מים מזוקקים – הבדלי גרסאות

'''מים מזוקקים''' הם [[מים]] שעברו תהליך [[זיקוק]]: ניקוי מחלקיקים, [[מינרל|מינרלים]] ומו[[מלח (כימיה)|מלחים]].

הזיקוק מתבצע על ידי [[התאדות|אידוי]] המים ו[[עיבוי]] האדים אשר נוצרו, בכלי אחר. בתהליך זה חומרים מומסים בעלי נקודת רתיחה גבוהה משל המים (כמו מלחים) נותרים בכלי המקורי, שם הם מתמצקים בהיעדר המים. למרות זאת, אם ישנם במים מומסים בעלי [[נקודת רתיחה]] דומה לזו של מים (כמו חלק מה[[פחמימנים]]), ייתכן שהזיקוק לא יצליח לנקות את המים, כיוון שהמומסים הללו יתאדו ויתעבו בדומה למים.

במעבדות רבות אין משתמשים במים מזוקקים אלא במים שהוחלפו בהם היוניםה[[יון|יונים]] המומסים בהם (de-ionized). זיקוק המים בתהליך שתואר לעיל יקר ולכן מועברים המים דרך [[קולונה (כימיה)|קולונה]], שהיא מן מסנן גדול בו מוחלפים היונים שיש במים בהידרוקסידב[[הידרוקסיד]] ו-[[הידרוניום]]. עבור ניסויים ספציפיים מרתיחים את כמות המים הנדרשת על מנת לצמצם את כמות הגזים המומסים בהם.

המייםהמים הנקיים ביותר הנמצאים בשימוש מעבדתי שוטף נקראים t.d.w. (מ[[אנגלית]]:triple Distilled water, כלומר מים שנוקו 3 פעמים). במים אלה נעשה שימוש רב במחקר ביולוגי ולכן בנוסף לתהליך הזיקוק הרגיל, המים מוקרנים במנורת [[על-סגול]], שמטרתה הריגת חיידקים.

ישנה מחלוקת לגבי הסיכון לעומת הכדאיות שבשתיית מים מזוקקים. המצדדים טוענים שמים מזוקקים הם המים הטהורים ביותר שבנמצא ויש להם יכולת מוגברת לנקות את הגוף מזיהומים. המתנגדים מזהירים, שמכיוון ש[[ריכוז (כימיה)|ריכוז]] המלחים במים המזוקקים הוא נמוך מאד, הם עלולים לגרום לספיחת מים מוגברת בתאי הגוף עקב תהליכים של השוואת ריכוזים דרך [[אוסמוזה]], וכמו כן [[ספיחה|לספוח]] מהגוף מלחים ומינרלים שדרושים לו. לשתי הטענות אין גיבוי מדעי.