פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 88 בתים ,  לפני שנתיים
אין תקציר עריכה
על פי המסורת, הסנאט נוסד על ידי [[רמוס ורומולוס|רומולוס]], המייסד המיתולוגי של [[רומא]] ומלכה הראשון, כמועצה מייעצת של 100 ראשי משפחות [[פטריקים|פטריקיות]], שנקראו פאטרס ("אבות"), מקור השם במילה ה[[לטינית]] senex, שפירושה "אדם זקן", וממנה המילה Senatus - מועצת זקנים. מאוחר יותר, עם ייסוד הרפובליקה הרומית, [[לוקיוס יוניוס ברוטוס]] הגדיל את מספר הסנאטורים לשלוש מאות (לפי האגדה), שנקראו גם קונסקריפטי (אנשים מגויסים), שכן ברוטוס גייס אותם. לפיכך, חברי הסנאט כונו פאטרס קונסקריפטי. חלק מהמצורפים לסנאט היו [[פלבאים]] ובכך התאפשרה גם להם גישה למוסדות השלטון.
 
בתקופת הרפובליקה הסנאט היה הגוף החזק במדינה, הוא הקצה פרובינקיות ל[[מגיסטראט|מגיסטראטים]]ים, ניהל את ענייני החוץ של המדינה, שלט על הכספים הציבוריים ונהנה מיוקרה רבה שאפשרה לו לפקח על [[אספות העם ברומא העתיקה|אספות העם]]. מצב זה נמשך עד ה[[טריבון הפלבס|טריבונאט]] של [[טיבריוס סמפרוניוס גרקכוס]] בשנת 133 לפנה"ס, גרקכוס היה הראשון שעירער על סמכותו המסורתית של הסנאט על ידי התעלמות ממנו ופנייה ישירה לאסיפות העם. מעשיו של גרקכוס הביאו לבסוף להתהוות שתי סיעות בפוליטיקה הרומית, ה[[פופולרים]] שהעדיפו לפעול דרך אספות העם ויריביהם ה[[אופטימאטים]] שהעדיפו את סמכותו המסורתית של הסנאט.
 
היריבות בין שתי הסיעות הביאה אסון על רומא וגרמה לפריצתם של [[מלחמת אזרחים|מלחמות אזרחים]] עקובות מדם. [[לוקיוס קורנליוס סולה]] ניסה לשקם את כוחו של הסנאט בזמן כהונתו כ[[דיקטטור (רומא העתיקה)|דיקטטור]] על ידי קיצוץ בסמכויות המגיסטראטים והגדלת מספר חברי הסנאט. לכאורה השינויים הגדילו את כוחו של הסנאט אולם בפועל התיקונים של סולה שרדו רק זמן קצר אחרי מותו והחברים החדשים שנכנסו בזמן שלטונו, חסרו את המסורת והיכולת הפוליטית לשלוט ביעילות כשם שקודמיהם שלטו בעבר. יתרה מזאת, החוויה המעצבת של חייהם הייתה מלחמת האזרחים, חוויה שהם השתדלו לעשות הכל שלא תחזור על עצמה ולכן הם היו פגיעים לסחטנות של מצביאים כריזמטיים.
 
[[יוליוס קיסר]] שינה את אופי החברות בסנאט בתקופה שבה היה דיקטטור. הוא הגדיל את מספר החברים והושיב שם [[אזרח|אזרחים]]ים רומאים רבים ממוצא [[לטינים|לטיני]] ו[[איטליה|איטלקי]] (בניגוד לרומאי), יחד עם תומכים נאמנים שהוכיחו את יכולתם במלחמות האזרחים. הוא זילזל בסנאט והפך אותו לחותמת גומי להחלטות שלו ושל יועציו. חברי הסנאט המשיכו לשחק תפקיד בפוליטיקה הרומאית, אך לעולם לא הגיע הסנאט כגוף, למעמדו בעבר, למרות שחבריו עדיין היו האליטה של החברה הרומית. הסנאטורים נקראו vir clarissimus כלומר "נודעים לתהילה". מעמד הסנאטורים המשיך להדרדר באימפריה המאוחרת היות שלא מונו עוד לפיקודים צבאיים והמרכז השלטוני עצמו עבר מן העיר רומא. אף על פי כן, הסנאט שרד עד סופה של [[הקיסרות הרומית המערבית|האימפריה המערבית]] ואף מעבר לכך למרות שהוא כבר הפך לזהה בחשיבותו למועצה העירונית של העיר רומא.
 
בו בזמן נוסד [[הסנאט הביזנטיני|סנאט נפרד]] על ידי [[קונסטנטינוס]] ב[[קונסטנטינופול]], ששרד – בשמו, אם לא בחשיבותו - למשך מאות שנים.
 
==סמכות==
הסמכות החוקית התגלמה בעם הרומאי, דרך [[אספת הקנטוריות]] (קומיטיה קנטוריאטה), [[אספות העם ברומא העתיקה# אספת השבטים|אספת השבטים]] (קומיטיה פופולי טריבוטה), ו[[אספות העם ברומא העתיקה#מועצת הפלבס|אספת הפלבס]] (קונסיליום פלביס) עד שנת 287 הסנאט היה רשאי לאשר או לפסול חוקים של האספות. לאחר מכן הסנאט לא היה גוף [[חקיקה|מחוקק]], ודעת הסנאט הייתה רק הצעה כיצד לנהוג, ולא חוק בפני עצמו. החקיקה למעשה הייתה באספות הרומאיות האחרות, שפעלו על פי ההמלצות של הסנאט וגם בחרו את המגיסטראטרים של המדינה.
 
