיה בא עליה|ולכן, אמור שהשומר עצמו לא עמד בפיתוי ובא עליה ועיברה 40 יום לאחר חברתה}}. {{מונחון|ודילמא אי קרעוהו להך דנקבה בארבעין וחד הוה משתכחא כזכר|אולי אם היו מנתחים את המעוברת בנקבה ביום ה-41 היו מוצאים שצורתה הושלמה?}} אמר אביי: {{מונחון|בסימניהון שוין|העובר בן 41 הימים והעוברה בת 81 הימים היו זהים בשאר סימניהם, ציפורניים וכדומה, הרי שקודם לכן לא הושלמה צורת הנקבה}}|מקור={{בבלי|נדה|ל|ב}}}}
ב[[מסכת סנהדרין]] מובאת שאלתה של קלאופטרה לגבי [[תחיית המתים]], ותשובתו של [[רבי מאיר]] לשאלתה. בשאלתה מניחה קלאופטרה כאמת מוכחת את מציאות תחיית המתים, עליה למדה מדברי ספר [[תהילים]]:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=שאלה {{מונחון|קליאופטרא מלכתא|קלאופטרה המלכה}} את רבי מאיר; אמרה: {{מונחון|ידענא דחיי שכבי דכתיב|יודעת אני שיחיו המתים, שהרי כתוב}}: "וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ" ([[S:קטגוריה:תהלים עב טז|תהלים עב, טז]]). אלא כשהן עומדין, עומדין ערומין? או בלבושיהן עומדין?{{ש}}אמר לה: [[קל וחומר]] מ[[חיטה]], ומה חיטה שנקברה ערומה, יוצאה בכמה לבושין; צדיקים שנקברים בלבושיהן, על אחת כמה וכמה!{{הערה|ראו [[מהרש"א]], '''חידושי אגדות''', שפירש ששאלתה נבעה מהמקור "כעשב הארץ" ממנו עלה בדעתה שהמתים יעמדו ערומים כעשבים, ורבי מאיר הסב את תשומת לבה לעובדה שגם החיטה "לבושה".}}|מקור={{בבלי|סנהדרין|צ|ב}}}}
מקריאה במקור זה עולה כי התנהל דיאלוג ממשי בין קלאופטרה לרבי מאיר, ואם כך ספק רב אם מקור זה עוסק בקלאופטרה השביעית, מאחר שרבי מאיר, תנא בן הדור הרביעי, חי למעלה ממאה וחמישים שנה אחרי מותה.{{הערה|[[זאב יעבץ]] '''תולדות ישראל''' חלק ו', עמ' 160, מתאר את קלאופטרה זו: כ"מטרונית כבודה מבנות יון ושמה קלאופטרה", לדעתו המילה "מלכתא" נוספה בטעות, "כי רבי מאיר חי כמאה וחמשים שנה אחרי מות קלאופטרה המלכה האחרונה".}} מאידך, רבי [[גדליה אבן יחייא]] (1526-1588), בספרו [[שלשלת הקבלה]]{{הערה|עמ' רמח, במהדורת ירושלים תשכ"ב.}} גורס כי אכן מדובר בקלאופטרה מלכת מצרים, אך החכם היהודי המוזכר, אינו רבי מאיר בן הדור הרביעי של התנאים, אלא חכם מוקדם יותר בעל שם זהה.{{הערה|אמנם ראו: יעקב ליפשיץ, '''סנהדרי גדולה''' ח"א, המפקפק במקורותיו של בעל "שלשלת הקבלה", ומעדיף את גירסת [[הרמ"ה]]: "גלופטרא מלכא", לגרסה זו מדובר במלך לא-ידוע בשם גלופטר, ולא בקלאופטרה. זאת ועוד: לגירסת הרמ"ה החכם היהודי המתואר בסיפור היה [[רבן גמליאל דיבנה]] ולא רבי מאיר.}}
 
