מרכוס ריינר – הבדלי גרסאות

ריינר נולד ב[[צ'רנוביץ]] בירת [[בוקובינה]] שב{{ה[[האימפריה האוסטרו-הונגרית|אימפריה האוסטרו-הונגרית}}]] בשנת [[1886]].

משנת [[1903]] ועד [[1909]] למד [[הנדסה אזרחית]] ב{{ה[[האקדמיה הטכנולוגית של וינה|אקדמיה הטכנולוגית של וינה}}]] (Technische Universität Wien), וקיבל תואר [[דוקטור]]. לאחר מכן עבד כ[[מהנדס]] [[רכבת|רכבות]] עבור ממשלת אוסטריה, ולאחר [[מלחמת העולם הראשונה]] עבור ממשלת [[רומניה]].

במקביל פעל ב{{ה[[התנועה הציונית|תנועה הציונית}}]]: היה חבר בוועד הפועל של [[ההסתדרות הציונית]] בבוקובינה, ציר ב{{ה[[הקונגרס הציוני|קונגרס הציוני}}]] ה-12 ([[קרלסבד]], 1921) והיה מייסד [[קרן היסוד]] בבוקובינה. פרסם מאמרים בנושאים ציוניים בירחון היהודי-גרמני ''[[Der Jude]]'' ("דער יודע", 'היהודי') בעריכת [[מרטין בובר]] ובעיתונות היומית בגרמנית.

בארץ ישראל עבד בשנים [[1923]]–[[1947]] כמהנדס במחלקת העבודות הציבוריות של ממשלת [[המנדט הבריטי|המנדט]]. מ-[[1947]] עד [[1949]] עבד כ[[יועץ מדעי]] של [[מכון התקנים הישראלי|בסיס מכון התקנים הארצישראלי]]. לאחר [[קום המדינה]], ב-[[1949]], היה ריינר ל[[פרופסור]] ב{{ה[[הטכניון|טכניון}}]]. במהלך חייו, פרסם ריינר כ-100 [[מאמר מדעי|מאמרים מדעיים]].