תאוריית ההיקשרות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ סדר תבניות בראש הערך (בוט סדר הפרקים)
Hematianr (שיחה | תרומות)
מ שינוי הערך שהוכן בקורס של פרופ' מריו מיקולינסר במרכז הבינתחומי הרצליה. עורכות: רונית המטיאן כהן וטלי אלוני. ישנם כמה שינויים נדרשים בסוף
שורה 2:
{{אין לבלבל עם|תאוריית קשר}}
[[קובץ:MaternalBond.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אם וילדהּ]]
 
== פתיח ==
[[קובץ:USS Fredom Sailors arrive in San Diego. (9472224003).jpg|ממוזער|250px|קיים צורך מולד ואוניברסלי של תינוקות לפתח מערכת יחסים עם מטפל מרכזי אחד לפחות]]
 
'''תאוריית ההתקשרות''' (באנגלית: '''Attachment Theory)''' הנה [[תאוריה]] ב[[פסיכולוגיה התפתחותית|פסיכולוגית התפתחותית]] שנוצרה על ידי [[ג'ון בולבי]], [[פסיכואנליטיקאי]] [[בריטי]], בשנים 1969 - 1982 יחד עם שותפתו ה[[אמריקאים|אמריקאית]] [[מרי איינסוורת']]. זוהי אחת התיאוריות הפסיכולוגיות המשפיעות ביותר בחמישים השנים האחרונות, לאחר שהניעה פרסום של אלפי מחקרים וכתיבה של עשרות ספרים. התאוריה עוסקת בקשר המתפתח בין הילד לאמו במהלך שנות חייו הראשונות, כבונה את התייחסותו של הילד לעולם החברתי הסובב אותו, וכן את תפיסתו העצמית.
'''תאוריית ההתקשרות''' (באנגלית: '''Attachment Theory)''' היא [[תאוריה]] [[פסיכולוגיה התפתחותית|פסיכולוגית התפתחותית]], אשר עוסקת בדינמיקה של [[מערכת יחסים|מערכות יחסים]] ארוכות-טווח בין אנשים, החל מהקשר המתפתח בין הילד לאמו בשנות החיים הראשונות. התאוריה מתמקדת בקשר ראשוני זה כבונה את התייחסותו של הילד לעולם החברתי הסובב אותו, וכך גם את תפיסתו העצמית. ההנחה המרכזית שלה היא כי קיים צורך מולד ואוניברסלי של [[תינוק]]ות לפתח מערכת יחסים עם מטפל מרכזי אחד לפחות; קשר זה חיוני ל[[התפתחות חברתית]] ו[[התפתחות רגשית בילדות|רגשית]] תקינה של התינוק. התאוריה פותחה על ידי [[ג'ון בולבי]], [[פסיכיאטר]] ו[[פסיכואנליטיקאי]] [[בריטי]], ובהמשך על ידי הפסיכולוגית ההתפתחותית האמריקאית [[מרי איינסוורת']].
 
תיאוריה זו מבוססת על ההנחה שבנפש ה[[פעוט]] טבוע צורך מולד ואוניברסלי ליצור קשר עם מטפל מרכזי אחד לפחות, וקשר זה חיוני להתפתחות חברתית ורגשית תקינה של התינוק. זאת בניגוד ל[[פסיכואנליזה|תאוריה הפסיכואנליטית]] של [[זיגמונד פרויד|פרויד]], לפיה מה שמניע את התינוק הוא סיפוק דחפים וצרכים פיזיים.
==מושגים מרכזיים בתאוריה==
===הצורך בקשר===
[[קובץ:US Navy 100317-N-8590G-004 Lt. Peter Bras reunites with his daughters during a homecoming celebration.jpg|ממוזער|250px|לדחף ליצור קשר ולחפש קרבה יש ערך הישרדותי רב, ועל כן הפך לחלק אינטגראלי באישיות האנושית.]]
 
למרות שבולבי התמקד במערכת היחסים של תינוקות והמטפלים בהם, הוא ציין כי סגנון ההתקשרות מאפיין את החוויה האנושית לאורך כל חייו של הפרט. המודלים המנטליים שהתינוק מפתח יהיו אחראיים בבגרותו להמשך קיומם של נטיותיו ההתנהגותיות המוקדמות. הם ישפיעו על יצירת קשרים רגשיים עמוקים וקשרים זוגיים בפרט, וכן על ציפיות המבוגר מעצמו ומהעולם. הם יהוו "אבני בנין" שיקבעו את סגנון ההתקשרות שלו כבוגר. 
תאוריית ההתקשרות מבוססת על ההנחה שבנפש הפעוט טבוע הצורך ליצור קשר עם הדמות המטפלת בו. זאת בניגוד לתאוריה הפסיכואנליטית של [[פרויד]], לפיה מה שמניע את התינוק הוא סיפוק דחפים וצרכים פיזיים. הצורך בקרבה להורה כדי לקבל הגנה הוא ראשוני על פי התאוריה, ואינו צורך משני שתפקידו לספק צרכים פיזיים.
בולבי מושפע מתאוריית האבולוציה הדארווינסטית, ומניח שלדחף ליצור קשר ולחפש קרבה יש ערך הישרדותי רב, ועל כן הפך לחלק אינטגראלי באישיות האנושית כבר בראשית היווצרותה. ההתנהגויות האופייניות לתינוק- בכי, חיוך וצחוק, אינן אלא ביטוי לדחף זה.
במחקר מפורסם שערך הפסיכולוג הארי הארלו הושמו גורי קופים בכלוב ובו בובת אם מלאכותית העשויה חוטי תיל המספקת מזון ומים, וכן בובת אם מלאכותית רכה, העשויה ספוג רך, המזכירה אם אמיתית. הארלו הראה כי הקופים אמנם מתקרבים לאם המאכילה בכל פעם שהם רעבים, אך כשהם עייפים או מפוחדים הם הולכים ישירות לאם הרכה. בצורה כזו הוכיח הארלו כי הצורך בהגנה ובקרבה נפרד מן הצורך הפיזי במזון, ובכך נתן אישור אמפירי לדבריו של בולבי.
תיקוף אמפירי נוסף הגיע ממחקריו של בולבי בנוגע לתנאי הגידול העגומים של ילדים רכים בבתי יתומים שאינם מנוהלים כראוי. אלה שימשו להצגת הנכות הרגשית הקשה שמוליד היעדר קשר בין-אישי אוהב בין התינוק למטפל בו. נכות זו עלולה למצוא לה אפילו ביטויים פיזיים.
 
