הארמייה ה-17 (ורמאכט) – הבדלי גרסאות

היטלר אסר על פינוי ימי של הארמייה ה-17 כי חשב שהסובייטים יוכלו להשתמש בחצי האי קרים כדי לשגר התקפות אוויריות נגד בתי זיקוק הנפט ברומניה. ב-[[10 באפריל]] [[1944]], הצבא הסובייטי תקף את הארמייה ה-17 ואילץ אותה לסגת אל [[סבסטופול]]. [[הפיקוד העליון של הוורמאכט]] תכנן להחזיק בסבטופול כ[[מבצר]], כפי שעשה הצבא האדום במהלך הקרב הראשון על חצי האי קרים בשנים [[1941]] - –[[1942]]. אולם תנועתו המהירה של הצבא האדום יחד עם הכנה לקויה של ההגנה על סבסטופול הפכה את המהלך לבלתי אפשרי. ב-[[1 במאי]] [[1944]] מונה [[קרל אלמנדינגר]] למפקד הארמייה, וב-[[9 במאי]] קיבל אישור לפנות את המבצר של [[סבסטופול]] לאחר התקפות רוסיות כבדות. מרבית הארמייה ה-17 וכמה חטיבות רומניות נפלו בשבי. עם מספר אבדות של כ-65,100 חיילים. ב-[[25 ביולי]] [[1944]] מונה [[פרידריך שולץ]] למפקד הארמייה, שהייתה חלק מ[[קבוצת ארמיות צפון אוקראינה]] שהפכה ב-[[23 בספטמבר]] ל[[קבוצת ארמיות A]], ולחם עימה בקרבות ב[[שלזיה]]. ב-[[1 באפריל]] [[1945]] מונה [[וילהלם האסה]] למפקד הארמייה, שפעלה כחלק מ[[קבוצת ארמיות מרכז]], ולחם עימה במהלך הקרבות ב[[שלזיה]]. ב-[[7 במאי]] [[1945]] נפצע האסה באורח קשה, ולאחר מכן נכנע בראש כוחותיו ל{{ה[[הצבא האדום|צבא האדום}}]] ונלקח בשבי.