אף על פי כן, לסנאט היה תפקיד משמעותי ב[[פוליטיקה]] הרומאית. כהתגלמות של רומא, הסנאט היה הגוף הרשמי ששלח וקיבל שגרירים כנציג העיר, מינה פקידים רשמיים לניהול הקרקעות הציבוריות – כולל מושלים מחוזיים שניהלו מלחמות וחילקו תקציבים ציבוריים. מקור כוחו של הסנאט לא נבע מסמכויותיו (potestas) של חבריו אלא מיוקרתם (auctoritas) של חבריו.
 
כמו האספה הקנטוריות והשבטית, אך שלא כמועצת הפלבס, הסנאט פעל תחת הגבלות [[דת|דתיות]]יות מסוימות. הוא יכול להתכנס רק ב[[מקדש]] - בדרך כלל בקוריה הוסטיליה (אם כי טקסי תחילת השנה היו במקדש [[יופיטר (אל)|יופיטר]] אופטימוס מקסימוס, ואסיפות בענייני [[מלחמה]] – במקדש בלונה). לפני כל ישיבה התקיימה [[תפילה]] והוקרב [[קרבן]]. הסנאט יכול היה לשבת רק מה[[זריחה]] עד ה[[שקיעה]], ונאסר עליו להפגש בשעת מושב של אחת האסיפות האחרות.
 
להלכה, חולק הממשל ברומא הרפובליקאית בין הסנאט, אספת הפלבס והמגיסטראטים, כאשר רק העם (ה-populus) הוא הריבון האמיתי, ושני האחרים הם גופים שכוחם נובע מהעברת הסמכות אליהם על–ידי העם. ברומא, לא התקיימה [[הפרדת רשויות]] כמשמעה היום ואספת העם עסקה בנושאי חקיקה, הצבעה, בחירות ומינויים בו זמנית. גם המגיסטראטים נהנו מסמכויות ביצוע ושיפוט בו זמנית ואילו הסנאט הוגבל לתפקיד הגות וייעוץ, ללא סמכות לחוקק חוקים.
 
== חברות ==
בתקופת המלוכה היו בסנאט 100 חברים שמונו על ידי המלך. עם הקמת הרפובליקה הגוף גדל ל-300 חברים בערך, אשר מונו על ידי הקונסולים. בשנים 312-316 לפנה"ס סמכות המינוי עברה ל[[קנסור|קנסורים]]ים. בדיקטטורה של לוקיוס קורנליוס סולה מספר החברים הוגדל ל-600. בימי הדיקטטורה של [[יוליוס קיסר]] גדל מספר החברים לסביבות האלף. [[אוגוסטוס]] החזיר את המספר ל-600, אולם ב[[הקיסרות הרומית|תקופת הקיסרות]] הוא הוגדל שוב עד שבתחילת המאה השלישית לספירה הוא מנה כ-800-900 חברים.
 
חברותו של [[סנטור לכל חייו|סנאטור הייתה לכל החיים]] ויכלה לפקוע רק בהוראת הקנסורים, שהרכיבו את רשימת הסנאט (lectio senatus) כל חמש שנים, אם חשבו שהוא ביצע מעשה "כנגד המוסר הציבורי" אך בדרך כלל, רק סנאטורים זוטרים סולקו על ידי הקנסורים, מלבד מקרים יוצאי דופן של קנסורים נוקשים ומחמירים כמו [[מרקוס פורקיוס קאטו קנסוריוס]]. לסנאטור מסולק הייתה אפשרות לחזור להיות חבר הסנאט אם הוא כיהן לאחר מכן כ[[מגיסטראט]]. בזמן הטריבונאט של [[פובליוס קלודיוס פולכר]] חוקק חוק שמחייב את הקנסורים להעמיד למשפט את חבר הסנאט החשוד, ובכך הוגבלה סמכותם לסלק אישים מן הסנאט.
 
לרוב, כל המגיסטראטים - [[קוואיסטור|קוואיסטורים]]ים, [[אידיל|אידילים]]ים, [[פראיטור|פראיטורים]]ים, טריבוני הפלבס ו[[קונסול (רומא העתיקה)|קונסולים]] – התקבלו לסנאט אוטומטית לאחר סיום כהונתם, אך לא כל הסנאטורים היו חייבים לכהן קודם לכן כמגיסטראטים. מגיסטראטים לשעבר, שסיימו את תפקידם לאחר הלקטיו, הורשו לשבת בסנאט כחברים חסרי זכות הצבעה עד עריכת הלקטיו הבא. בהדרגה הוגבלה זכותם של הקנסורים בהרכבת רשימת הסנאט. חוק מהמאה השנייה לפנה"ס קבע שהם חייבים למנות את טריבוני הפלבס לסנאט, ולאחר הרפורמות של סולה נקבע שכל הקוואיסטורים לשעבר (שמעתה כללו 20 כל שנה) ימונו אוטומטית לסנאטורים, וצעד זה רוקן במידה רבה את סמכויות הקנסורים להרכיב את הלקטיו.
 
בכירותם של הסנאטורים סווגה על ידי המשרה הבכירה ביותר שכיהנו בה, החל מקונסול. אלה שלא היו {{הבהרה|נראה שחסרה מילה או יותר}} כונו "senatores pedarii" ("סנאטורים רגליים", מקור שמם נבע מן העובדה שלא לכולם היו מקומות ישיבה בשעת התכנסות הסנאט) ולא הורשו לדבר. במקרה שסנאטור נפטר במהלך כהונתו, הוא לא הוחלף עד עריכת רשימת הסנאט מחדש על ידי הקנסורים. הרכבת רשימת הסנאטורים נעשתה על פי סדר בכירותם של המגיסטראטים.
286,735

עריכות