== מערכת ההתקשרות ==
===מודל עבודה פנימי===
על פי בולבי, ילדים נולדים עם מערכת התקשרות התנהגותית אשר מניעה אותם לחפש קרבה לדמויות משמעותיות (דמויות התקשרות) בעת צורך. על פי התאוריה, הצורך בקרבה להורה על מנת לקבל הגנה הוא ראשוני, ואינו צורך משני שתפקידו לספק צרכים פיזיים. במחקר מפורסם שערך הפסיכולוג [[הארי הארלו]] (1965) הושמו גורי קופים בכלוב ובו בובת אם מלאכותית העשויה חוטי תיל המספקת מזון ומים, וכן בובת אם מלאכותית רכה, העשויה ספוג רך, המזכירה אם אמתית. הארלו הראה כי הקופים אמנם מתקרבים לאם המאכילה בכל פעם שהם רעבים, אך כשהם עייפים או מפוחדים הם הולכים ישירות לאם הרכה. בצורה כזו הוכיח הארלו כי הצורך בהגנה ובקרבה נפרד מן הצורך הפיזי במזון ואף עולה עליו, ובכך נתן אישור אמפירי לדבריו של בולבי.
[[קובץ:Sir William Quiller Orchardson (1832-1910) - Master Baby.jpg|ממוזער|250px|בשנה הראשונה נוצר קשר בין הילד לדמות המטפלת]]
המוטיבציה לפתח קשר אצל תינוקות היא כה גבוהה, ולכן הקשר שנוצר בשנה הראשונה בין הילד לדמות המטפלת הוא טוטאלי ובעל משמעות, הוא ישפיע על הפרט לאורך כל חייו. הדפוס שנוצר בקשר הראשוני והחוויות שחווה התינוק יוצרים מודל עבודה פנימי, שהוא תבנית אשר תשמש את אותו ילד לאורך כל חייו, בעת יצירת קשרים עם אחרים וגם בעת בניית דימויו העצמי. מודל העבודה הפנימי, מתגבש, על פי בולבי, בשנת החיים הראשונה, לאחריה קשה יהיה לשנותו. הקשר של הילד עם הדמות המטפלת בשנות החיים הראשונות, יהווה את האבטיפוס של כל הקשרים אותם יצור אותו ילד בעתיד, שכן לפיו יעריך הילד את מידת ההערכה שהזולת רוחש לו ואיכות הקשר שיש לצפות לו. מודל העבודה הוא שיכתיב לילד את עקרונות היסוד להמשך חייו החברתיים, והוא יעבוד כל הזמן לאורך החיים. על פי בולבי, ההבדלים הבסיסיים בין בני האדם נובעים מהבדלים במודלים הפנימיים שנוצרו אצלם.
 
=== '''פעילות מערכת ההתקשרות:''' ===
=="סיטואציית הזר" וסגנונות התקשרות==
# '''פעילות תקינה -''' כאשר הדמות המטפלת בילד היא נוכחת, תומכת ומגיבה, הילד חש  מספיק בטוח בעצמו על מנת לחקור את העולם שסביבו. ברגעים מאיימים, הילד יפעיל את מערכת ההתקשרות ויחפש קירבה לדמות המטפלת בו עד אשר יירגע. לאחר הסרת האיום הילד יחזור לפעילות שגרתית.
מארי איינסוורת', פיתחה את התאוריה של בולבי, ויצרה מבחן שנועד לאבחן ולסווג את מודל העבודה הפנימי של התינוק. המבחן מתבצע בסוף שנת החיים הראשונה של הילד, בה התגבש מודל העבודה שלו. המבחן נקרא מבחן "סיטואציית הזר", ומבוסס על ההנחה התאורטית, לפיה לילדים המפתחים התקשרות תקינה להוריהם, משמשים ההורים "בסיס בטוח" שממנו אפשר לצאת לחקירת הסביבה, מה שיסלול דרך להתקדמות קוגניטיבית ורגשית. לעומת זאת, ישנם סוגי התקשרויות פגומים, שעלולים לפגוע בהתפתחותו של הילד.
# '''פעילות יתר –''' כאשר הדמות המטפלת בילד מתנהלת בצורה דו ערכית הילד מפנים כי לא תמיד יקבל הגנה בעת הצורך. ברגעים מאיימים ילד במצב זה יפעיל את מערכת ההתקשרות במשנה תוקף, יחפש קרבה והגנה, ויתקשה להתנתק מהדמות המטפלת גם כאשר האיום חלף.
למבחן ארבעה שלבים: (1) מקום חדש ומסקרן- האם והתינוק מוכנסים לחדר עם צעצועים; (2) אישה זרה- מצטרפת לחדר אישה זרה; (3) פרידה- האם יוצאת מהחדר; (4) איחוד- האם חוזרת לחדר. על פי התנהגותו ותגובותיו של התינוק, נקבע סגנון ההתקשרות שלו.
# '''תת פעילות''' - כאשר הדמות המטפלת בילד מתנהלת בקרירות, מתעלמת ממנו או דוחה אותו באופן שאינו מספק הגנה לילד, מתפתחת אצלו הכרה כי אין  טעם לפנות לדמות זו ברגעים מאיימים. ילד בסיטואציה הזאת חש לחץ רב יותר מהדחייה מאשר מהגורם המאיים ולכן עם הזמן יחדל לחפש הגנה אצל הדמות המטפלת בו וימעיט להפעיל את מערכת ההתקשרות.
נמצאו ארבעה סגנונות התקשרות:
 
