הקונפדרציה הגרמנית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה
שורה 46:
'''הקונפדרציה הגרמנית''' (ב[[גרמנית]]: '''Deutscher Bund''') הייתה [[קונפדרציה|איחוד]] רופף של מדינות ב[[מרכז אירופה]], אשר נוסד ב[[קונגרס וינה]] ([[1815]]) והתקיים במשך כיובל שנים, עד שנת [[1866]]. ביסוד האיחוד עמד הצורך לארגן מחדש את מדינות [[האימפריה הרומית הקדושה]], אשר קרסה בשנת [[1806]]. בשנים שלאחר קריסת האימפריה הרומית הקדושה ועד לתבוסתו הסופית של [[נפוליאון]] ב[[קרב ווטרלו|ווטרלו]] בשנת 1815, אוגדו המדינות הללו ב[[הקונפדרציה של הריין|קונפדרציה של הריין]].
 
שטח הקונפדרציה הגרמנית היה זהה במידה רבה לשטח האימפריה בזמן [[המהפכה הצרפתית]] (מלבד השטח שבו נמצאת כיום [[בלגיה]]). מספרן של [[הקונפדרציה הגרמנית#רשימת מדינות הקונפדרציה|המדינות החברות]] בקונפדרציה, שבתקופת האימפריה מנה מאות בודדות, קוצץ לכשלושה תריסרים בלבד. עם זאת, המדינות זכו ל[[ריבונות]] מלאה ולהכרה דיפלומטית גורפת. הן קשרו עצמן בברית הגנה משותפת והחזיקו יחדיו ב[[ביצורים]] ב[[מיינץ]], [[לוקסמבורג]], [[רשטאט]], [[אולם (עיר)|אולם]] ו[[לנדאו (עיר)|לנדאו]]. אספה פדרלית התכנסה באופן קבוע בעיר [[פרנקפורט]].
 
הקונפדרציה קרסה בשנת [[1866]] לאחר [[המלחמה האוסטרו-פרוסית]], ותחתיה הוקמה [[הקונפדרציה הצפון-גרמנית]]. כל מדינות הקונפדרציה הגרמנית נעשו חלק מ[[האימפריה הגרמנית]] של [[אוטו פון ביסמרק]] לאחר [[איחוד גרמניה (המאה ה-19)|איחוד גרמניה]] בשנת [[1871]], להוציא את [[אוסטריה]], [[לוקסמבורג]], [[לימבורג]] ו[[ליכטנשטיין]].
שורה 55:
שלהי [[המאה ה-18]] היו תקופה רצופה בשינויים [[פוליטיקה|פוליטיים]], [[כלכלה|כלכליים]], אינטלקטואליים ו[[תרבות]]יים. ה[[נאורות]] (על הוגיה השונים, כדוגמת [[ג'ון לוק|לוק]], [[ז'אן ז'אק רוסו|רוסו]], [[וולטייר]] ו[[אדם סמית]]) וה[[רומנטיציזם|רומנטיות]] הגיעו לשיאן ב[[המהפכה הצרפתית|מהפכה הצרפתית]], שחרתה על דגלה את חירות הפרט והאומה כנגד המסורת והפריבילגיות העתיקות. התאוריות והלכי הרוח החדשים היו תגובה להתפוררות הסדר התרבותי הישן, כמו גם לחידושים בדפוסי הכלכלה הייצור, וליתר דיוק - עלייתו של ה[[קפיטליזם]] התעשייתי.
 
יחד עם זאת, תבוסתו של [[נפוליאון]] אפשרה למדינות ריאקציוניות ומסורתיות כגון [[פרוסיה|ממלכת פרוסיה]] ו[[אוסטרו-הונגריה|האימפריה האוסטרית]] להוסיף ולהתקיים, במה שהניח את היסודות ל[[קונגרס וינה]] ב-[[1815]], ברית שתכליתה להתנגד לשאיפות המהפכניות לשינוי. ה[[מעצמה|מעצמות]] שהשתתפו בקונגרס ביקשו להשיב את הסדר הטרום-מלחמתי לאירופה ולהתנגד הן ל[[ליברליזם]] והן ל[[לאומיות]], תוך סירוס האיום ה[[צרפת]]י. האימפריה האוסטרית, שמעמדה ביבשת היה לכאורה חזק ויציב יותר תחת הנהגתו של [[קלמנס פון מטרניך]] השמרן, עתידה הייתה לחסום גם את [[מדינת לאום|מדינות הלאום]] הגרמנית וה[[איחוד איטליה|איטלקית]] שנוצרו לקראת סוף [[המאה ה-19]]. ואולם מאזן הכוחות הריאקציוני של קונגרס וינה, שנועד לפגוע בלאומיות הגרמנית והאיטלקית, נחל כישלון.
 
לאחר התבוסה האחרונה שנחל נפוליאון ב[[קרב ווטרלו|ווטרלו]] ב-[[1815]], התאחדו מדינות [[האימפריה הרומית הקדושה]] לשעבר ויצרו את הקונפדרציה הגרמנית - ארגון רופף למדי, במיוחד לאור העובדה ששני היריבים הגדולים בקונפדרציה - האימפריה האוסטרית מחד וממלכת פרוסיה מאידך - חששו מפני השתלטות של אחד הצדדים על האיחוד כולו.
שורה 68:
 
== רומנטיות, לאומיות וליברליזם בעידן פורמרץ ==
[[קובץ:Johann Gottfried von Herder by Johann Ludwig Strecker, 1775.jpg|ימין|ממוזער|[[יוהאן גוטפריד הרדר]] ([[25 באוגוסט]] [[1744]] - [[18 בדצמבר]] [[1803]]) ידוע בעיקר בגין פיתוח מושג ה"[[פולק]]" (עם), ונחשב בעיני רבים כאבי הלאומיות הגרמנית]]
התקופה שבין כינון הקונפדרציה הגרמנית ועד לכישלון מהפכת "[[אביב העמים]]" במרץ [[1848]] ידועה בכינוי "פורמרץ" (''Vormärz'') או "טרום-מרץ", בהתייחס לחודש בו פרצו המהומות הלאומיות. אף על פי שהלך הרוח של המהפכה הצרפתית היה כביכול בשליטה בתקופה שלאחר קונגרס וינה, הסכסוך בין השמרנים לבין הלאומנים הליברלים, ממשיכי המהפכה, לא נפתר כליל{{מקור}}. החתך הסוציולוגי של המחנות היה ברור למדי: בעוד שהאחרונים עסקו במסחר ותעשייה וחיו כ[[בורגנות|בורגנים]] בערי הקונפדרציה, הכוחות השמרנים כללו את האריסטוקרטיה הצבאית ובעלת האדמות בפרוסיה (היונקרים), תומכי בית [[הבסבורג]] באימפריה האוסטרית, וכן שליטי נסיכויות ו[[עיר מדינה|ערי-מדינה]] קטנות ברחבי גרמניה.
 
שורה 175:
 
== ראו גם ==
 
* [[היסטוריה של גרמניה]]
* [[האימפריה הרומית הקדושה]]