הרתעה (משפטים) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הנדב הנכון (שיחה | תרומות) מאין תקציר עריכה |
הוספת התייחסות לשינוי בחקיקה בתיקון 113 לחוק העונשין בעניין ההרתעה, לעמדת הוועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה בנושא, ולפסיקה שאחרי השינוי |
||
שורה 7:
{{ציטוט|תוכן=אין מנוס מלהטיל על המבקש עונש מרתיע, אשר יעביר את המסר החד, למבקש עצמו ולנהגים אחרים, כי הנוהג ברכב אוחז באחריות כבדה לחייו ולחיי המשתמשים בדרך מסביבו. שימוש בסם מסוכן, המהווה עבירה כשלעצמו, ועל אחת כמה וכמה שימוש שכזה תוך כדי הנהיגה ברכב, מהווה זלזול חמור ומחוצף באחריות זו לחיי אדם ויש להתייחס לכך בחומרה הראויה, במדיניות ענישה מחמירה וכואבת.
|מקור=[http://elyon1.court.gov.il/Files/06/340/060/h02/06060340.h02.HTM רע"פ 6034/06 זאן אבולעפיה נגד מדינת ישראל], ניתן ב-10.9.2006}}
בעקבות מחקרים רבים שהראו כי חומרת העונש אינה משפיעה משמעותית על ההרתעה, קבע המחוקק, בתיקון 113 לחוק העונשין, כי שיקול הענישה יילקח בחשבון רק כאשר יש הראו סיכוי של ממש שהחמרה ב[[ענישה]] תקדם הרתעה, וגם אז משקלו יהיה מוגבל וכפוף לשיקול ההלימה (הגמול). גם [[הוועדה לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים]] קבעה כי אין טעם בניסיון לקדם את ההרתעה באמצעות הרחבת השימוש במאסרים או באמצעות שימוש במאסרים ממושכים יותר. למרות זאת, מרבית בתי המשפט ממשיכים להעניק לשיקול זה משקל משמעותי בענישה כבעבר בלי לדרוש הוכחה לכך שההחמרה אכן תקדם הרתעה.
ביצירתה של הרתעה יעילה ישנם שני סיכונים:
| |||