== התקשרות כאדפטציה אבולוציונית: ==
# '''התקשרות בטוחה''' - תינוקות בעלי התקשרות בטוחה בחנו את הצעצועים בעצמם, אך בדקו מדי פעם שהאם נמצאת. הם הגיבו בסקרנות ובחשש כלפי הזרה והעדיפו בבירור את האם על פניה. הם היו במצוקה סבירה כשהאם יצאה, הפגינו סימני מחאה עם הפרידה ממנה (תרעומת או בכי) ושמחו מאוד כשהיא חזרה (הושיטו זרועות פתוחות, התכרבלו בזרועותיה, התנחמו ונרגעו בקלות). הם ביטאו את רצונם בקרבתה של האם ונוכחותה העניקה להם ביטחון ואיפשרה להם מידה רבה של עצמאות. האמהות לתינוקות אלו היו זמינות רגשית בזמני צורך, העניקו לתינוק חום, עודדו חקירה עצמאית והצליחו להרגיע את התינוקות ביעילות רבה. הן הגיבו מהר כשהתינוק חיפש את קרבתן. בולבי ואיינסוורת' התייחסו לתינוק בעל התנהגות כזו ככאלה שפעילות מערכת ההתקשרות אצלם היא תקינה.
צאצאים אנושיים נולדים חסרי אונים ותלותיים לחלוטין. הם אינם מסוגלים ללכת, לחקור את סביבתם, למצוא מזון ושתייה, או להגן על עצמם מפני טורפים וסכנות אחרות. במהלך האבולוציה נוצרו שתי מערכות התנהגות אדפטיביות שנועדו לתת מענה לכך:
# '''התקשרות חרדה אמביוולנטית''' (לא עקבית, לא צפויה) - תינוקות בעלי התקשרות חרדה-אמביוולנטית חששו לבדוק את הצעצועים בעצמם, היו מרוכזים מאוד באימם ונצמדו אליה. סבלו מנוכחותה של הזרה ולא רצו לשחק בנוכחותה. מצוקתם גברה כאשר האם יצאה (חרדה, עצבנות ולעתים קרובות בכי חזק ומתמשך). האפיון העיקרי היה יחסם האמביוולנטי לאם כאשר חזרה. הם לא יכלו להסתיר את הכעס והחשש והתקשו להתקרב אליה. הם הביעו רצון שהאם תרים אותם, אך כשעשתה זאת הם התרחקו ממנה, הכו אותה והתנגדו לניסיונותיה להרגיע אותם. האימהות לתינוקות בעלי התקשרות חרדה-אמביוולנטית לא היו עקביות, לעתים עודדו קירבה ולעתים דחו את התינוקות. הן לא תמיד טיפלו בתינוקות בצורה נכונה, לא תמיד הגיבו לצורכי התינוקות וגם לא תמיד היו יעילות בניסיונות ההרגעה שלהן. בולבי ואינסוורת' התייחסו לתינוק בעל התנהגות כזו ככזה שמערכת ההתקשרות שלו נמצאת בפעילות-יתר.
# '''מערכת ההתקשרות (Attachment)''' '''-''' מערכת ההתקשרות מופעלת בנוכחות איומים ממשיים או סמליים או על ידי הערכת דמות התקשרות כלא מספיק זמינה או לא מספיק תגובתית. במקרים כאלה, מערכת ההתקשרות מפעילה מוטיבציה לחיפוש קרבה פיזית או סמלית לדמות התקשרות על מנת לשפר את סיכויי ההישרדות. התנהגויות חיפוש הקרבה כוללות: יצירת קשר עין, חיוך, בכי, קריאה, מעקב, חיבוקים והיצמדות. החיפוש אחר הקרבה מופעל עד לשחזור תחושת הביטחון, ורק אז הפרט חוזר בנוחות לפעילויות אחרות.
# '''התקשרות חרדה נמנעת''' - תינוקות בעלי התקשרות חרדה-נמנעת, בחנו את הצעצועים מבלי לחפש את האם ולעתים אף היה נראה שהם מתרכזים בהם על מנת להימנע ממנה. הם הפגינו רתיעה מהזרה וכעס על הפרידה מהאם, אך נשארו אדישים גם כשחזרה והתעלמו ממנה בהפגנתיות, למרות שבדיקת הדופק בקרב תינוקות אלו הוכיחה שעזיבתה השפיעה עליהם מאוד. הם מיעטו מאוד לחפש את קרבת האם ואת מגעה. הם מיעטו לבכות ולעתים קרובות נמנעו מקשר עין עם האם ומקרבה פיזית אליה. אמהות לתינוקות בעלי התקשרות חרדה-נמנעת קיבלו בדרך-כלל תוצאות נמוכות בסיכום 7 הקריטריונים שנצפו. אמהות אלו היו עקביות בנטייתן לדחות את התינוקות רגשית או פיזית. הן נטו להיות קשוחות מבחינה רגשית, כעסניות, הביעו חוסר עניין בתינוקות ודחו את ניסיונות חיפוש הקרבה שלהם. בולבי ואיינסוורת' התייחסו לתינוק בעל התנהגות כזו ככזה שמערכת ההתקשרות שלו נמצאת בתת-פעילות.
# '''מערכת הדאגה (Caregiving)-''' מערכת זו משלימה את מערכת ההתקשרות וכוללת התנהגויות של תמיכה ועזרה כלפי דמויות קרובות המראות סימנים של מצוקה או איום. התנהגויות אלה כוללות: הגנה מפני איומים וסכנות, הענקת עידוד, קידום חקר בטוח של הסביבה, ועזרה בלימוד של ויסות רגשי. 
# '''התקשרות לא מאורגנת''' - תינוק בעל סגנון זה אינו יודע מה לעשות בחדר ולא מוצא את עצמו, הוא מראה התנהגויות סותרות (למשל: לשבת ליד האם ולבכות), וכן הרבה בלבול ומצוקה. זהו סגנון שיש בו סממנים מהדפוס הנמנע ומהדפוס האמביוולנטי גם יחד. בסגנון זה, לרוב מדובר על תינוק שעבר התעללות מצד האם או הדמות המטפלת. בולבי ואיינסוורת' התייחסו לתינוק בעל סגנון זה ככזה שפעילות מערכת ההתקשרות שלו אינה סדירה.
 