==יופייה של קלאופטרה וחוכמתה==
ה[[פילוסוף]] הצרפתי [[בלז פסקל]] שחי ב[[המאה השבע עשרה|מאה השבע עשרה]] כתב בספרו "הגיגים": {{ציטוטון|אילו אפה של קלאופטרה היה קצר יותר, פני ההיסטוריה היו משתנים}}. ציטוט זה שנאמר כמעט 1,800 שנים לאחר מותה, מוכיח עד כמה דמותה והמיתוס של יופייה, והשפעתו על המהלכים ההיסטוריים בסוף תקופת [[הרפובליקה הרומית]], לא רק שלא קטן, אלא התעצם במהלך השנים.{{הערה|1=[http://www.jstor.org/discover/10.2307/826880?uid=3738240&uid=2&uid=4&sid=21103259987057 Cleopatra's Nose, Naso and the Science of Chaos] מאת G. Liveley, {{כ}} 2002}}
 
גם [[דיו קסיוס]] וגם [[פלוטרכוס]] מייחסים לקלאופטרה יופי רב, [[כריזמה]] ונוכחות כובשת. דיו קסיוס כתב בהתייחס לפגישה הראשונה שלה עם יוליוס קיסר: {{ציטוטון|כי היא הייתה אישה בעלת שיעור יופי, ובאותו הזמן, בהיותה בשיא פריחת הנעורים שלה, היא הייתה מרשימה ביותר. היא גם הייתה בעל קול מקסים וידע ויכולת להפוך את עצמה נעימה לכל אחד. הייתה מבריקה והסתכלה על אנשים תוך הקשבה, בעלת כוח לשעבד כל אחד, גם אדם שבע אהבה הנמצא מעבר לשיאו}}{{הערה|1=[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Cassius_Dio/42*.html דיו קסיוס {{כ}}XLII.34.4-6]}} בהמשך לתיאורו של פלוטרכוס, כיצד התגנבה לארמון ופגישתה עם קיסר הוא כתב: {{ציטוטון| קיסר נשבה לראשונה, כי היא הראתה שהיא גנדרנית נועזת}}.{{הערה|פלוטרכוס, Life of Julius Caesar, XLIX.3}}
[[קובץ:Sarah Bernhardt as Cleopatra 1891.jpeg|250px|ממוזער|שמאל|שחקנית התיאטרון הצרפתיה יהודיה [[שרה ברנאר]] כקלאופטרה, צילום של [[נפוליאון סרוני]] משנת 1891]]
פלוטרכוס חזר לעסוק ביופייה כשעסק במפגש בין קלאופטרה ואנטוניוס ב[[טרסוס]]. היא התכוננה למפגש והכינה אותו כמחזה מפואר ומתוזמן. הוא כתב שהיא הייתה בעלת ביטחון עצמי לשבות את לבו של אנטוניוס, כי באותה עת בהיותה כבת 28 שנים, היא הייתה בשיא יופייה ובשיא עוצמתה האינטלקטואלית.{{הערה|פלוטרכוס, (Life of Antony, XXV.3}} בתיאור נוסף שלו עליה הוא כתב: {{ציטוטון|אומרים שלא יופיה כשלעצמו היה לאין ערוך, ולא היא עצמה היה בה כדי להפליא את רואיה בראייה ראשונה, אלא הישיבה איתה הייתה פיתוי שאין לעמוד בו, שבחן דיבורה ובאופיה, שהיה מורגש בכל מה שעשתה ואמרה, הייתה דמותה שובה את לב בן־שיחתה. קול דיבורה היה מלא נועם, וככלי רב־מיתרים נענה פיה בקלות לכל לשון שרצתה}}.{{הערה|אומרים שיופייה לא היה מתואם, לא כזה שהכה מידית כל מי שראה אותה. אבל כששוחחו איתה היה לה קסם אישי רב, ונוכחותה ביחד עם כוח שכנוע רב, השפיע על בני שיחתה. היה משהו מגרה ובעל מתיקות בגוונים של קולה, כמו כלי נגינה בעל מיתרים רבים. היא יכלה בקלות לעבור לדבר בכל שפה שרצתה}}{{הערה|שם=פלוטארכוס, אנטוניוס כז}} במקום אחר לעומת זאת, הוא השווה בינה לבין אוקטביה אשת אנטוניוס וקבע "שאין היא עולה על אוקטביה לא ביופי ולא בחן־נעורים"{{הערה|פלוטארכוס, '''חיי אישים: אנשי רומי''', אנטוניוס, פרק נז.}} ואף כינה אותה בבוז "אותה גנדרנית, שכל־כך החשיבה את יופיה".{{הערה|פלוטארכוס, '''חיי אישים: אנשי רומי''', אנטוניוס, פרק עג.}}
 
