גריגורי פוטיומקין – הבדלי גרסאות

עד מהרה קודם פוטיומקין לדרגת [[דרגות הכוחות המזוינים של ארצות הברית#דרגות קצינים|מייג'ור-ג'נרל]] ובדרגה זו השתתף ב[[המלחמה העות'מאנית-רוסית (1768–1774)|מלחמה העות'מאנית-רוסית של 1768–1774]]. לאור הצטיינותו הרבה במלחמה, בשנת [[1774]] קודם פוטיומקין לדרגת לוטננט-ג'נרל והפך לחביבה של הצארינה וככל הנראה גם למאהבה אחרי שסר חינו של גריגורי אורלוב בעיניה. במהלך שבע-עשרה השנים הבאות היה אחד האנשים החזקים ברוסיה. אף שכמו יקטרינה נטה לתענוגות ונהנה מן הכוח שצבר, הפגין בתחומים רבים אחרים את רוח [[עידן האורות]] בגלותו סובלנות כלפי שונות דתית ובהגנה על מיעוטים לאומיים. כ[[גנרל-פלדמרשל]], מפקד הצבא (רשמית משנת [[1784]]), הדגיש תפישה הומנית יותר של משמעת ודרש מהקצינים לדאוג לחייליהם ברוח אבהית; כמו כן הוא תמך בפקודו [[אלכסנדר סובורוב]] אשר התנגד בתוקף לחיקוי הצבא ה[[פרוסיה|פרוסי]] בהבלטת רושם חיצוני כגון מצעדים, דבר שקרהשבכל בשניםזאת הבאותהתרחש בכלמאוחר אופןיותר. תמיכה זו לא הפריעה לו להתנכל לסובורוב המוכשר שמעולם לא נוצח בקרב ולפטר אותו מהצבא ב-[[1788]]. וכשנתייםכשנתיים מאוחר יותר - לאחר שהלהשסובורוב הוחזר לתפקידו בידי הקיסרית - להעבירהעביר אותו פוטיומקין לחזית [[פינלנד]] הנחשבת פחות.

פוטיומקין זכה להצלחה רבה בשטחיה החדשים של רוסיה לחופי הים השחור ובראשם [[חצי-האי קרים]], שם שלט כדיקטטור של ממש. הוא תמך בהקמת התיישבויות רוסיות וזרות רבות, ייסד ערים חדשות, כדוגמת עיר-הנמל [[חרסון]], ובנה מכלום את צי [[הים השחור]] של רוסיה, שמנה לקראת שנת [[1787]] 5 ספינות גדולות, 15 פרגטיםפריגטות וכ-20 ספינות קטנות יותר. בשנת [[1783]] סיפח את [[חצי האי קרים|קרים]] לרוסיה, פעולה שזיכתה אותו בתואר "נסיך טבריצ'סקי", על שם שמה העתיק של קרים, טאורידה. ככלל, פוטיומקין תכנן רבות ולא קימץ באנשים, משאבים או זמן, אך בשל העובדה שתכנוניו היו גדולים יתר על המידה רובם הגדול לא נשלם מעולם. ארבע שנים מאוחר יותר ארגן את מסעה המפואר של יקתרינה לאזורי הדרום. שמו של פוטיומקין נודע לשמצה כתוצאה ממסע זה, שכן נטען כנגדו כי הקים לאורך ה[[דנייפר]] כפרי דמה על מנת להטעות את הצארינה לחשוב שהאזור משגשג, כפרים שזכו לכינוי [[כפרי פוטיומקין]], כינוי המשמש עד ימינו כביטוי לתוכניות ראווה מתעתעות. מטרת המסע, שזכה לפרסום רב, הייתה להפחיד את אויביה של רוסיה - ו[[טורקיה]] בראשן - ולקרב לרוסים את [[אוסטריה]]. הדבר הוביל למלחמה - [[המלחמה העות'מאנית-רוסית (1787–1792)|המלחמה העות'מאנית-רוסית של 1787–1792]], שבה רוסיה ניצחה. כמפקד העליון של הצבא, נקט פוטיומקין אסטרטגיה זהירה שניתן היה להצדיקה מבחינה צבאית (אם כי אחרים, כגון סובורוב, התנגדו לה ודרשו מדיניות התקפית יותר), אך אשר לא הגבירה את האהדה אליו.