== התקשרות בגיל הרך ==
שלושת הסגנונות האחרונים מוגדרים כסגנונות התקשרות לא בטוחים.
 
==== '''התפקיד של המטפל בהענקת בסיס בטוח:''' ====
===ממצאים שונים בניסויי "סיטואציית הזר"===
סוג ההתקשרות בין התינוק לבין הדמות המטפלת בו תלוי ביכולת המטפל לקלוט את הסימנים שהתינוק משדר ולהגיב אליהם בהתאם. מכאן, שתפקיד המטפל, מעבר לסיפוק צרכיו הפיזיולוגיים של התינוק, הוא גם ביצירת סביבה בטוחה עבור התינוק אשר תרגיע אותו ותווסת את רמת החרדה שלו. הבסיס הבטוח מאפשר לתינוק לחקור את סביבתו ולפתח עצמאות מבלי שיחוש מאוים מהסכנה של אבדן הקשר עם דמות ההתקשרות. ברגעים בהם חש התינוק שהמתח מסביבו מכביד עליו, הוא יכול לשוב לדמות ההתקשרות. יכולת התנסות זאת של התינוק, הנה בעלת חשיבות מכרעת כבסיס להתפתחות הביטחון העצמי ואמונו בעולם. תינוק, אשר המבוגר המטפל בו זמין, רגיש ומגיב לאיתותיו, מפתח בטחון עצמי ומפנים את התחושה שאינו לבד. ומכאן שעבור תינוק זה פוחתים בצורה משמעותית הסיכויים לחרדת נטישה או חוסר ביטחון וחרדה במצבים של פרידה. וכמו כן עולים הסיכויים שיתעניין בחקר הסביבה וביצירת קשר של קרבה עם אנשים אחרים.
* כ- 70% מהאוכלוסייה מאופיינת בסגנון התקשרות בטוח
* בארץ הראו חוקרים שבקיבוצים, בתקופה שבה הילדים גודלו בנפרד מההורים, היה אחוז ילדים בעלי סגנון התקשרות אמביוולנטי (חרד) גבוה ביותר, עד כדי כך שהחוקרים נאלצו להפסיק את "מצב הזר" באמצע
* נמצא שטיפול במעונות יום מלא בגיל הקודם לגיל שנה הוא גורם סיכון (אם כי לא גורם מחייב) להתקשרות נמנעת. התוצאה היא נזק ארוך טווח, שכן ילדים אלו נוטים יותר לתוקפנות ולבעיות אחרות. נראה עם זאת שהסכנה קטנה כאשר מדובר במעון שהטיפול בו הוא מאיכות טובה.
* נראה שיש קשר בין היסטוריית ההתקשרות של האם לבין סוג ההתקשרות שמעניקה היא עצמה לילדה. קשר כזה נמצא אפילו בקופים.
 
==== '''מודלי עבודה פנימיים:''' ====
==מדידת סגנון התקשרות בבגרות==
הדפוס שנוצר בקשר הראשוני והחוויות שחווה התינוק יוצרים "מודלי עבודה פנימיים", שהם תבניות קוגניטיביות-רגשיות הכוללות את ציפיות הילד לגבי האחר ולגבי עצמו וערכו העצמי במסגרת קשר. מודלים אלו ישמשו את אותו ילד לאורך כל חייו, בעת יצירת קשרים עם אחרים וגם בעת בניית דימויו העצמי. מודלי העבודה הפנימיים, מתגבשים, על פי בולבי, בשנת החיים הראשונה, לאחריה קשה יהיה לשנותם. הקשר של הילד עם הדמות המטפלת בשנות החיים הראשונות, יהווה את האבטיפוס של כל הקשרים אותם יצור אותו ילד בעתיד, שכן לפיו יעריך הילד את מידת ההערכה שהזולת רוחש לו ואיכות הקשר שיש לצפות לו. מודל זה מושפע על ידי המידה שבה רואה התינוק את עצמו אהוב על ידי דמות ההתקשרות שלו. מודל העבודה הוא שיכתיב לילד את עקרונות היסוד להמשך חייו החברתיים, והוא יעבוד כל הזמן לאורך החיים. על פי בולבי, ההבדלים הבסיסיים בין בני האדם נובעים מהבדלים במודלים הפנימיים שנוצרו אצלם.
 
