וילינגטון אורטיס – הבדלי גרסאות

|מועדונים כשחקן=[[מיונאריוס בוגוטה|מיונאריוס]] {{ש}} [[דפורטיבו קאלי]] {{ש}} [[אמריקה קאלי]]

אורטיס שיחק ב[[נבחרת קולומביה בכדורגל|נבחרת קולומביה]] בין השנים [[1972]] ל-[[1985]] והיה שותף לנבחרת שסיימה שנייה ב[[קופה אמריקה 1975]]. כמו כן, שיחק גם ב[[מוקדמות מונדיאל 1974]], [[מוקדמות מונדיאל 1978|1978]], [[מוקדמות מונדיאל 1982|1982]] ו-[[מוקדמות מונדיאל 1986|1986]]. שיחק במועדונים הקולומביאנים [[מיונאריוס בוגוטה |מיונאריוס]], [[דפורטיבו קאלי]] ו[[אמריקה קאלי]] וזכה בשישה תוארי אליפות. כמו כן שיחק והפסיד בשלושה גמר רצופים ב[[גביע ליברטדורס]] במדי אמריקה קאלי.

אורטיס נולד ב[[טומקו]] שב[[קולומביה]]. כבר בגיל צעיר הרשים ביכולותיו הטכניות ומהירותו, שהביאו אותו כבר בגיל 17 ללבוש את מדי הנבחרת של [[מחוז נריניו]]. הוא התגלה על ידי פליקס אסקוטה, אבל תחילת דרכו לא הייתה פשוטה והוא נכשל כאשר נבחן ב[[דפורטיבו פריירה]] וב[[אמריקה קאלי]]. בגיל 19 הוא הגיע לקבוצת הנוער של [[מיונאריוס בוגוטה|מיוונאריוס]] ושם החל לבלוט. הוא כיפר על גובהו הנמוך (1.69 מטר) בזריזות שלו, בראיית המשחק, בשליטה בכדור וכן בכיבוש שערים.

אורטיס ערך את הבכורה שלו בקבוצה ב[[ינואר]] [[1972]] במשחק ידידות מול הקבוצה הברזילאית, [[מועדון ספורט אינטרנסיונל|אינטרנסיונל]] וכבש את שער הניצחון. אורטיס הוליך את [[מיונאריוס בוגוטה|מיונאריוס]] לשני תוארי [[ליגת העל הקולומביאנית|אליפות]] ב-[[1972]] וב-[[1978]] וכן לסגנות בשנים [[1973]] ו-[[1975]]. היה חלק משלישיית ההתקפה שזכתה לכינוי "BOM", ביחד עם [[חיימה מורון]] ו[[אלחנדרו ברנד]]. אורטיס שיחק עם הקבוצה בארבעה טורנירי [[קופה ליברטדורס]]: [[1973]], [[1974]], [[1976]] ו-[[1979]] כאשר בשניים הראשונים הוליך את הקבוצה לחצי הגמר, הישגה הטוב ביותר עד היום.

לאחר פרישתו הקדיש אורטיס את עצמו לאימון של ילדים ונוער. תחילה במחלקת הנוער של [[מיונאריוס בוגוטה|מיונאריוס]] ואחר כך עם [[נבחרת קולומביה בכדורגל עד גיל 17|נבחרת קולומביה עד גיל 17]], איתה זכה במדליית הזהב במשחקים הדרום אמריקאיים. אחר כך הוליך את הנוער של [[אמריקה קאלי]] זכייה בתארים, בהם אליפות הליגה השלישית ב-[[1996]].

;[[מיונאריוס בוגוטה|מיונאריוס]]