יצחק לטיף – הבדלי גרסאות

על פי אגרותיו, הוא הגיע אל העיר [[ירושלים]] לפני שנת [[ה'רמ"א]] [[1481]]. הוא יצא למסעו, כנראה מלווה בקרובים, ב[[אונייה]] בבעלות איטלקית ורוב נוסעיה [[עולה רגל|עולים לרגל]] נוצריים, ובהם גם נעזר להעביר את אגרותיו למשפחתו באירופה. ירד ב[[נמל יפו]] וסייר בארץ היכן שהיה באפשרותו, ובמיוחד ב[[ירושלים]].{{ש}} לטיף בחן ומסר תיאורים על מזג האוויר בארץ; ועל הרכב האוכלוסייה והיחסים בין יהודים לערבים, שאותם ראה כמשביעי רצון; הוא תיאר את מצב הכלכלה ובכלל זה את משלחי היד המשתלמים, להתרשמותו: "בעלי האומנות מתפרנסים בטוב ויש מהן מתעשרים",{{הערה|עמ' 95.}} ומסר מידע גם על יוקר המחיה (הנמוך יחסית, לדעתו), על התוצרת ה[[חקלאות|חקלאית]] ותנועת הסחורות לארץ וממנה:{{ש}} {{ציטוטון|ספינות באות בכל יום ויום לים יפוא (יפו) וטוענות כל טוב ... והכל עולה לירושלים על ידי אתונות ופרדים ורוב גמלים. קרקע של ארץ ישראל נעבד מאוד ויפה ...}}.{{ש}} הוא סייר באתרים קדושים וב"[[קברי צדיקים]]", בין השאר ב[[קבר שמואל הנביא]], בקבר עמוס הנביא, בקסר צפניה הנביא, בקברי הלל ושמאי, וב{{ה[[הכותל המערבי|כותל המערבי}}]] ובסביבות ל[[הר הבית]] עליו צפה מ[[הר הזיתים]] וראה: "עזרה גדולה מרוצפת באבנים שיש ולבן מחלב"; על [[שער הרחמים]] הוא מספר כי הם "נעולים בברזל, לא נפתחו, ניסו הערביים [כך!] לפותחם ונפגרו הערביים:. הקהילה היהודית בירושלים מנתה לפי אומדנו כמאה וחמישים משפחות.{{ש}} בתחילת אגרתו ובסופה הוא מבהיר לקוראיו את מניעיו לעלייה לארץ, והם הציפיה לגאולה והתקווה שירושלים וארץ ישראל יבנו מחדש, כבימים עברו.