שושלת צ'ינג – הבדלי גרסאות

במהלך [[המאה ה-19]] נחלשה שליטתה של שושלת צ'ינג במדינה, והשגשוג שהיה בה התפוגג. סין סבלה מרעב קשה, [[התפוצצות אוכלוסין]] וחדירה בלתי פוסקת של מדינות המערב בניסיון להשיג לעצמן השפעה במדינה. שאיפתה של [[בריטניה]] להמשיך בסחר הבלתי חוקי ב[[אופיום]] נתקלה בהתנגדות עזה של המשטר הקיסרי, דבר שהביא לפריצתה של [[מלחמת האופיום הראשונה]] ב-[[1840]]. סין, שהפסידה במלחמה, אולצה לבצע ויתורים כואבים ולפתוח את נמליה לסחר חפשי עם מדינות המערב. ויתוריה הטריטוריאליים של סין כללו את העברת [[הונג קונג]] לידי בריטניה ב-[[1842]] כחלק מ[[חוזה נאנקינג|חוזה נאנג'ינג]]. בנוסף, [[מרד טאי פינג]] ([[1864]] - –[[1851]]) ו[[מרד ניאן]] ([[1868]] - –[[1853]]), יחד עם תנועות לאומיות מוסלמיות ששאפו לעצמאות וחוזקו על ידי [[רוסיה]], ייבשו את קופת המדינה וכמעט שהביאו לנפילת השלטון בה.

לאחר שוך המהומות בשנות השישים של המאה ה-19, החלה שושלת צ'ינג לטפל בבעיות המודרניזציה במדינה על ידי ביצוע רפורמות בכל תחומי שליטתה. אבל, הקיסרית האלמנה [[צה שי]], יחד עם גורמים שמרניים במדינה, ביצעה מעין הפיכה והדיחה את הקיסר הצעיר מהשלטון, מורידה בכך לטמיון את הרפורמות שאך החלו להתבצע. הרפורמות הצבאיות, שהושארו על כנן, היו חסרות ערך עקב השחיתות האיומה שהתפשטה בצמרת השלטון. חלק מספינות הקרב החדישות של הצבא כלל לא יכלו לירות, וזאת עקב מעילות גדולות בתקציבי בנייתן שלא השאירו די כסף לרכישת אבק שריפה. כתוצאה מכך נחלו כוחות "הצבא הסיני החדש" תבוסות משפילות הן במלחמת סין-צרפת ([[1885]] - –[[1883]]) והן ב[[מלחמת סין-יפן הראשונה]] ([[1895]] - –[[1894]]).