אזכורים המתייחסים ליופייה מופיעים גם בכתביו של [[פלורוס]], היסטוריון רומאי שחי בסוף המאה ה-1 תחילת המאה ה-2 לספירה וכן אצל [[אפיאנוס]] שהתייחס ליופייה וגם לשנינותה.
 
התייחסות ליופייה נמצאה גם אצל שונאיה. המשורר הרומי [[מרקוס אנאוס לוקאנוס]] חזר והתייחס ליופייה, וביקר אותה על השימוש שעשתה בו. הוא אמר שהיא ניצלה את יופייה למטרותיה ואמר {{ציטוטון|כמו שהיופי המזיק של [[הלנה]] הביא חורבן על [[טרויה]], כך גם זה של קלאופטרה, שהבעיר את מלחמת האזרחים של רומא}}. היא הושמצה על ידי משוררים רומים שונים כמפתה זרה. לו באמת לא הייתה אטרקטיבית, סביר שהיו מציינים זאת. המשורר [[פרופרטיוס]] {{אנ|Propertius}} שחי במאה ה-1 לפנה"ס כינה אותה "המלכה הזונה", [[הורטיוס]] כינה אותה "הבושה של מצרים".{{הערה|שם=יופי|1=[http://penelope.uchicago.edu/~grout/encyclopaedia_romana/miscellanea/cleopatra/bust.html Was Cleopatra Beautiful?]}}
 
גולדסוורתי' מתייחס לחכמתה ואומר שהיא הייתה יותר אינטליגנטית והרבה יותר משכילה מאנטוניוס. יכולתה הפוליטית הצליחה להחזיק אותה בשלטון במשך שני עשורים.{{הערה|Adrian Goldsworthy, '''Antony and Cleopatra''', Yale University Press, 2010, p. 797-798}}
 
נושא יופייה ממשיך להעסיק את ההיסטוריונים. אין [[פרוטומה|פרוטומות]] שניתן לייחס לה בוודאות. דמותה הופיעה על גבי מטבעות, אבל אין ביטחון שהן מייצגות את המראה שלה. ייתכן והדמות שתוארה בהן, נועדה להידמות לשליטים הזכרים מבית תלמי, וזאת כדי לסייע בלגיטימציה של שלטון של אישה ומלכה צעירה.{{הערה|1=[http://www.heritagedaily.com/2013/10/was-cleopatra-beautiful-the-archaeological-evidence/92015 Was Cleopatra beautiful? The archaeological evidence]}}
 
בשנת 2001 הציג [[המוזיאון הבריטי]] תערוכה בשם "Cleopatra of Egypt: From History to Myth". בתערוכה הוצגו 7 פסלים ושני ציורים, שלדעת ה[[אוצר (מקצוע)|אוצרים]] של התערוכה מתארים את קלאופטרה, אם כי אין לכך הוכחות. הפסלים והציורים מנסים להראות שיופיה היה מיתוס ולא מציאות. התערוכה לא כללה את הפרוטומה הידועה שלה המוצגת במוזיאון ברלין.{{הערה|שם=יופי}}{{הערה|{{ynet||גילוי: קלאופטרה הייתה נמוכה, שמנה ומכוערת|622668}}}}
 
