מאיר ויזלטיר – הבדלי גרסאות

ויזלטיר נולד ב[[מוסקבה]], [[ברית המועצות]], ב-[[1941]]. בפרוץבשנת 1946 לאחר פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] עברה משפחתו ל[[נובוסיבירסק]] שבדרום-מערב [[סיביר]]. לאחר שאביו נהרג כחייל ב[[הצבא האדום|צבא האדום]] ב[[לנינגרד]], ואמו נאסרה ב-[[1945]] על ידי השלטונות ה[[קומוניסטים]], עברה עליו ילדותו עם אחותו הבכורה ובעלה, אשר עזבו ב-1945 את ברית המועצות ל[[פולין]]. ב-[[1947]] עברו ל[[ויסבאדן|וויסבאדן]] שב[[מערב גרמניה]], וב-[[1949]] [[עליות לאחר קום המדינה|עלו]] ל[[ישראל]]. לאחר עלייתו התגורר מאיר ויזלטיר תקופה קצרה בקיבוץ [[רמת השופט]], משם עבר לשכונת עין התכלת ב[[נתניה]] ולאחר מכן, בגיל 14, ל[[תל אביב]]. שנה לאחר מכן, ב-[[1956]], הותר לאמו לעלות לארץ.

את לימודיו האוניברסיטאיים החל בפקולטהבמהלך שירותו הצבאי בשלוחה התל-אביבית של הפקולטה ל[[משפטים]] של [[האוניברסיטה העברית]] בירושלים, אך עזב ולבסוף למד [[פילוסופיה]]ספרות אנגלית ו[[היסטוריה כללית]]. לאחר סיום לימודיו, שהה מספר שנים ב[[אירופה]], שם השתתף בקורסים וסדנאות רבות בהיסטוריה של ה[[ספרות]]. משמש כ[[פרופסורכפרופסור חבר]]אמריטוס בחוג לספרות עברית והשוואתית ב[[אוניברסיטת חיפה]].

ויזלטיר תרגם מספר מחזות מאת [[ויליאם שייקספיר]] בלשון המשלבת בין [[משלב דיבורי|משלבים]] שונים של השפה ומתוך זיקה לשירתו. המחזות שתרגם הם: "מקבת" (עם עובד, 1985), "[[אנטוניוס וקלאופטרה]]" (עם עובד, [[1988]]), "[[טימון איש אתונה]]" (עם עובד, [[1989]]), "[[ריצ'רד השלישי (מחזה)|ריצ'רד השלישי]]" (הקיבוץ המאוחד, [[1991]]), "[[אגדת חורף]]" (הקיבוץ המאוחד, [[1999]]), "[[יוליוס קיסר (מחזה)|יוליוס קיסר]]" (זמורה-ביתן, 1999) ו"[[סימבלין]]" (בבל, [[2006]]). כמו כן, ויזלטיר תרגם עשרות ספרים, בהם רומנים מאת צ'ארלס דיקנס, רוברט גרייבס, אלדוס האקסלי, וירג'יניה וולף ונוספים. במבוא לתרגומיו הראשונים כתב ויזלטיר: "השתדלתי שלשון הנוסח העברי תהיה חיה, נוחה להגיה בפי השחקן ולקליטה באוזן, מעוגנת בעברית הישראלית ונקיה מסלסולים ארכאיים. אין פירוש הדבר שחתרתי לעברית מדוברת רגילה – נקודת המוצא האמיתית היא לשון השירה העברית של העשורים האחרונים... שקספיר דומה לנו במאפיין מרכזי ומכריע של לשונו – התנועה החופשית והמהירה להפליא, הלוך ושוב, בין רבדים רבים של הלשון, מן הנשגב (או המקודש) עד לוולגארי. רק כך ניתן לקיים את אמינות הרגש ואת החיוניות העצומה של השיח השקספירי... המתרגם את שקספיר חייב לזכור שהוא עובד בראש ובראשונה בשביל השחקן, ועליו להוציא מתחת ידו טקסט שיהיה נוח להגייה, ובמידת האפשר – קליט בשמיעה הראשונה"{{הערה|1=[[רונן סוניס]], [http://readingmachine.co.il/home/articles/1160479792 שייקספיר בן דמותנו], אתר מכונת קריאה}}.