חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם – הבדלי גרסאות

ברקע לחוק, בין היתר, לחץ שהפעילו [[ניצולי השואה]] לבוא בדין עם פעילותם של יהודים ששיתפו פעולה עם הנאצים, ולאחר המלחמה [[עלייה לישראל|עלו לישראל]] (למשל, אלה ששירתו את הנאצים כ[[קאפו]], או אחראי בלוק ב[[מחנה ריכוז]] והתאכזרו לכפופים להם). מספר משתפי פעולה יהודים כאלה הועמדו לדין (ההיסטוריונית [[חנה יבלונקה]] מעריכה את מספרם בארבעים), עם פסקי דין שנעו בין [[זיכוי (משפט פלילי)|זיכוי]] לבין [[עונש מוות]]{{הערה|1=[[חנה יבלונקה]], [http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_82.12.pdf החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם: היבט נוסף לשאלת הישראלים, הניצולים והשואה], '''[[קתדרה (כתב עת)|קתדרה]]''', 82, תשנ"ז, עמ' 135-152.}} .

במקרה אחד, של יחזקאל אינגסטר, שהיה אחראי על אסירים בשני מחנות-משנה של מחנה [[גרוס-רוזן]] נגזר עונש מוות, אך זה הוחלף בעונש מאסר של שנתיים, ואינגסטר מת זמן קצר לאחר שחרורו. המשפטים סוקרו בצורה מצומצמת בעיתונות באותה תקופה, ומרבית המשתתפים בדיונים היו ניצולי השואה.