ג'יימס סקאלין – הבדלי גרסאות

לאחר שזכה בניצחון סוחף בבחירות של [[1929]] החלו האירועים להתגלגל באופן דרמטי עם קריסת הבורסה בארצות הברית שלאחריה התחולל [[המשבר הכלכלי העולמי של 1929|משבר כלכלי עולמי]] שהשפיע קשות על אוסטרליה. סקאלין ושר האוצר שלו, טד תאודור, הגיבו לאירועים על ידי הכנת תוכניות שונות במהלך [[1930]] ו-[[1931]] כדי לשלם את החוב הלאומי, לסייע לחקלאים וליצור דחיפה כלכלית שתרסן את האבטלה על בסיס תקציב גרעוני ו[[מדיניות מוניטרית]] מרחיבה. למרות שה[[כלכלה קיינסיאנית|כלכלה הקיינסיאנית]] תאמץ את רובם של הרעיונות הללו עד סוף שנות השלושים, ב-1931 נחשבו רעיונות אלה ראדיקליים ולתוכניות הללו קמו מתנגדים רבים שחששו מ[[היפר-אינפלציה]] ומהרס הכללה. [[הסנאט האוסטרלי]], שהיה אז עדיין בשליטת האופוזיציה, ומועצת המנהלים השמרנית של [[Commonwealth Bank of Australia]] ומועצת ההלוואות (Loan Council), סיכלו שוב ושוב את התוכניות.

הממשלה התמודדה עם הגבלות משמעותיות על היכולת שלה להגיב על המשבר הכלכלי. באותה שנה לא התקיימו בחירות לסנאט ומשמעות הדבר שהרוב של המפלגה הלאומית בסנאט שנבחר עוד ב-[[1928]], נותר על כנו. הסנאט השמרני הוכיח את עצמו כעוין לרובה של התוכנית הכלכלית של הלייבור. סקאלין היה צריך להתמודד עם ראשי הממסד הפיננסי של אוסטרליה (בעיקר יושב ראש [[Commonwealth Bank of Australia]], סר רוברט גיבסון) ושל בריטניה (כמו נציג [[בנק אנגליה]] באוסטרליה, סר אוטו נימייר), שהתנגדו בתקיפות לסטייה כלשהי מהכלכלה השמרנית כתגובה למשבר הכלכלי הגדול. נהפוך הוא, חילוקי דעות נתגלעו בתוך סיעת הלייבור בפרלמנט על הדרכים לטיפול במשבר ורבים הסכימו עם הרעיונות שנחשבו אז רדיקלים, כמו הצגת תקציב גרעוני וגישות נוספות של ה[[כלכלה קיינסיאנית|כלכלה הקיינסיאנית]]. יותר מכך, סקאלין ושר האוצר שלו, טד תאודור, התנגדו בתוקף להצעות של האופוזיציה ושל ה- Commonwealth Bank לצמצם את הגרעון על ידי קיצוץ בתקציבי הרווחה הפדרליים. בכך החלו שנתיים של התנגשויות בין הממשלה למתנגדיה, אחת התקופות הקשות ביותר בהיסטוריה של הפוליטיקה האוסטרלית.

כשהחובות בעלייה וכשהמצב החמיר, נקטו סקאלין ותאודור בצעדים חדשים בניסיון לשנות את הדרך בה התקדמה המערכת הכלכלית. הם פנו הן לציבור האוסטרלי והן לשווקים העולמיים, לתת אמון ב[[איגרת חוב|איגרות החוב]] הממשלתיות. מסע תעמולה שנקרא "גדלו יותר חיטה" (Grow More Wheat) הושק ב-[[1930]] ומטרתו הייתה לעודד את החקלאים להגדיל את היבולים ולנסות לשפר את מצב הגרעון המסחרי של אוסטרליה, למרות שבסופו של דבר לא הצליח סקאלין לשכנע את הסנאט או את ה- Commonwealth Bank לתמוך בתוכנית על ידי הבטחת מחירים. באותה תקופה הגיע שיעור האבטלה לשיא של 14.6% ברבעון הראשון של 1930. הבטחת הבחירות של סקאלין ל[[דמי אבטלה]], הייתה בדיון באותה תקופה, אך התחזיות הקשות על מצבה הכלכלי של הממשלה מנעו את קיומה של ההבטחה. סקאלין הציע שינויים משמעותיים לשינוי תהליכי תיקון החוקה: הרחבת סמכויות הממשלה הפדרלית בתחומי המסחר והתעשייה ופיצולו של ה- Commonwealth Bank לשני גופים. הסנאט עצר את שתי ההצעות או שינה אותן לבלתי היכר. בשלב זה עמד על הפרק פיזור של שני בתי הפרלמנט, למרות שמסיבות שונות, מעשיות ופוליטיות, סקאלין לא נקט בצעד זה. ביוני 1930 נאלץ תאודור להתפטר לאחר שנמתחה עליו ביקורת על ידי הוועדה המלכותית שחקרה את השערוריה הידועה כפרשת מונגנה, שבמסגרתה היה תאודור מעורב במעשי שחיתות בתקופת כהונתו כראש ממשלת קווינסלנד. סקאלין לקח על עצמו את תפקיד שר האוצר עד לשובו של תאודור מקווינסלנד, שנסע לשם כדי להתמודד עם ההאשמות והוא נאלץ להגיש את תקציב 1930 בעצמו.{{הערה|1=[http://archive.treasury.gov.au/documents/1846/PDF/09_James_Scullin_depression_treasurer.pdf "James Scullin: Depression Treasurer". Canberra, ACT: Treasury of Australia. Retrieved 6 December 2012.]}}

על רקע השערורייה הפוליטית, התקציב, שכלל העלאת מיסים, קיצוצים בהוצאות, ועדיין לא שיפר את המצב, זכה לאהדה מועטה ביותר בכל המגזרים בציבור. יתר על כן, התקציב היה אופטימי מדי, שכן רמת ההכנסות המשיכה לשקוע והגרעון עלה. באוגוסט [[1930]], התקיימו פגישות שבהן דרשו גיבסון ונימייר קיצוצים נוספים בהוצאה הממשלתית. נימייר, נציגו של [[בנק אנגליה]], הגיע לאוסטרליה כדי להשגיח על התנאים הפיננסיים בשמם של נושי החובות ושיגר דוח עגום שעל פיו "האשראי האוסטרלי בשפל, שפל נמוך עוד יותר מאלה של שאר הדומיניונים" ואם לא ינקטו צעדים משמעותיים, מובטחת התמוטטות כלכלית. גיבסון תמך בדעתו וכיושב ראש מועצת המנהלים של ה- Commonwealth Bank הייתה לו את הסמכות לא לאשר את ההלוואות שלקחה הממשלה לממן את התקציב מבלי שיבוצעו קיצוצים בתקציביהן של הממשלה הפדרלית ושל ממשלות המדינות. לאחר פגישה של סקאלין עם ראשי ממשלות המדינות, הוסכם על קיצוצים ניכרים בתקציב, למרות התנגדות לכך במפלגת הלייבור.