CM.170 פוגה מגיסטר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לאיירוספסיאל |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1-\2 |
||
שורה 40:
==תכנון ופיתוח==
ב-[[1948]] תכננה חברת [[אייר פוגה]] מטוס אימון ראשוני עבור [[חיל האוויר הצרפתי]], שסומל CM.130. המטוס נבחן ונמצא ששני מנועיו, [[טורבומקה]] פאלאס, חלשים מדי. החברה תכננה מחדש את הדגם על ידי הגדלת התכנון הבסיסי והחלפת המנועים לדגם מרבורה (Marboré) החזקים יותר. הזנב הייחודי בצורת V, שהיה חלק מהתכנון החדש, בא מה[[דאון]] שייצרה החברה, [[פוגה CM.8]]. החברה בחנה גם אב טיפוס עם זנב קונבנציונלי, אך מצאה שתצורת ה-V תהיה נוחה יותר לטייס אם יצטרך לנטוש את מטוסו. במטוסי התקופה, טייסים שנאלצו לנטוש מטוס היו צריכים לפתוח את [[חופה (תעופה)|חופת]] המטוס ולצאת בכוחות עצמם מ[[תא הטייס]]. בעת היציאה נתקלו בזרם האוויר החזק שהיה הודף אותם אל אחורי המטוס, ויוצר סיכון חמור לפגיעה מזנב המטוס. יתרון נוסף של הזנב היה בכך שלא הפריע לזרימת גזי הפליטה מן המנוע. הדגם החדש נקרא CM.170, ובדצמבר [[1950]] הזמין חיל האוויר הצרפתי שלושה [[אב טיפוס|אבות טיפוס]] לבחינה. הראשון שבהם טס לראשונה ב-[[23 ביולי]] [[1952]]. עשרה מטוסי קדם-ייצור הוזמנו ביוני [[1953]], ובעקבותיהם קיבלה חברת פוגה ב-[[13 בינואר]] [[1954]] הזמנה ל95 מטוסים סדרתיים. החברה בנתה מפעל חדש בנמל התעופה [[טולוז]] - [[בלניאק]], והמטוסים נכנסו לשירות ב-[[1956]].
ב-[[1954]] בחרה [[נאט"ו]] במטוס כמטוס האימונים הבסיסי למדינות הברית. לאור החלטה זו התקבלו בחברה הזמנות ממספר מדינות (ראו להלן). בנוסף יוצר המטוס ברישיון ב[[גרמניה המערבית]], [[ישראל]] ו[[פינלנד]]. בסך הכל נבנו 929 מטוסים. במהלך השנים עברה חברת פוגה כמה [[מיזוגים ורכישות|מיזוגי חברות]] ובהתאם השתנה שמו במהלך השנים ל[[פוטז]] פוגה CM.170 מגיסטר, [[סוד אוויאסיון]] (פוגה) CM.170 מגיסטר ו[[ארוספטיאל]] (פוגה) CM.170 מגיסטר.
זרוע האוויר של [[הצי הצרפתי]] הפעילה נגזרת של ה-CM.170,{{כ}} CM.175 זפיר ([[צרפתית]]: Zéphyr, "צפריר", רוח בוקר קלה). טיסה ראשונה של גרסה זו התקיימה ב-[[31 ביולי]] [[1956]]. המטוס נועד לאמן את טייסי הצי ב[[נחיתה|נחיתות]] על [[נושאת מטוסים|נושאות מטוסים]]. לצורך זה צויד המטוס ב[[וו עצירה]], [[חופה (תעופה)|חופה]] שהחליקה לאחור (ולא נפתחת על ציר, כבדגמים האחרים), ו[[כן נסע]] מחוזק. החל מ[[שנות ה-60 של המאה ה-20]] יוצר דגם מתקדם יותר של המטוס שנקרא CM.170-2. דגם זה הונע על ידי מנועים חזקים יותר מדגם מרבורה IV.