== קלאופטרה בתרבות ==
[[קובץ:Giambattista Tiepolo - The Banquet of Cleopatra - Google Art Project.jpg| ממוזער|250px|שמאל|קלאופטרה הבלונדינית, בציור "המסיבה של קלאופטרה", [[ג'ובאני בטיסטה טייפולו]]]]
[[קובץ:1963 Cleopatra trailer screenshot (25).jpg|250px|ממוזער|שמאל|[[ליז טיילור]] כקלאופטרה ו[[ריצ'רד ברטון]] כמרקוס אנטוניוס בסרט "[[קלאופטרה (סרט, 1963)|קלאופטרה]]", זוכה האוסקר משנת 1963]]
דמותה של קלאופטרה ותקופת מלכותה היו במשך מאות שנים נושא ל[[ספר]]ים, [[מחזה|מחזות]], [[אופרה|אופרות]], [[סרט קולנוע|סרטים]], [[סדרת טלוויזיה|סדרות טלוויזיה]], משחקים, [[בלט]], [[פיסול]] [[ציור]] ו[[קומיקס]].{{הערה|[[:en:Cultural depictions of Cleopatra VII|רשימה לא מלאה של תאוריה בתרבות בוויקיפדיה האנגלית]]}} על שמה נקרא ב-[[1880]] [[קלאופטרה (אסטרואיד)|אסטרואיד קלאופטרה]]. על שמה נקרא גם [[מכתש קלאופטרה]], שהוא [[מכתש פגיעה]] על [[כוכב הלכת]] [[נוגה]]. בנוסף ניתן שמה גם ל[[פרפר]] [[כחליל קלאופטרה]] שהוא פרפר מוגן בארץ ישראל.
 
המשוררים התייחסו לקלאופטרה ביצירותיהם כבר בתקופה הרומית. דמותה המשיכה לעורר עניין אצל משוררים גם במאות ה-20-17. המשורר הסקוטי [[רוברט לואיס סטיבנסון]] כתב בשנת 1890 את השיר "After Reading Antony and Cleopatra". [[טד יוז]], המשורר הלאומי של בריטניה, כתב בשנת 1960 את השיר "Cleopatra to the Asp".
 
החל מתקופת ה[[רנסאנס]] היוותה דמותה של קלאופטרה מקור השראה לאמנים רבים שהנציחו אותה במאות ציורים, הן בשל דמותה כאישה יפה וחזקה שהשפיעה מחד על הגברים החזקים של תקופתה, והן בשל התאבדותה הטרגית מאידך, שמנעה את השתתפותה במצעד הניצחון. האמנים לא הקפידו על הדיוק ההיסטורי של המראה החיצוני שלה. בציורים רבים היא מופיעה כאישה [[בלונד]]ינית בעלת עיניים כחולות. לעתים היא נראית צעירה מאוד, ולא כאישה שהייתה בגיל 40-39 בעת התאבדותה. פעמים רבות היא לבושה בבגדי התקופה של הצייר, כנ"ל התפאורה שלא התאימה לתקופתה של קלאופטרה, כפי שבאה לביטוי בציורו של הצייר [[ג'ובאני בטיסטה טייפולו]] "המסיבה של קלאופטרה". בציורים רבים בחרו הציירים להדגיש את מיניותה בציירם אותה עירומה, למרות שלפי התיאור ההיסטורי בעת מותה היא הייתה לבושה. במחזהו של [[ויליאם שייקספיר]] משנת 1623, "[[אנטוניוס וקלאופטרה]]", הגה שייקספיר מפרי דמיונו כי היא מתאבדת באמצעות הנחת נחש בסמוך לחזה שלה. תיאור זה השפיע על אמנים, שחלקם החל לשאול דימוי זה בעבודותיהם כ[[מטפורה]] למיניות ומוות. ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]], בעקבות מסעו של [[נפוליאון]] והגילויים הארכאולוגים במצרים, החלה מגמת שינוי בציורים, וקלאופטרה, בגדיה והתפאורה הסובבת אותה הפכו להיות יותר אקזוטיים. שינוי זה בא לידי ביטוי בציורו של [[ז'אן-לאון ז'רום]] "קלאופטרה לפני קיסר" משנת 1866, וניכר גם בציורו של [[גוסטב מורו]] שבו נראית קלאופטרה מוקפת בשטיחים אוריינטליים. דמותה מופיעה גם אצל ציירי ה[[אר דקו]] שהפכו אותה מדמות היסטורית לדמות של [[פאם פאטאל]] מגרה.{{הערה|1=[http://www.painting-history.com/cleopatra-paintings.htm Cleopatra: Exotic Queen and Femme Fatale] באתר Painting History}}
 