=== '''סיווג סגנון התקשרות אצל ילדים – "סיטואציית הזר"''' ===
לאחר שניסוי מצב הזר תפס תאוצה בשדה המחקרי, ניסו חוקרים שונים למצוא כלי מהימן כדי למדוד את סגנון ההתקשרות של האדם הבוגר. שני זרמים מרכזיים עשו זאת:
בשנת 1978 מרי איינסוורת' פיתחה את התאוריה של בולבי ויצרה מבחן שנועד לאבחן ולסווג את מודל העבודה הפנימי של התינוק. המבחן מתבצע בסוף שנת החיים הראשונה של הילד, בה התגבש מודל העבודה שלו. המבחן נקרא "סיטואציית הזר", ומבוסס על ההנחות התאורטיות כי מערכת ההתקשרות הנה הישרדותית בבסיסה ולכן תיחשף במלוא עצמתה במצב של מצוקה ופחד וכן כי לילדים המפתחים התקשרות תקינה להוריהם, משמשים ההורים "בסיס בטוח" שממנו אפשר לצאת לחקירת הסביבה, מה שיסלול דרך להתקדמות קוגניטיבית ורגשית. כאשר הבסיס הזה אינו בטוח עבור הילד, עלולים להיווצר דפוסים של התקשרות לא בטוחה, אשר עלולים להשפיע רבות על הילד ועל המשך חייו.
* '''הזרם ההתפתחותי-''' זרם זה הונהג על ידי ממשיכתה של איינסוורת, מרי מיין. בעקבות מחקרים רבים בהם השתמשה במצב הזר, החליטה מרי מיין שכדאי לראיין את האמהות שהביאו את תינוקם לניסוי, ולהכניס גם אותן כמשתנה ניסויי. על כן יצרה מיין את שאלון ה-Adult Attachment Interview) AAI). בראיון זה שאלה מיין את האמהות בנוגע לאמהות שלהן עצמן, ובנוגע לקשר שהיה להן איתן בילדות. עם הזמן הבינה מיין כי הראיון מודד בעצם את סגנון ההתקשרות של האם, וכי ניתן להשתמש בו כדי לחקור את נושא ההתקשרות בבגרות.
* '''הזרם החברתי-אישיותי-''' זרם זה הושפע מן המחקר הפסיכולוגי בנושא אישיות. בתקופה זו הכלי הנפוץ ביותר בחקר האישיות היה שאלון לדיווח עצמי. לכן חוקרים רבים החלו לפתח שאלוני דיווח עצמי למדידת סגנון ההתקשרות בבגרות. השאלון המפורסם ביותר היה של צמד החוקרים חאזן ושייבר.
* '''קלי ברננד-''' ב-1998 אספה ברננד (תלמידתו של שייבר) את כל שאלוני ההתקשרות שנוצרו, ובעזרת שיטות שונות של ניתוח גורמים יצרה שאלון על אחד הנע על שני צירים: ציר חרדה, וציר הימנעות. אדם בעל סגנון התקשרות בטוח יקבל ציון נמוך בציר החרדה ובציר ההימנעות. אדם בעל סגנון התקשרות חרד יקבל ציון גבוה בציר החרדה, ונמוך בציר ההימנעות (אדם כזה נקרא על ידי ברננד "דואג"). אדם בעל סגנון התקשרות נמנע יקבל ציון גבוה בציר ההימנעות, ונמוך בציר החרדה (אדם כזה נקרא על ידי ברננד "מבטל"). אדם בעל סגונון התקשרות לא מאורגן יקבל ציון גבוה בשני הצירים (אדם כזה נקרא על ידי ברננד "נמנע-דואג").
 
למבחן ארבעה שלבים:
==ביקורת על תיאורית ההתקשרות==
# האם והתינוק מוכנסים לחדר עם צעצועים
# אישה זרה מצטרפת לחדר
# האם יוצאת מהחדר
# לאחר זמן מה האם חוזרת לחדר.
על פי התנהגותו ותגובותיו של התינוק, נקבע סגנון ההתקשרות שלו. 
 
במהלך כל אפיזודה נבדק האיזון בין התנהגויות ההתקשרות של התינוק לבין ההתנהגויות החקרניות שלו במצבי דחק. הניסוי נערך כך שהלחץ על התינוק הלך וגבר באופן הדרגתי וגרם לו לבטא התנהגויות התקשרות בעצמה הולכת וגוברת. החוקרים צפו כיצד מווסת התינוק את תחושות המצוקה שלו בעזרת ההתקשרות לאמו וכיצד הוא משתמש באמו כבסיס בטוח שממנו הוא יוצא למסעות מחקר בסביבה החדשה שכללה אנשים זרים. כמו כן הם צפו בתגובות התינוק לפרידה מהאם ולפגישה המחודשת אתה.
* '''תאוריית המזג-''' יריבתה הגדולה של תאוריית ההתקשרות היא תאוריית המזג, המניחה שהבדלים במזג הם הגורמים לשוני בהתנהגות במצב הזר. פסיכולוגים הסבורים כך, כמו למשל ג'רום קגן, מזהירים מפני האשמת ההורים בקשיי ילדיהם, מגמה שתאוריית ההתקשרות עלולה לעודד. נראה שמערכת עצבים סימפתטית פעילה מדי מעוררת עצבנות וחרדה יתרים, ואלו אינם קשרים להתקשרות לדמות המטפל. מקובל להניח, עם זאת, שקיימים יחסי גומלין בין טיב ההתקשרות לבין המזג, ושני הדברים מעצבים יחדיו את דפוסי התנהגותו של הילד.
זאת ועוד, נראה שצורת ההתקשרות אינה קשורה למזג, אך הדרך המדויקת שבה יבוטא המזג היא אכן תלוית התקשרות.
* '''דניאל סטרן-''' טען במחקרו שהתפתחות יכולת ההתקשרות אינה מוגבלת לתקופת הילדות ומתפתחת במהלך כל החיים. כמו כן היא חלה גם על קשרים נוספים כמו עם בני קבוצת הגיל ולא רק עם האם. הוא ביקר את המחקרים בתחום ההתקשרות בכך שהם חקרו דפוסים של התקשרות ולא את עוצמתה או טיבה. בנוסף, סטרן הצביע על מחקרים שונים שהראו פערים גדולים בתוצאות במחקרים שנערכו במקומות שונים וטען לפיכך שאין הם יכולים לנבא פתולוגיות.[1]
 
איינסוורת' סיווגה את התינוקות לפי התנהגותם בניסוי זה וקבעה כי קיימים 3 סוגים של סגנונות התקשרות המקבילים לחלוקה שמצא בולבי: סגנון בטוח, סגנון חרד אמביוולנטי וסגנון חרד נמנע.
== השלכות ההתקשרות לטווח הארוך ==
[[קובץ:Botanical.JPG|ממוזער|250px|לדפוסי ההתקשרות שמתגבשים בשנים הראשונות יש השלכות לטווח הארוך]]
 
