יורקשייר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת דגל (וכיתוב דגל) משום שקיים בוויקינתונים#
Matanyabot (שיחה | תרומות)
שורה 55:
לאחר [[האימפריה הרומית|הכיבוש הרומי]] בוצרה העיר [[יורק]] ונבנו חומותיה. העיר הפכה לבירת [[פרובינקיה|פרובינקית]] "[[בריטניה אינפריור]]" ובירת המשנה של [[בריטניה הרומית]]{{הערה|1=[http://www.vanderbilt.edu/AnS/Classics/roman_provinces/britain/image21.htm מפות בריטניה הרומית]}}.
 
שנתיים לפני מותו של הקיסר הרומי [[ספטימוס סוורוס]] הפכה יורק לבירת בריטניה, ולמעשה הקיסר ששהה בעיר בין השנים [[209]] - [[211]] ניהל ממנה את [[האימפריה הרומית]] כולה (והעיר הייתה דה פאקטו לבירת האימפריה).
 
הקיסר [[קונסטנטיוס כלורוס]] נפטר ביורקשייר בעת שביקר בה בשנת [[306]] ובנו, הקיסר [[קונסטנטינוס הגדול]] הוכרז בעיר יורק כיורשו (וכקיסר האימפריה הרומית{{הערה|1=[http://www.britainexpress.com/cities/york/roman.htm יורק הרומאית]}}). מסורות מקומיות מציינות את מקום הכתרתו באתר [[יורק מינסטר]] של ימינו.
שורה 84:
בשנים שלאחר מכן נבנו [[מנזר]]ים רבים ביורקשייר. כמו כן, אצילי יורקשייר ובעלי האדמות שאפו להגביר את הכנסותיהם על ידי בניית הערים [[ברנסלי]], [[דונקסטר]], [[קינגסטון שעל הנהר האל]], [[לידס]], [[סקרבורו]] ו[[שפילד]]. מבין הערים שקדמו לכיבוש הנורמני, שלוש ערים שיקמו עצמם מההריסות: יורק, [[ברידלינגטון]] ו[[פוקלינגטון]].
 
בעקבות שיקומה של יורקשייר גדלה אוכלוסייתה, עד [[הרעב הגדול של 1315–1317|הרעב הגדול]] שפקד את בריטניה בין השנים [[1315]] - [[1317]].
 
במהלך [[המגפה השחורה]] אשר פגעה ביורקשייר בשנת [[1349]] נפטרו כשליש מתושביה של יורקשייר.
שורה 112:
במהלך [[המאה ה-19]] התפתחה התעשייה באזור ויורקשייר הפכה למרכז של תעשיית ה[[פחם]], ה[[טקסטיל]] וה[[פלדה]] (בייחוד באזור [[שפילד]]).
 
הפריחה הכלכלית הביא לבניית שכונות עוני רבות בהם התגוררו פועלי המפעלים בתנאים קשים ביותר. תנאים קשים אלו הביאו להתפרצות מחלת ה[[כולרה]] בשנים [[1832]] - [[1848]]. בשלהי [[המאה ה-19]] החלו להיבנות מערכות מים ו[[ביוב]] מודרניות אשר מנעו מגיפות נוספות.
 
בשנת [[1889]] בוצעה חלוקה אדמיניסטרטיבית של יורקשייר לשלוש מועצות מקומיות, כאשר עריה של יורקשייר הפכו לערי מחוז.
שורה 225:
 
==ממשל==
[[קובץ:Wilberforce john rising.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[ויליאם וילברפורס]], ממובילי התנועה לביטול ה[[עבדות]], החל את הקריירה הפוליטית שלו ב-[[1780]] ונעשה חבר פרלמנט מטעם מחוז יורקשייר ([[1784]] - [[1812]]).]]
מאז שנת [[1290]] יוצג מחוז יורקשייר על ידי שני חברים ב[[בית הנבחרים הבריטי|בית הנבחרים]] של [[הפרלמנט הבריטי]]. בנוסף, מספר ערים ביורקשייר זכו למעמד של מחוז עצמאי ושלחו נציגים לפרלמנט. העיר יורק שלחה נציגים ל[[פרלמנט דה מונפורט]] כבר בשנת [[1265]].