שולמית וולקוב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ עדכון URL בתבנית:הארץ (דיון)
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: {{ס:\1|, ,
שורה 5:
שולמית וולקוב נולדה ב[[תל אביב]]. היא החלה את לימודיה בהיסטוריה ופילוסופיה ב[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית]] ב-1963, אך כעבור שנה נסעה ל[[אוניברסיטת קליפורניה בברקלי|אוניברסיטת ברקלי]] ב[[ארצות הברית]], שם השלימה את לימודיה לתואר ראשון ושני, וסיימה את עבודת ה[[דוקטורט]] שלה ב-1972, תחת הנחייתו של פרופסור [[הנס רוזנברג]], מחשובי החוקרים בתחום ההיסטוריה החברתית של [[גרמניה]]. הדיסרטציה הופיעה כספר בהוצאת [[אוניברסיטת פרינסטון]]{{הערה|1=
'''The Rise of Popular Antimodernism in Germany. The Urban Master Artisans,1873-1896''', Princeton Univ. Press, Princeton N.J. 197 }}
עם קבלת הדוקטורט חזרה לארץ, והחלה ללמד בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב. ב-1989 הועלתה לדרגת פרופסור מן המניין להיסטוריה מודרנית. היא שימשה כראש המכון להיסטוריה גרמנית, ראש התוכנית להיסטוריה אירופית משווה ("סמינר וינר") וערכה את "ספר השנה התל אביבי להיסטוריה גרמנית" בין השנים 1987-1993. הייתה פרופסור אורח ב{{ה[[המכון למחקר מתקדם בברלין|מכון למחקר מתקדם בברלין}}]], בקולגיום להיסטוריה במינכן ובקולג' סנט אנתוני שב[[אוקספורד]]. היא הכשירה (ומכשירה) דוקטורנטים רבים, חלקם כבר חברים בסגל הבכיר של אוניברסיטאות בארץ ובעולם, בהם: [[נעמה שפי]], [[בועז נוימן]], [[יפעת וייס]], [[מעוז עזריהו]] ו[[גלילי שחר]].
 
וולקוב הייתה חברת [[הוועדה לתכנון ולתקצוב]] של [[המועצה להשכלה גבוהה|המועצה להשכלה הגבוהה בישראל]]. בדצמבר 2006 נבחרה לאקדמיה הלאומית הישראלית למדעים{{הערה|1={{הארץ|[[תמרה טראובמן]]|היום: 6 חברים חדשים ימונו לאקדמיה הלאומית למדעים|1.1528968}} }}. שימשה כחברה בוועדת המחקר של [[ועדת שוחט]] לרפורמה בהשכלה הגבוהה (2007). משמשת כחברה בוועד הפועל ובמועצה של [[האוניברסיטה הפתוחה]] ובוועד המנהל של המכון ללימודים מתקדמים בפרייבורג שבגרמניה.
שורה 20:
===אנטישמיות כקוד תרבותי===
זה (Antisemitism as a Cultural Code) שם מאמרה של שולמית וולקוב, שהתפרסם בשנתון מכון [[ליאו בק]] ב[[לונדון]] בשנת 1978. המאמר נחשב לפורץ דרך בניסיונות להבין את ה[[אנטישמיות]] בגרמניה. במאמר זה טוענת וולקוב שהאנטישמיות, בעיקר בסוף המאה ה-19 ועד [[מלחמת העולם הראשונה]], הייתה חלק מסינדרום תרבותי-פוליטי שלם, ואף אחד ממסמניו העיקריים. ביטויים אנטישמיים הפכו לסימני השתייכות מובהקים למחנה ה[[לאומנות|לאומני]]-[[אימפריאליזם|אימפריאלי]] והאנטי-[[דמוקרטיה|דמוקרטי]] בגרמניה של אותם הימים. באופן זה ניתן להבין את האנטישמיות כחלק ממכלול גדול יותר בתרבות הגרמנית ולפרש אף את עמדותיהם של יהודים מסוימים, שנקטו לעתים עמדות אנטישמיות כדי להבליט את השתייכותם למילייה תרבותי ופוליטי זה.
זו הייתה נקודת המוצא לעיסוק ממצה יותר של וולקוב בתהליכי ה[[הידמות|אסימילציה]] (התבוללות או טמיעה) של היהודים בגרמניה. מחקריה מדגישים בעיקר את העובדה שיהודי גרמניה עסקו יותר בטיפוס בסולם החברתי מאשר בניסיון להדמות לגרמנים בני זמנם. לעתים אף הקדימו את החברה הלא-יהודית בתהליכי ה[[מודרניזציה]] הכוללים שעברה חברה זו. בו בזמן, היא טוענת, תרו היהודים אחר דרכים לחדש את יהדותם ולהתאים אותה לצרכים של העולם המודרני. בנושא זה דן מאמר שלה, העוסק בהמצאת מסורת יהודית חדשה במהלך המאה ה-19 בגרמניה (נוסח עברי של מאמר זה{{הערה|1="'להמציא מסורת' : יהודי גרמניה במאה ה-19" , '''התרבות העממית''' בעריכת [[בנימין זאב קדר]], ירושלים 1996.}}). וולקוב עסקה גם במחקר אודות ה[[דמוגרפיה]] של יהודי גרמניה וחקרה את הסיבות החברתיות להצלחתם בתחומים שונים, בעיקר במדעים. עבודה זו הופיעה בכרך הראשון (2001) של [[כתב עת|כתב העת]] לתולדות המדע '''Aleph''', הרואה אור בירושלים.{{הערה|"Jewish Scientists in Imperial Germany"(Parts I and II), '''Aleph''': Historical Studies in Science and .Judaism, (1), Jerusalem, Jan 2001, pp. 215-281}}
 
===במעגל המכושף: יהודים, אנטישמים וגרמנים אחרים===