דמותה שימשה השראה גם לכתיבת מחזות, כשהמפורסמים בהם הם המחזה של [[ויליאם שייקספיר]] "אנטוניוס וקלאופטרה", ומחזהו של [[ג'ורג' ברנרד שו]] "קיסר וקלאופטרה". נכתבו גם אופרות: [[הקטור ברליוז]] הלחין בשנת 1829 את האופרה "La Mort de Cléopâtre" (המוות של קלאופטרה), [[ז'יל מאסנה]] כתב בשנת 1914 את "Cléopâtre" כנ"ל גם [[גאורג פרידריך הנדל]], [[קרל היינריך גראון]] ומלחינים נוספים שמצאו עניין בדמותה. דמותה שמשה גם השראה ל[[כוריאוגרפיה|כוריאוגרפים]]. [[מיכאיל פוקין]] יצר ב-1908 את ה[[בלט]] "Nuit d'Egypte" (לילה במצרים) וכך גם [[מרתה גרהם]] ונוספים.
 
קלאופטרה היוותה גם השראה לסרטי קולנוע רבים, ודמותה הופיעה בלמעלה מעשרים סרטים. בשנת 1899 יצר [[ז'ורז' מלייס]] את [[סרט אימה|סרט האימה]] הקצר "Robbing Cleopatra's Tomb" ("שוד קברה של קלאופטרה") העוסק בהחייאת ה[[מומיה]] של קלאופטרה. בשנת 1917 נוצר ה[[סרט אילם|סרט האילם]] "[[קלאופטרה (סרט, 1917)|קלאופטרה]]" בכיכובה של [[תידה בארה]]. הסרט זכה להצלחה רבה. כנ"ל הסרט "[[קלאופטרה (סרט, 1934)|קלאופטרה]]" של [[ססיל ב. דה-מיל]] משנת 1934 בכיכובה של [[קלודט קולבר]]. הסרט המפורסם ביותר העוסק בדמותה הוא "[[קלאופטרה (סרט, 1963)|קלאופטרה]]" בכיכובם של [[אליזבת טיילור]] ו[[ריצ'רד ברטון]], אשר זכה בארבעה [[פרס אוסקר|פרסי אוסקר]] בשנת [[1963]]. דמותה של קלאופטרה הופיעה גם בסדרת ה[[קומיקס]] הצרפתית המצליחה "[[אסטריקס]]", בחוברת "[[אסטריקס וקלאופטרה]]" משנת [[1965]], שם מוצגת דמותה כבעלת אף ארוך ויפהפה ששאר הדמויות נשבות בקסמו.
 
דמותה מופיעה גם בסדרות טלוויזיה שונות. בסדרה ההיסטורית "[[רומא (סדרת טלוויזיה)|רומא]]" מתוארים יחסיה עם [[יוליוס קיסר]] ו[[מרקוס אנטוניוס]]. גם נשים [[ידוען|ידועות]] בחרו להצטלם בדמותה. כך למשל השחקנית היהודיה-צרפתייה [[שרה ברנאר]] צולמה על ידי [[נפוליאון סרוני]] בדמותה, ובשנת 2011 הצטלמה בדמותה [[קים קרדשיאן]] ל[[כתב עת|כתב העת]] לענייני [[אופנה]] "[[הארפרס בזאר]]".{{הערה|1=[http://www.harpersbazaar.com/fashion/fashion-articles/kim-kardashian-style-pictures-0311#slide-1 KIM KARDASHIAN: FASHION SHOOT]}} ב[[קליפ]] לשיר [[Dark Horse (קייטי פרי)|Dark Horse]] של הזמרת [[קייטי פרי]], שיצא בפברואר 2014, מגלמת פרי את קלאופטרה, בעוד הקליפ כולו הושפע מ[[מצרים העתיקה]]. חברת כלי ה[[חרסינה]] [[ג'וזאיה וג'ווד|וג'ווד]] הוסיפה את דמותה יחד עם דמותו של אנטוניוס על אחת מצלחותיה.{{הערה|1=[http://www.replacements.com/webquote/CO_WWVALPFAL.htm Anthony And Cleopatra - Boxed in the Famous Lovers pattern by Wedgwood China]}}
{| align=center
|<gallery widths="220px" heights="200px" perrow="4">
קובץ:Theda-bara-cleopatra.jpg|[[תידה בארה]] כקלאופטרה בסרט של שנת 1917
קובץ:Cleopatra by Gustave Moreau.jpg|קלאופטרה האקזוטית בציור של [[גוסטב מורו]]
קובץ:Cleopatra 3.jpg|[[קלודט קולבר]] כקלאופטרה בשנת 1934
קובץ:Costume di Cleopatra.jpg|בגדי קלאופטרה לבלט, של מעצב התלבושות היהודי [[ליאון באקסט]]
</gallery>
|}
 
