עמוס רגב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏ביוגרפיה: עריכה, עדכון, קישורים פנימיים
עריכה, אחידות במיקום הערות שוליים
שורה 25:
רגב עבד במגוון תפקידים בעיתונות הכתובה והאלקטרונית. בסוף [[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]] שימש עוזר מחקר במערכת [[כתב עת|כתב-העת]] "[[מערכות (כתב עת)|מערכות]]", וערך את כתב העת ה[[צה"ל]]י "צקלון", שבו פורסמו מאמרים מתורגמים בנושאי [[צבא]]. בד בבד לעבודתו, עסק גם בתרגום ספרי [[מדע בדיוני]]. בתחילת [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] הצטרף לדסק החדשות של "[[ידיעות אחרונות]]", היה עורך ובהמשך ראש הדסק. לאחר מכן היה כתב העיתון ב[[לונדון]].
 
בתחילת [[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]], עבר רגב לעיתון "[[מעריב]]", לאחר שנרכש על ידי [[עופר נמרודי]], וכיהן כראש מערכת החדשות ולאחר מכן כסגן העורך הראשי. בשנת [[2002]] כיהן בתפקיד העורך ב"קבוצת חדשות ישראל" שהתמודדה על הפעלת [[ערוץ החדשות הייעודי]]. לאחר מכן שימש בתפקידים שונים במערכת החדשות של [[ערוץ 10]]. בשנת [[2006]] מונה לתפקיד העורך הראשי של החינמוןהעיתון "[[ישראלי (עיתון)|ישראלי]]". משנת [[2007]] עד [[2017]] כיהן בתפקיד העורך הראשי של "[[ישראל היום]]".
 
בשנת 2010 קיבל את [[הפרס הישראלי לביקורת התקשורת ע"ש אברמוביץ']]. בנימוקי ועדת הפרס נאמר: "העיתון אותו עורך רגב חולל מהפכה של ממש במפת העיתונות המודפסת, בתוך זמן קצר יחסית ... הוא ניהל מלחמה בכמעט מונופול אשר שלט עד היום בעיתונות".{{הערה|1=עוזי ברוך, [http://www.inn.co.il/News/News.aspx/199260 עמוס רגב - הזוכה בפרס לביקורת התקשורת], [[ערוץ 7]]}}.
 
בספטמבר [[2012]] פרסם מאמר תגובה על הביקורת שהוטחה ב"ישראל היום" על ידי [[נחום ברנע]] מ"ידיעות אחרונות" ואחרים, הגן על המודל העסקי של חלוקתו בחינם בעידן ה[[אינטרנט]], קרא לריבוי עיתונים בישראל והעביר ביקורת חריפה על [[נוני מוזס]] שפועל לדבריו להחזרת ה[[מונופול]] שהיה בעבר ל"ידיעות אחרונות" בתקשורת הישראלית{{הערה|1={{ישראל היום|עמוס רגב|דמוקרטיה, נוסח נוני מוזס|21303|12 בספטמבר 2012|}}}}. בפברואר 2013, בעקבות תחקיר שתקף את חד צדדיותו של 'ישראל היום', הגיב עמוס רגב במאמר שהופיע תחת הכותרת 'ערוץ 10 מתפלש בביצת הצביעות'. טיעונו המרכזי של רגב היה שלעומת 'ישראל היום' הפונה אל הקוראים ודוגל בעקרון 'חופש הדיבור', רביב דרוקר, 'הברנז'ה' ואנשי ערוץ 10 סבורים שחופש הדיבור הוא החופש "לחשוב כמותם וכמותם בלבד".