טמפלרים (תנועה) – הבדלי גרסאות

ב-[[1898]] [[מסע וילהלם השני לארץ ישראל|ביקר בארץ ישראל]] [[הקיסרות הגרמנית|קיסר גרמניה]] [[וילהלם השני, קיסר גרמניה|וילהלם השני]]. עם חזרתו ל[[גרמניה]] החליטה אשתו [[אוגוסטה ויקטוריה, קיסרית גרמניה ומלכת פרוסיה|אוגוסטה ויקטוריה]] להקים עמותה שתתמוך במפעל הטמפלרי, ולאחר 30 שנה בהן לא הוקמו מושבות חדשות, החל גל ההתיישבות השני של הטמפלרים. ב-[[1903]] הוקמה בסמוך למושבה הוותיקה ביפו שכונה טמפלרית נוספת, "[[המושבה האמריקאית-גרמנית ביפו#שכונת ולהאלה|ואלהלהולהאלה]]" שמה, שאיכלסה את הדור השני של המתיישבים. באותה תקופה הוקמו גם שלוש מושבות חקלאיות מחוץ לערים הגדולות: "[[וילהלמה]]" ([[1902]]) - כיום מושב [[בני עטרות]] הסמוך ל[[נתב"ג]], בית-לחם ([[1906]]) - כיום המושב [[בית לחם הגלילית]], ו"[[אלוני אבא|ולדהיים]]" (מילולית "בית היער", [[1907]]) - כיום מושב [[אלוני אבא]]. דרומית לחיפה ממול לכפר הערבי '''טירה''', התיישבו מספר משפחות וקראו למקום [[נויהרדטהוף]]. ערביי טירה התנכלו למתיישבים וב-[[1910]] רצחו את האיכר פריץ אונגר, פרשה שגרמה לסכסוך דיפלומטי בין גרמניה לטורקיה. ערב [[מלחמת העולם הראשונה]] מנו קהילות הטמפלרים ברחבי הארץ 2,200 נפש.