קרב פיסאגואה – הבדלי גרסאות

לפני הקרב היו בידי כוחות הברית הפרואנית-בוליביאנית ארבעה מאחזים עיקריים מצפון לעיירה [[אנטופגסטה]], אשר נכבשה על ידי צ'ילה מידי בוליביה מעט לפני פרוץ המלחמה (מצפון לדרום): [[טאקנה]] (בימינו עיר גבול פרואנית), [[אריקה]] (באותו הזמן, חלק מפרו ובימינו עיר צ'יליאנית על גבול פרו), [[פיסאגואה]] ו[[איקיקה]], שהייתה הנמל העיקרי במחוז לייצוא המלחת ומרכז צבאי פרואני מבוצר. ממשלת צ'ילה החליטה לתקוף בשטח פרו באמצעות נחיתה ימית ובחרה במחוז טאראפאקה מהסיבות הבאות: קרבתו היחסית לבסיס הצי הצ'יליאני באנטופגסטה יאפשר נוחות לוגיסטית, כיבוש אזור המכרות יסייע במימון המאמץ המלחמתי מחד ויגדע את אחד ממקורות ההכנסה העיקריים של פרו ויכריח אותה להיכנע מאידך, ולבסוף, ניהול מערכה במחוז תביא בהכרח לחיסול עיקר כוחו של הצבא הפרואני, אשר יחליש את יכולתה של פרו להתמיד במלחמה. לאחר ביצוע סיור [[מודיעין צבאי|מודיעיני]] מכין הוחלט כי פיסאגואה, הממוקמת כ-500 ק"מ צפונית לאנטופגסטה, מתאימה למבצע אמפיבי, זאת בשל המפרץ שלה, אשר התאים להנחתת אספקה וכוחות צבא, וחיבורה ל[[מסילת ברזל]] אשר אפשר הנעת כוחות לפנים הארץ. למטרת הסחה הוחלט להנחית כוחות נוספים בחוף העיירה חונין (Junín), הממוקמת כ-12 ק"מ דרומית לפיסאגואה. איקיקה נקבעה כמטרה הסופית של המבצע אך מכיוון שהייתה מבוצרת מכדי לתקוף ישירות, תוכנן כי לאחר הנחיתה הימית וכיבוש פיסאגואה, ינוע הצבא הצ'יליאני מזרחה ואחר כך דרומית-מערבית לעבר איקיקה וינתקה מהמזרח. יחד עם הסגר הימי, יכריחו פעולות אלה את מגיניה להיכנע{{הערה|Sater, עמודים 170-171}}{{הערה|Farcau, עמודים 91-92}}{{הערה|Gómez, עמודים 206-217}}.

 

 

=== שדה הקרב, כוחות הברית ותוכנית ההגנה ===

 

=== תוכנית המתקפה הצ'יליאנית ===

סוטומאיור חשף בפני ראשי הצבא והצי את היעד בשתי מועצות מלחמה בהן תוכננה המתקפה. כוח ההסתערות הצפוני, המונה 4,890 [[חיל רגלים|חיילי רגלים]] ו[[ארטילריה]], יונחת בפיסאגואה סמוך לעלות השחר, יקים [[ראש גשר]], ישתלט על מבני תחנת הרכבת וציודה ויתחיל בטיפוס לעבר הרמה הגבוהה המשקיפה על החוף; בו זמנית יונחת כוח ההסתערות הדרומי, המונה 2,175 חיילים, יכבוש את חונין במהירות האפשרית ויערך לתנועה צפונה כסיוע להתקפה העיקרית על פיסאגואה; 2,500 חיילים נוספים יישמרו כ[[עתודה (צבא)|עתודה]]. [[קולונל]] אמיליו סוטומאיור, אחיו של שר המלחמה, הופקד על ניהול מבצעי הנחיתה. מפקד הצי תומפסון הופקד על השלב הימי של המתקפה, שכלל את ההרעשה המקדימה של אזור החוף ואת הכוונת סירות הנחיתה. ארבע אוניות מלחמה ייכנסו למפרץ ויתקפו את העמדות המבוצרות השולטות עליו, כאשר מרגע שישותקו [[תותח]]יהן ניתן יהיה לפתוח במבצע הנחיתה{{הערה|שם=Farcau1}}{{הערה|Gómez, עמודים 217-222}}.

 

 

== הקרב ==