==לקריאה נוספת==
===מקורות עתיקים===
*[[יוסף בן מתתיהו]], '''[[נגד אפיון]]''', [[S:נגד אפיון#ה 2|מאמר שני, פרק ה]]
*[[דיו קסיוס]], '''היסטוריה רומית''', ספרים: {{כ}}[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Cassius_Dio/42*.html 42], {{כ}} [http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Cassius_Dio/43*.html 43], {{כ}} [http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Cassius_Dio/44*.html 44], {{כ}}[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Cassius_Dio/47*.html 47], {{כ}}[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Cassius_Dio/48*.html 48], {{כ}}[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Cassius_Dio/49*.html 49], {{כ}}[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Cassius_Dio/50*.html 50], {{כ}}[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Cassius_Dio/51*.html 51]{{כ}} ו-[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Cassius_Dio/51*.html 55] (הקישורים הם לתרגומים באנגלית)
* [[פלוטארכוס]], '''[[חיי אישים]] - אנשי רומי''', תרגם מהמקור היווני והוסיף מבוא והערות [[יוסף ליבס]], ירושלים, [[מוסד ביאליק]], תשי"ד, תשכ"ב
**[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Plutarch/Lives/Caesar*.html The Life of Julius Caesar] {{כ}} ,Plutarch, The Parallel Lives {{באנגלית}}
**[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Plutarch/Lives/Antony*.html The Life of Antony] {{כ}} ,Plutarch, The Parallel Lives {{באנגלית}}
 
===מקורות מודרניים===
*{{צ-ספר|מחבר=[[דוד גולן]]|שם=תולדות העולם ההלניסטי|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=[[הוצאת מאגנס]]|שנת הוצאה=1983|עמ=783-777|ISBN=9652234109}}
<div style="direction: ltr;">
* [[אדריאן גולדסוורת'י|Adrian Goldsworthy]], '''Antony and Cleopatra''', [[Yale University Press]], 2010, {{ISBN|9780300165340}}
* Duane W. Roller, '''Cleopatra: A Biography''', [[Oxford University Press]], 2010, {{ISBN|9780199752584}}
</div>
 
==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* [http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Gazetteer/Places/Africa/Egypt/_Texts/BEVHOP/13*.html Cleopatra VI, Ptolemy XII, Ptolemy XIII, Ptolemy XIV (51‑30 B.C.)], The House of Ptolemy, Edwyn R. Bevan
* [http://virtualreligion.net/iho/cleo_7.html Cleopatra VII Thea Philopator] בספר Historical Sourcebook של Mahlon H. Smith
* [http://www.britannica.com/EBchecked/topic/121230/Cleopatra Cleopatra] ב[[אנציקלופדיה בריטניקה]]
* [http://www.livius.org/cg-cm/cleopatra/cleopatra00.html Cleopatra VII Philopator] באתר Livius
* [http://www.unrv.com/fall-republic/cleopatra.php Cleopatra] באתר UNRV - The Roman Empire
* [http://penelope.uchicago.edu/~grout/encyclopaedia_romana/miscellanea/cleopatra/cleopatra.html Cleopatra] באתר Encyclopaedia Romana
 
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|טורים=כן}}
 
{{בית תלמי}}
 
{{ערך מומלץ}}
 
[[קטגוריה:בית תלמי]]
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/קלאופטרה"