איינסוורת' מצאה שיש קשר ישיר בין סגנון ההתקשרות של התינוק לבין ההתנהגות של האם כלפיו. נמצא כי אמהות לילדים שסווגו כבטוחים התאפיינו ברגישות ובתגובתיות לילדיהם. הן היו חמות וקרובות אך יחד עם זה לא חודרניות והגיבו ביעילות ובתכליתיות למצוקת ילדיהן. אמהות לילדים שסווגו כנמנעים נטו לדחות את ניסיונות ההתקרבות של ילדיהן ולא היו רגישות לאיתותיו. הן לא הגיבו לילד וצרכיו ונהגו באדישות ובכעס עצור כלפיו. אמהות לילדים חרדים אמביוולנטיים לא נטו לדחות את ילדיהן  אך נמצאו כחסרות רגישות לאיתותיו, לא עקביות למילוי צרכיו ובהיענותן לניסיונות ההתקרבות מצידו. 
* '''יציבות הסיווג'''-לסיווג סוג ההתקשרות יש מהימנות מבחן חוזר גבוהה. בחינה חוזרת של תינוקות בהפרש זמן מסוים העלתה התאמה של יותר מ-90%. מעבר לכך, נמצא מתאם של כ- 70% בין סיווג פרט בילדות לבין סיווגו כמבוגר.
 
* '''יחסים בינאישיים-''' הניבוי הראשוני והבסיסי ביותר של התאוריה של בולבי היא שלסוג ההתקשרות יש השפעה על היחסים הבינאישיים בחייו של הפרט. סגנון התקשרות בטוח מוביל לחברותיות רבה יותר ולכישורים בינאישיים טובים יותר.
=== סגנונות התקשרות ===
* '''יחסים אינטימיים-''' מבוגרים בעלי התקשרות בטוחה נוטים למערכות רומנטיות קרובות ומספקות יותר, בהשוואה למבוגרים שהיו בעלי התקשרות לא בטוחה.
# '''התקשרות בטוחה''' - תינוקות שבחנו את הצעצועים בעצמם אך בדקו מדי פעם שהאם נמצאת, הגיבו בסקרנות ובחשש כלפי הזרה והעדיפו בברור את האם על פניה. כמו כן, הם היו במצוקה סבירה כשאמם יצאה, הפגינו סימני מחאה עם הפרידה ממנה (תרעומת או בכי) ושמחו מאוד כשהיא חזרה (הושיטו זרועות פתוחות, התכרבלו בזרועותיה, התנחמו ונרגעו בקלות). הם בטאו את רצונם בקרבתה של האם ומורגש היה שנוכחותה מעניקה להם בטחון ומאפשרת להם מידה רבה של עצמאות. לפי איינסוורת', לתינוקות אלו היה מודל עבודה של ניסיונות חיפוש קירבה מוצלחים. הם הפגינו ביטחון בנגישות ובתגובתיות של האם והיעדר חרדה מפני אפשרות של פרידה ממנה. תינוקות אלו הראו פעילות תקינה של מערכת ההתקשרות.
* '''ביטחון עצמי-''' אחת הדרכים החשובות בהן המודלים הפנימיים מעצבים את התנהלותו של הפרט בעולם היא דרך תחושה בסיסית של ביטחון והערכה עצמית. ניצניו של הביטחון העצמי, על פי בולבי, הם בחוויית התינוק שהוא בעל השפעה ובעל ערך.
# '''התקשרות חרדה אמביוולנטית (לא עקבית, לא צפויה) -''' תינוקות אלו חששו לבדוק את הצעצועים בעצמם. הם היו מרוכזים מאוד באם ונצמדו אליה, סבלו מנוכחותה של הזרה ולא רצו לשחק בנוכחותה. מצוקתם גברה כאשר אמם יצאה (ניכרו חרדה, עצבנות ולעתים קרובות בכי חזק ומתמשך). האפיון העיקרי שלהם היה היחס האמביוולנטי לאם כשהיא חזרה. הם לא יכלו להסתיר את הכעס והחשש והתקשו להתקרב אליה. הם הביעו רצון שהאם תרים אותם אך כשהיא עשתה זאת הם התרחקו ממנה, הכו אותה והתנגדו לניסיונותיה להרגיע אותם. לפי איינסוורת' תגובות אלו נבעו מחוסר הביטחון של התינוקות בנגישותה של האם ובקבלתה את ניסיונות ההתקרבות שלהם. תינוקות אלו הראו הפעלת יתר של מערכת ההתקשרות.
* '''תגובה ללחץ-''' הנוכחות של מטפל שמספק התקשרות בטוחה, קשורה לרמה נמוכה יותר של הורמוני לחץ אצל התינוקות, גם בגיל מאוחר יותר.
# '''התקשרות חרדה נמנעת -''' תינוקות שנראו עצמאים. הם בחנו את הצעצועים מבלי לחפש את האם ולעתים אף היה ניראה שהם מתרכזים בהם על מנת להימנע ממנה. הם הפגינו רתיעה מהזרה וכעס על הפרידה מהאם אך נשארו אדישים גם כשהיא חזרה והתעלמו ממנה בצורה הפגנתית למרות שבדיקה של דפיקות הלב שלהם הוכיחה שהייתה לעזיבתה השפעה חזקה עליהם. הם מיעטו מאוד לחפש את קירבת אמם ואת מגעה. מיעטו לבכות ולעתים קרובות נמנעו מקשר עין עם האם ומקרבה פיזית אליה. לפי איינסוורת' תגובות אלו נבעו מחוסר בטחון בנגישות של אמם ובתגובתיות שלה. תינוקות אלו הראו תת פעילות של מערכת ההתקשרות.
* '''פסיכופתולוגיה-''' בכל המדגמים שנעשו באוכלוסיות של אנשים בעלי פתולוגיות, ישנו ייצוג יתר של בעלי סגנונות התקשרות לא בטוחים. מי שהתקשרותו לא בטוחה הופך פגיע יותר לפסיכופתולוגיה, בעיקר דיכאון.
# '''התקשרות לא מאורגנת -''' בשלב מאוחר יותר התווסף סגנון התקשרות נוסף המאפיין תינוקות שלא ניתן לסווגם לאחת משלושת הקבוצות בסיטואציית הזר. סגנון זה נקרא "סגנון בלתי מאורגן" ואופיין על ידי מרי מיין. ההתנהגות של פעוטות אלו בזמן פרידה או מפגש מחודש עם האם מאופיינת בחוסר עקביות ובתנודות אקראיות בין חרדה והימנעות. תינוקות אלו עשויים למשל להתקרב אל האם ולעצור באמצע הדרך. תינוקות אלו הראו פעילות לא סדירה של מערכת ההתקשרות.
 
