הקומיסריאט הכללי לענייני יהודים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט החלפות: בעיה
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: {{ס:\1|
שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=גוף שהקים ממשל וישי בצרפת לריכוז הטיפול ב"בעיה היהודית"|אחר=גוף שהוקם במשרד הפנים הבולגרי לטיפול ב"בעיה היהודית"|ראו=[[הקומיסריון לענייני יהודים]]}}
'''הקומיסריאט''' ('''המשרד''') '''הכללי לענייני יהודים''' או '''הקומיסריאט הכללי לשאלה היהודית''' (ב[[צרפתית]]: '''Commissariat général aux questions juives''', ב[[ראשי תיבות]]: '''CGQJ''') היה גוף שהקים [[צרפת של וישי|ממשל וישי]] ב-[[29 במרץ]] [[1941]] בפיקוח ה[[אס אס]] על מנת לרכז את הטיפול ב"{{ה[[הבעיה היהודית|בעיה היהודית}}]]".
 
הקומיסריאט הוקם ביוזמתו ותחת פיקוחו של קצין ה[[אס אס]] [[דרגות האס אס|האופט-שטורמפיהרר]] (סרן) [[תיאודור דנקר]], מתוך הסתמכות על מכתב ששלח [[הרמן גרינג|גרינג]] ל[[ריינהרד היידריך|היידריך]] בינואר [[1939]], אשר הטיל על היידריך את האחריות לביצוע [[הפתרון הסופי]] ב[[צרפת]].
שורה 7:
צרפת הייתה חריגה מבחינת יחס הרשויות ליהודים. ב[[גרמניה הנאצית|גרמניה]] וב[[מדינת חסות|מדינות החסות]] שלה, וכן בארצות שנכבשו פרט לצרפת, היה ה[[אס אס]] אחראי על ביצוע [[הפתרון הסופי]]. בצרפת, לעומת זאת, לא היה עד [[1941]] גוף אדמיניסטרטיבי שריכז את נושא המדיניות האנטי-יהודית, והגרמנים לא היו מסוגלים לבצע את המדיניות בעצמם. [[ורמאכט|הצבא הגרמני]], שלא היה ערוך לטפל ב"שאלה היהודית" ביקש מה[[אס דה]] להקים מינהלה פוליטית שתסיר את העול מעליו.
 
בפברואר 1941 מינה [[אנרי פיליפ פטן|פטן]] את [[ז'אן פרנסואה דרלאן|דרלאן]] לסגנו, יורשו המיועד, וכן כ[[שר פנים|שר הפנים]], [[שר חוץ|החוץ]] ו[[שר ביטחון|ההגנה]] (דרלאן החליף בתפקיד זה את [[פייר לאוואל]]). דרלאן היה בעל קשרים טובים עם השלטון בגרמניה, וניסה לשלב את צרפת ב{{ה[[הסדר החדש|סדר החדש}}]].
 
כחלק מהוכחת הרצון הטוב של צרפת הסכים דרלאן להקים גוף מנהלי-ביצועי מרכזי לנושא הטיפול ביהודים (Zentraljudenamt), שיהיה מורכב מצרפתים [[משתף פעולה|משתפי פעולה]] שיהיו מוכנים לעבוד בהנחיית האס אס, ובתנאי שגוף זה ירכז את הטיפול ביהודים בשני חלקי צרפת – הן החלק הכבוש והן החלק העצמאי לכאורה.
שורה 22:
המנהל הראשון של הקומיסריאט היה [[קסאבייה ולה|קסאבְיֶיה וָלָה]] (Xavier Vallat), שהיה אנטישמי אבל ניסה לנהל מדיניות אנטי-יהודית עצמאית ולא מוכתבת על ידי הנאצים. מסיבה זו, נדרש ולה במאי [[1942]] ולה להתפטר מתפקידו בקומיסריאט, ובמקומו מינו הגרמנים את משתף-הפעולה הגזעני [[לואי דרקייה דה פלפואה|לואי דָרְקְיֶיה דה פֶּלֶפּוּאָה]] (Louis Darquier de Pellepoix).
 
בזמן עמידתו בראש הקומיסריאט יזם ולה ופרסם ב-[[2 ביוני]] 1941 את החלק השני של [[תקנון היהודים בצרפת|תקנון היהודים]],{{הערה|[http://www1.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%201842.pdf התקנון], באתר "[[יד ושם]]".}} שבעקבותיו נערך רישום של כל היהודים בשטח שבשליטת וישי, בנוסף על רישום כל היהודים שכבר בוצע בשטח הכבוש. החוק אסר על יהודים וצאצאיהם לשאת במשרה ב{{ה[[השירות הציבורי|שירות הציבורי}}]], והגביל עד כדי איסור מוחלט את יכולתם של יהודים וצאצאיהם לעסוק ב[[מקצוע חופשי|מקצועות חופשיים]].
 
חמישה ימים מאוחר יותר חויבו כל היהודים שבשטח הכבוש לשאת [[טלאי צהוב]].