שורה 50:
==שירות מבצעי==
[[קובץ:Fouga CM-170R Magister, France - Air Force AN2001350.jpg|ממוזער|מטוס פוגה CM.170R מגיסטר של חיל האוויר הצרפתי]]
בצרפת נכנסו מטוסי פוגה מגיסטר לשירות ב-[[1956]] ואספקת המטוסים נמשכה עד [[1969]] המטוס שימש כמטוס אימונים אך גם כ[[מטוס קישור]]. החל מ-[[1984]] הוחל בהוצאה הדרגתית של המטוס משירות, תהליך שהסתיים ב-[[1996]]. את המטוס החליף מטוס האימונים [[דאסו דורנייר אלפא ג'ט]]. הצי הצרפתי קיבל 28 מטוסי זפיר בין מאי [[1959]] לאוקטובר [[1960]]. אחרוני המטוסים יצאו משירות בצי הצרפתי ב-[[1994]].
[[גרמניה המערבית]] הייתה הלקוח הזר הראשון של המטוס. 62 המטוסים הראשונים סופקו על ידי חברת פוגה, 22 הבאים יוצרו בגרמניה מקיטים שסופקו על ידי חברת פוגה, ו-166 מטוסים נוספים יוצרו במלואם בגרמניה על ידי פלוגצויג אוניון סיד (Flugzeug Union Süd), קונסורציום משותף של [[מסרשמיט]] ו[[היינקל]]. המטוסים סופקו בין השנים [[1958]] ל-[[1961]].
שורה 60:
כאמור לעיל, למטוסי הפוגה מגיסטר היה חימוש קל, וניתן היה לעשות שימוש במטוס כ[[מטוס תקיפה]] ל[[סיוע אווירי קרוב]]. מטוסי פוגה מגיסטר של [[אל סלוודור]] הופעלו למשימות תקיפה במהלך [[מלחמת האזרחים באל סלוודור]] במהלך [[שנות ה-80 של המאה ה-20]]. לא ידוע על מטוסים שאבדו בקרב, אך מ-12 המטוסים שהיו ברשות [[חיל האוויר של אל סלוודור]] בתחילת המלחמה נותרו חמישה מטוסים שמישים בלבד בסופה. [[חיל האוויר המלכותי של מרוקו]] עשה שימוש במטוסי פוגה מגיסטר במלחמתו נגד [[חזית פוליסריו]] ב[[סהרה המערבית]]. כמה מן המטוסים אבדו במהלך הלחימה ובשל כך הפסיקה מרוקו להשתמש במטוסים למטרות מבצעיות בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20. גם חיל האוויר הישראלי הפעיל מטוסי פוגה מגיסטר למשימות תקיפה במהלך [[מלחמת ששת הימים]], כמפורט להלן.
מטוסי פוגה מגיסטר יצאו משירות בחילות האוויר השונים במהלך שנות ה-80 ו[[שנות ה-90 של המאה ה-20]]. המטוסים הצבאיים האחרונים הוצאו משירות ב[[בלגיה]] ב-[[2007]]. חיל האוויר הישראלי הפעיל את הגרסה המשודרגת של המטוס עד שנת [[2010]] (ראו להלן). ב[[העשור השני של המאה ה-21|עשור השני של המאה ה-21]] מופעל המטוס על ידי ארגונים אזרחיים וטייסים פרטיים.