== התקשרות בבגרות ==
בולבי סבר שההתקשרות מאפיינת את החוויה האנושית לאורך כל החיים. אך רק באמצע שנות ה-80 של המאה הקודמת החלו חוקרים שונים לנסות ולהבין את תפקידם של תהליכי ההתקשרות בבגרות. הראשונים לחקור את רעיונותיו של בולבי בהקשר של מערכות יחסים רומנטיות היו סינדי חזן ופיליפ שייבר. הם שאפו להגדיר אהבה רומנטית בין בני זוג בוגרים דרך המושגים של תיאורית ההתקשרות (שמגדירה יחסים בין תינוק למטפל). לפי חזן ושייבר (1987), הקשר הרגשי שנוצר בקשר רומנטי בין מבוגרים הוא בחלקו תוצאה של אותה מערכת התקשרות התנהגותית. חזן ושייבר סברו שהבסיס של כל מערכת יחסים בין אם רומנטית ובין אם בין תינוק למטפל היא התקשרות, ולכן שייכת למערכת ההתקשרות ההתנהגותית. התקשרות לא בטוחה בחיים הבוגרים, קשורה לרמות נמוכות של יציבות, סיפוק והסתגלות במערכות יחסים זוגיות ככלל ובנישואים בפרט.
 
חזן ושייבר בדקו את האופן בו מקשרים מבוגרים את מערכות היחסים הרומנטיות שלהם אל מול הזיכרונות של יחסיהם עם הוריהם. הם גילו כי מבוגרים בעלי סגנון התקשרות בטוח, תפשו את הוריהם באופן חיובי יותר בהשוואה לבעלי התקשרות חרדה-אמביוולנטית וחרדה-נמנעת.  
 
=== סגנונות התקשרות בבגרות ===
 
==== '''חלוקה קלאסית - קטגוריאלית:''' ====
* '''התקשרות בטוחה '''- בעלי סגנון התקשרות בטוח מנהלים קשרים הדוקים וממושכים, המאופיינים ברמה גבוהה של אמון ורמה נמוכה של קנאה. הם חשים בנוח במערכות יחסים קרובות, מחפשים את הקרבה, נמצאים במערכות עם תלות הדדית ואינם חוששים באופן תמידי מנטישה או מהתקרבות של האחר. אלה הם אנשים בעלי הערכה עצמית גבוהה, חברותיים, פתוחים, הנהנים מקשרים קרובים, היוצרים קשרים חדשים על נקלה, סומכים על האחר ואוהבים לעזור ולטפל.
* '''התקשרות חרדה-אמביוולנטית -''' בעלי הסגנון החרד-אמביוולנטי מעוניינים במערכת יחסים אינטימית, אך מאידך יראים מסיטואציה בה בני הזוג לא יחזירו להם אהבה וינטשו אותם שכן הם נתפשים בעיניהם כלא זמינים, מרוחקים ולא אוהבים. האהבה אותה מפגינים החרדים-אמביוולנטיים מאופיינת בשאיפה לסימביוזה (שיתוף ותלות הדדית), תשוקה מינית מוגברת, אובססיביות, קנאה וחוסר יציבות רגשית. הם נוטים להתאהב תכופות. הקשר הזוגי מאופיין במשברים, תנודתיות, אמוציונליות מוגברת ואף פרידות תכופות. הם מגדירים עצמם כספקנים, החווים קונפליקטים פנימיים ותחושות שאינן מובנות או מוערכות כראוי בידי הסובבים אותם.
* '''התקשרות חרדה-נמנעת -''' בעלי הסגנון החרד-נמנע נמנעים מאינטימיות, משום שקרבה מאיימת עליהם. הם אינם ממהרים לתת אמון או לחלוק את תחושותיהם עם בני זוגם. הם קנאים ולא תומכים בבני זוגם בעת מצוקה. בנוסף הם נמנעים מתלות בסובבים אותם ומעדיפים לסמוך רק על עצמם. הם ספקנים בכל הקשור לאהבה והקשר הרומנטי נתפס בעיניהם כאפיזודה חולפת, המלווה בחשש כבד מאינטימיות. לכן, הם נמנעים מאוד בקשריהם הרומנטיים, לא ישקיעו רגש רב במערכת היחסים ולא יחוו צער גדול כאשר הקשר יגיע אל קיצו.
 
==== '''חלוקה עדכנית - מימדית:''' ====
במהלך השנים חל שינוי בתפיסת המחקר בתחום ההתקשרות. המודל הישן של 3 הקטגוריות (בטוח חרד, נמנע) הוחלף במודל חדש הבנוי משני צירים:
# '''ציר החרדה.'''
# '''ציר ההימנעות.'''
אדם בעל סגנון התקשרות בטוח יקבל ציון נמוך בציר החרדה ובציר ההימנעות. אדם בעל סגנון התקשרות חרד יקבל ציון  גבוה בציר החרדה, ונמוך בציר ההימנעות. אדם בעל סגנון התקשרות נמנע יקבל ציון גבוה בציר ההימנעות, ונמוך בציר החרדה. אדם בעל סגנון התקשרות לא מאורגן יקבל ציון גבוה בשני הצירים.
 
