פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מיותר
|קוד=S/RES/242
|מסמך=http://www.un.org/ga/search/view_doc.asp?symbol=S/RES/242(1967)
|נושא=
|בעד=15
|נגד=0
|נמנעות=0
|נעדרות=
|תוצאה=התקבלה בפה אחד
}}
'''6'''. בקשה מ[[מזכ"ל האו"ם]] דאז [[או תאנט]] למנות נציג מיוחד במזרח התיכון שידאג שיתקיימו מגעים בין המדינות הנוגעות בדבר, במטרה לקדם הסכמה ולסייע להשגת הסכם שלום על בסיס החלטה זו. בנוסף הדו"ח דרש גם דיווח מהיר ככל האפשר על התקדמותו של הנציג המיוחד.
 
החלטה זו אוזכרה גם ב[[החלטה 338 של מועצת הביטחון של האו"ם|החלטה 338]] ו[[החלטה 339 של מועצת הביטחון של האו"ם|החלטה 339]] שנתקבלו ב[[או"ם]] לאחר [[מלחמת יום הכיפורים]]. החלטה 242 יחד עם החלטה 338 מוזכרות במסמכי תהליך השלום במזרח התיכון כבסיס לתהליך{{הערה|כך בין היתר ב[[הסכמי קמפ דייויד]], במכתב ההזמנה ל[[ועידת מדריד]], ב[[הסכמי אוסלו]] ובחוזי השלום בין ישראל ל[[הסכם השלום בין ישראל למצרים|מצרים]] ול[[הסכם השלום בין ישראל לירדן|ירדן]]}}. החלטה 242 מעוגנת בפרק השישי ל[[מגילת האומות המאוחדות]], שעניינו "יישוב סכסוכים בדרכי שלום". בהחלטה אין אזכור לפרק השביעי למגילה המקנה למועצת הביטחון סמכות לאכוף החלטה מסוג זה מכוח "פעולה בנוגע לאיומים על השלום, הפרות של השלום ומעשי תוקפנות". ההחלטה מחייבת בגלל ששני הצדדים בחרו לאמץ אותה - הן מדינת ישראל והן הרשות הפלסטינית אך באותה הנשימה לא חייבה את הצדדים לתוצאה מסוימת משום מהותה - הנחיות כלליות להסדר{{הערה| [[רות לפידות]], משפט וצבא, [http://www.law.idf.il/SIP_STORAGE/files/4/304.pdf עיוות משמעותה של החלטה 242 (1967)], התשס"ג, עמ' 8}}.
 
ההחלטה התקבלה כמעט מיד ע”י [[מצרים]] ו[[ירדן]]. [[ישראל]] קיבלה את ההחלטה בדצמבר [[1967]]. [[סוריה]] ו[[עיראק]] התנגדו לה{{הערה|פרופסור [[אייל נווה]], ד"ר נעמי ורד, ד"ר דוד שחר "הלאומיות בישראל ובעמים - בונים מדינה במזרח התיכון" - הוצאת רכס פרויקטים חינוכים בע"מ - ירושלים - 2009. עמוד 239}}, אך סוריה קיבלה את ההחלטה רק לאחר עלייתו לשלטון של הנשיא [[חאפז אל אסד]].
 
===פרשנויות מאוחרות===
הסעיף העוסק בנסיגת הכוחות המזוינים של ישראל משטחים שנכבשו בעימות האחרון, שנוי במחלוקת בין מדינות ערב והאיחוד האירופי לבין ישראל, בנוגע להיקף הנסיגה. לפי עמדת ישראל ההחלטה אינה קוראת לנסיגה מלאה של כל הכוחות הישראלים מ'''כל''' השטחים שנכבשו בשנת 1967 והיעדר [[ה"א הידיעה]] בגרסה האנגלית אינו מקרי, משום שהוכרה זכותה ל"גבולות בטוחים ומוכרים" - [[גבולות בני הגנה#היסטוריה|גבולות בני הגנה]], שאינם חופפים לקווי [[הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות]]. לעומת זאת, עמדתן של מדינות ערב היא, שעל ישראל לסגת מכלל השטחים שכבשה בשנת 1967 ולחזור ל[[גבולות מדינת ישראל|גבולות שביתת הנשק של]] 1949. עמדה זו מבוססת על דברי המבוא להחלטה, בהם נכתב "שאין לרכוש שטחים במלחמה", כמו גם על הגרסה הצרפתית של ההחלטה, בה נכתב שהנסיגה תהיה "מ'''ה'''שטחים שנכבשו", בה"א הידיעה. [[ג'ורג' בראון]], שהיה שר החוץ הבריטי בעת קבלת ההחלטה, הסביר שהשמטת הה"א כוונה בפירוש לומר שישראל לא תיסוג מכל השטחים. עמדה זו הביעו גם [[מייקל סטיוארט]] מזכיר המדינה של בריטניה, [[גוזף סיסקו]] תת-מזכיר המדינה של ארצות הברית ופרופסור [[יוג'ין רוסטאו]] תת-שר החוץ{{הערה|"המערכה על ירושלים", [[דורי גולד]], בהוצאת ידיעות אחרונות-ספרי חמד, ת"א 2008, עמודים 298-299}}. גם עדותו של המשפטן [[יוג'ין רוסטוב]], שהיה חבר בוועדה המנסחת את ההחלטה תומכת בעמדת ישראל{{הערה|[[דני איילון]], [https://www.wsj.com/articles/SB10001424052748704103104574623662661962226 Israel's Right in the 'Disputed' Territories], מאמר ב[[וול סטריט ג'ורנל]], 30.12.2009, ובעברית, [http://www.dannyayalon.co.il/%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%9D/128/ זכותה של ישראל לשטחים שמצויים 'במחלוקת']}}.
 
גם [[נביל שעת']], שר ב[[הרשות הפלסטינית|רשות הפלסטינית]], הודה בצדקת טענתה של ישראל, כי החלטה 242 אינה מחייבת נסיגה לגבולות 4 ביוני 1967. הוא מצהיר, "נקבל אך ורק גבולות של ה-4 ביוני 1967. אין אנו מוכנים לקבל מדינה ללא גבולות, '''או על בסיס הגבולות בהחלטת האו"ם 242''', שאנו מאמינים כי איננה מתאימה עוד"{{הערה|1=[http://www.imra.org.il/story.php3?id=12733 דברי נביל שעת'] באתר IMRA}}.
35,520

עריכות