===בשירות חיל האוויר הישראלי===
[[חיל האוויר הישראלי]] החל לבחון אפשרויות למטוס אימון סילוני חדש בסוף [[שנות ה-50 של המאה ה-20]], ומטוס הפוגה התברר כאפשרות מועדפת. במקביל, מפעל "בדק מטוסים", שלימים הפך ל[[התעשייה האווירית לישראל|תעשייה האווירית לישראל]], שאף לעלות מדרגה ממפעל לתיחזוק ושיפור מטוסים למפעל ייצור. הרכבת הפוגה בארץ הייתה הזדמנות לעליית מדרגה מעין זו. אנשי המפעל, בראשות [[אל שווימר]], ביקרו בצרפת וב-[[1958]] הגיעו להסכם עם המפעל הצרפתי על הרכבה ברישיון של הפוגה בישראל. באמצע [[1959]] החלו העבודות להרכבת המטוסים, וביולי [[1960]] הושלמה הרכבת המטוס הראשון. ב-[[7 ביולי]] [[1960]] נמסר המטוס הראשון לחיל האוויר, בטקס בנוכחות [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] ו[[שר הביטחון]], [[דוד בן-גוריון]], שהעניק למטוס שם - "סנונית". שנים עשר המטוסים האשונים הורכבו מקיטים שהגיעו מהיצרן בצרפת, ומן המטוס ה-13 והלאה נבנו המטוסים מחלקים שיוצרו בארץ. חלק מן החלקים שופרו במפעל הישראלי, ויוצרו מ[[אלומיניום]] ומ[[פיברגלס]]. בסך הכל יוצרו בישראל 50 מטוסי פוגה. הייצור הופסק ב-[[1964]] לאחר שחיל האוויר קיבל מטוסים מעודפי חיל האוויר הגרמני, שהיו זולים יותר.{{הערה|על פי [http://www.fisher.org.il/DigitalLibrary/Moreshet/HADRACHA.pdf בית הספר לטיסה, דף מורשת מס' 48]. מאוחזר באתר [http://www.fisherlibrary.org.il/Page.asp?CatID=2640 הספרייה הדיגטאלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר].}}
===שירות במטוסי תקיפה במלחמת ששת הימים===
שורה 77:
===הצוקית===
ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20]] בחן חיל האוויר אפשרויות להחלפת מטוסי הפוגה שהחלו להתיישן. הבחינה העלתה ששדרוג המטוסים יהיה הפתרון הטוב ביותר. במסגרת השדרוג הוחלפו מנועי המטוס למנועי מרבורה VI חזקים יותר והותקנה מערכת התנעה אוטומטית למנועים. כדי לדמות את תא הטייס לתאי הטיסה של המטוסים החדשים מתוצרת ארצות הברית שנקלטו בחיל נעשו שיפורים רבים בתאי החניך והמדריך כולל מערכת לבימוי תקלות המופעלת מתא המדריך, החלפת כיסאות הטייסים והחלפת מערכות שונות. בסך הכל בוצעו במטוסים כ-300 שינויים חדשים. השדרוג נעשה על ידי התעשייה האווירית, שזכתה ב[[פרס קפלן]] על ביצועו המוצלח. המטוס החדש נקרא "צוקית", וטיסת הבכורה נערכה בספטמבר [[1980]]. המטוס הראשון נמסר לחיל האוויר ב-[[1981]], והאחרון בנובמבר [[1986]].{{הערה|על פי [http://www.fisher.org.il/DigitalLibrary/Moreshet/HADRACHA.pdf בית הספר לטיסה, דף מורשת מס' 49]. מאוחזר באתר [http://www.fisherlibrary.org.il/Page.asp?CatID=2640 הספרייה הדיגטאלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר].}} התעשייה האווירית הציעה למדינות זרות דגם לייצוא שכונה AMIT, אך לא התקבלו הזמנות.{{הערה|דני שלום, "מטוסי חיל האוויר, מהטייגר מות' עד הסופה", עמ' 73.}}
הצוקית שימשה כמטוס ההדרכה של מגמת קרב בשלב ראשוני ב[[קורס טיס (צה"ל)|קורס הטיס]] של חיל האוויר. פרט להדרכה, שימשו מטוסי הפוגה את הצוות ה[[אירובטיקה|אירובטי]] של חיל האוויר במשך 50 שנה, מ-[[1960]] ועד [[2010]]. בשיאו מנה הצוות האווירובאטי 9 מטוסים, ומטוסיו היו ייחודיים לצוות ולא שימשו להדרכה. עם השנים הצטמצם מספר המטוסים בצוות לארבעה, וכולם היו מטוסים ששימשו במקביל להדרכה.{{כ}}{{הערה|{{אתר חיל האוויר|יהונתן מרוז|שלום לצוקית|4357-34751|23 ביוני 2010}}.}}{{הערה|שם=דניש}} בשנת [[2010]] החלו מטוסי הצוקית לצאת משירות, והוחלפו על ידי מטוסי [[T-6 טקסאן II|T-6 טֶקסָן II]].
| |||