לאו שאין בו מעשה – הבדלי גרסאות

דעתו של ה[[רמב"ם]]{{הערה|{{רמב"ם|זמנים|חמץ ומצה|א|ג}}}} היא שאם עבר את האיסור על ידי עשייה הגם שהלאו אינו מורה על אי עשיית מעשה, חייב מלקות. לדוגמה, הקונה [[חמץ]] בפסח לוקה משום האיסור של [[בל יראה ובל ימצא|"לא יראה" "ולא ימצא"]] למרות שאסורים אלו אינם מורים על אי עשיית מעשה.

 

 

ב[[מגיד משנה]] מובא הסבר לפיו על לאו שיש אפשרות לעבור עליו במעשה, גם כשעובר עליו בדיבור נחשב הדבר כעברה על לאו שיש בו מעשה{{הערה|מגיד משנה על {{רמב"ם|משפטים|שכירות|יג|ב}}.}}.