טומאה וטהרה – הבדלי גרסאות

* '''[[זב (טמא)|זב]]''' - גבר שיצאה מגופו, מאבר המילה, הפרשה חולנית הנקראת "זיבה"{{הערה|יש לה דמיון מסוים לזרע, אבל היא שונה מעט בצבע ובמרקם הפנימי שבין חלקיה (תלמוד בבלי מסכת נדה דף לה עמוד ב). במפרשים קיימות שתי תפיסות על טיבה של מחלה זו: יש אומרים שמדובר בהפרשה מוגלתית, כתוצאה ממחלה מדבקתמידבקת (רבי [[אברהם אבן עזרא]] בויקרא טו, ח, [[רמב"ן]] שם פסוק יא, [[ספר החינוך]] מצווה קעח), בדומה למחלה הקרויה כיום [[זיבה]]. לדעת הרמב"ם (שהיה רופא) מדובר על הפרשת זרע פגום (משנה תורה, הלכות מחוסרי כפרה פרק ב הלכה א, ובהרחבה בפירושו למשנה, מסכת זבים, פרק ב משנה ב). להרחבה ראו אנציקלופדיה הלכתית רפואית, ערך זב.}}, והדבר קרה מספר פעמים{{הערה|חומרת טומאתו תלויה במספר הפעמים ובהפרש הזמן ביניהם: אם ראה פעם אחת - דינו כבעל קרי בלבד, ואיננו אב הטומאה. אם ראה פעמיים, תוך יום אחד או תוך יומיים רצופים - דינו כזב לכל דבר, פרט לכך שהוא פטור מקרבן להשלמת טהרתו. אם ראה שלוש פעמים, במשך יום או יומיים או שלושה ימים רצופים - הרי הוא חייב גם בקרבן (משנה מסכת זבים פרק א משניות א-ג, מסכת מגילה פרק א משנה ז).}}. עליו להמתין עד שיעברו שבעה ימים רצופים ("'''[[שבעה נקיים]]'''"), ללא הפרשה זו ואז עליו לטבול ב[[מעיין]] (עם [[נביעה]], ולא מספיק [[מקווה]]) ולהביא קורבן להשלמת טהרתו. התורה קבעה על הזב סדרת חומרות מיוחדות: א. "[[טומאת מדרס]]" - חפץ שהזב ישב, שכב, נשען או רכב עליו נעשה "אב הטומאה" כמותו. ב. "מעיינות" - נוזלי הגוף של הזב (רוק, זרע, זוב, שתן) מטמאים כ"אב הטומאה". ג. "היסט" - אדם או כלי שהזב והדומים לו הזיזו אותו, גם אם לא נגע בו, נטמא ונעשה "ראשון לטומאה".