== מדידת סגנון התקשרות בבגרות ==
בעקבות ניסוי ״סיטואציית הזר״, בדקו חוקרים שונים האם קיימת אפשרות להעריך בצורה מהימנה את סגנון ההתקשרות של האדם הבוגר. משנות ה-80, חוקרים מתתי דיסציפלינות פסיכולוגיות שונות (התפתחותית, קלינית, אישיות וחברתית) פיתחו מדדים חדשים של סגנון התקשרות שמטרתם  הייתה להתאים את ניסוי ״סיטואציית הזר״ לאורך גיל ההתבגרות והבגרות.
 
'''מיין''' – ממשיכת דרכה של איינסוורת, אשר התבססה על גישה התפתחותית וקלינית. מרי מיין ועמיתיה יצרו ראיון ההתקשרות למבוגרים (AAI-Adult Attachment Interview) על מנת לחקור ייצוגים מנטליים של מתבגרים ומבוגרים בכל הקשור להתקשרות להוריהם במהלך הילדות. בראיון נשאלו אימהות על הקשר שהיה להן עם אימותיהן בילדות. בחלוף הזמן מיין הבחינה כי הראיון מודד למעשה את סגנון ההתקשרות של האם לילדה, וניתן באמצעותו לחקור את נושא ההתקשרות בבגרות.
 
'''חזן ושייבר''' פיתחו מדד דיווח עצמי של סגנון התקשרות אצל מבוגרים. המדד הכיל שלושה תיאורים קצרים של רגשות והתנהגויות ביחסים אינטימיים שהקבילו לשלוש תבניות ההתקשרות בינקות שזוהו על ידי "סיטואציית הזר" במחקר של איינסוורת'. 
 
'''מיקולינסר''' - פיתח יחד עם שותפיו שאלון נוסף לסיווג סגנונות התקשרות במטרה לתקף את השאלון המקורי של חזן ושייבר ולהגדיל את מהימנותו. השאלון המורחב כלל 15 פריטים, המבוססים על פירוק שלושת ההיגדים של חזן ושייבר למשפטים קצרים.
 
'''ברטולומאו''' - בשנת 1991 הציעה החוקרת קים ברטולומאו מודל חדש הבנוי מארבעה סגנונות התקשרות. המודל הציג מודלים ייצוגיים חיוביים ושליליים של העצמי והסביבה. על פי המודל, ההתייחסות אל "העצמי" מחולקת לחיובי או שלילי ומתייחסת לעצמי ברצף שבין "זכאי לאהבה ותמיכה" ל"חסר ערך". באופן זהה, המודל של האחר יכול להיות חיובי, כלומר מתן אמון וביטחון באחר ותפיסתו כאמפתי וזמין, או לחלופין, מודל שלילי של האחר הנתפש כמרוחק ומנותק. בעקבות מחקרה של ברטולומאו, נוצר צורך בבניית שאלון חדש שיכיל בתוכו את המעבר מתאוריית שלושה טיפוסי ההתקשרות במחקר הראשון, לאבחנה בין ארבעה טיפוסים שונים.
 
'''ברננד''' - בשנת 1998 תלמידתו של שייבר, קלי ברננד, אספה את שאלוני ההתקשרות שפותחו עד כה ופיתחה שאלון קוהרנטי המבחין בין ארבעה טיפוסים. השאלון נע על שני צירים: ציר החרדה וציר הימנעות. שני צירים אלו, שמייצגים מנעד בין ביטחון לחרדה מחד ובין הימנעות ותגובתיות מאידך ומאפיינים את מצבי ההתקשרות האפשריים בבגרות. 
 
== ביקורת על תיאורית ההתקשרות ==
 
==== '''תאוריית המזג:''' ====
יריבתה הגדולה של תאוריית ההתקשרות היא תאוריית המזג שהתפתחה בשנות ה-50, המניחה שהבדלים במזג הם הגורמים לשוני בהתנהגות בסיטואציית הזר. פסיכולוגים הסבורים כך, כמו למשל ג'רום קגן, מזהירים מפני האשמת ההורים בקשיי ילדיהם, מגמה שתאוריית ההתקשרות עלולה לעודד. נראה שמערכת עצבים סימפתטית פעילה מדי מעוררת עצבנות וחרדה יתרים אצל הילד, ואלו אינם קשורים לסגנון ההתקשרות לדמות המטפל. עם זאת, כיום ההנחה המקובלת היא שקיימים יחסי גומלין בין טיב ההתקשרות לבין המזג, ושני הדברים מעצבים יחדיו את דפוסי התנהגותו של הילד.
* ביקורת נוספת טוענת כי התפתחות יכולת ההתקשרות אינה מוגבלת לתקופת הילדות ומתפתחת במהלך כל החיים. כמו כן היא חלה גם על קשרים נוספים כמו עם בני קבוצת הגיל ולא רק עם האם. דניאל סטרן ביקר את המחקרים בתחום ההתקשרות בכך שהם חקרו דפוסים של התקשרות ולא את עצמתה או טיבה. בנוסף, סטרן הצביע על מחקרים שונים שהראו פערים גדולים בתוצאות במחקרים שנערכו במקומות שונים וטען לפיכך שאין הם יכולים לנבא פתולוגיות.
 
==ראו גם==
שורה 73 ⟵ 105:
{{ויקישיתוף בשורה}}
* [https://www.youtube.com/watch?v=YcQg1EshfIE&list=PL8dPuuaLjXtOPRKzVLY0jJY-uHOH9KVU6&index=19 Monkeys and Morality] – סרטון הסבר על תאוריית ההתקשרות מתוך [https://www.youtube.com/user/crashcourse CrashCourse] {{באנגלית}} {{סרטונים}}
 
==הערות שוליים==
1. דניאל סטרן, עולמם הבין-אישי של תינוקות, הוצאת מודן, 2000, עמ' 227-225
 
[[קטגוריה:פסיכולוגיה התפתחותית]]