|
|
|
קרבין זה יוצר לראשונה על ידי [[ארצות הברית]] ב-[[1942]]. הקרבין יועד לחימוש יחידות [[תומכי לחימה|תומכות לחימה]] וללוחמים שלא היו זקוקים לנשק ארוך טווח דוגמת חיילי [[חיל תותחנים|תותחנים]] ו[[חיל שריון|שריון]]. ההעדפה לקרבין על פני ה[[אקדח]] נעשתה בגלל מספר שיקולים: רובה מספק הגנה יותר טובה מאקדח מבחינת טווח, דיוק וכוח אש, וכן קל וזול יותר לאמן חייל לשלוט ברובה מאשר באקדח. הנשק היה צריך להיות קל יותר מרובה ה-[[M1 גאראנד]] המסורבל. עם זאת, הרובה העתידי היה צריך להיות בעל כוח אש וטווח גדולים יותר מאשר אקדח השירות התקני [[קולט M1911]].
משרד הביטחוןההגנה האמריקני הגישפרסם מכרז ובו המפרט של הרובה, ומספר חברות הציעו מועמדיםדגמים שונים, אך אף אחד מהם לא הצליח לגמריעמד במבחני ההתאמה. בסופו של דבר, ביקש משרד הביטחון מ[[חברת הנשק וינצ'סטר]], שפיתחה את התחמושת, לתכנן ולייצר גם את הרובה. התכנון של [[דייוויד מ. ויליאמס]] מווינצ'סטר עמד בהצלחה במבחנים ונבחר כמנצח. בשל הדחיפות בייצור כמויות גדולות של הרובה עקב המלחמה, הוחלט שלא רק חברת הנשק וינצ'סטר תייצר את הרובה, אלא שבמקביל הוא ייוצר על ידי מספר קבלני משנה, רובם לא מתחום הנשק אלא מתחומי ייצור אחרים. היצרן הגדול ביותר של רובי ה-M1 קרבין היה חטיבת אינלנד (Inland) של [[ג'נרל מוטורס]] שיצרה למעלה מ-2 מיליון יחידות. יצרנים נוספים כללו את [[IBM]], אנדרווד ורוק-אולה. מהקרבין יוצרו כששה מיליון ורבע יחידות, כאשר במלחמת העולם השנייה כעשר חברות משנה יצרו את הקרבין או חלקי קרבין. הוא לקח חלק פעיל במלחמות רבות - ביניהן [[מלחמת העולם השנייה]], [[מלחמת העצמאות]], [[מלחמת קוריאה]] ו[[מלחמת וייטנאם]].
==== יצרניות הקרבין במלחמת העולם השנייה ====
|
