ויקיפדיה

עלילת החמור – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ נקיון פרמטרים בתבנית:הערות שוליים (דיון)
Matanyabot (שיחה | תרומות)
475,756 עריכות
מ בוט החלפות: ,, {{ס:\1|
שורה 1:
[[קובץ:Edfu50.JPG|250px|ממוזער|שמאל|האל היהודי זוהה על ידי ה[[מצרים (עם)|מצרים]] עם [[מיתולוגיה מצרית|האל המצרי]] [[סת]], שאחד מייצוגיו היה חמור. תבליט מקיר [[מקדש אדפו]] במצרים.]]
'''עלילת החמור''' הייתה עלילה שהופצה נגד ה[[יהודים]] ב{{ה[[העת העתיקה|עת העתיקה}}]] ולפיה [[אלוהים (יהדות)|אלוהי היהודים]] זוהה עם ה[[חמור (תת-סוג)|חמור]] והיהודים [[פולחן|סגדו]] לפסל בדמות חמור שהיה מוצב ב[[בית המקדש]] ב[[ירושלים]]. מקור העלילה ב[[מצרים העתיקה]], והיא מתוארת גם בכתבים מ[[יוון העתיקה]] ומ[[רומא העתיקה]]. העלילה בדבר [[פולחן]] חמור יהודי נחשבת בעיני חוקרים לאחת משלוש ההאשמות המבזות ביותר שהופנו כנגד היהודים בעת העתיקה, לצד [[עלילת המצורעים]] ו[[עלילת קורבן האדם]].{{הערה|שם=בר כוכבא 206|[[בצלאל בר כוכבא|Bezalel Bar-Kochva]], '''The Image of the Jews in Greek Literature: The Hellenistic Period''', p. 206}}
 
== הרקע לעלילה ==
שורה 6:
שורש העלילה היה הזיהוי המצרי של אלוהי היהודים עם [[סת]], אל הרוע המצרי, שלעתים תואר בצורת חמור,{{הערה|שם=בר כוכבא 238-239|Bezalel Bar-Kochva, '''The Image of the Jews in Greek Literature: The Hellenistic Period''', pp. 238-239}} וזוהה על ידי היוונים עם [[טיפון]].{{הערה|Bezalel Bar-Kochva, '''The Image of the Jews in Greek Literature: The Hellenistic Period''', p. 244}}
 
כפי שמתואר אצל ההיסטוריון היווני [[פלוטרכוס]] (סוף [[המאה ה-1]] ותחילת [[המאה ה-2 לספירה]]),{{הערה|שם=פלוטרכוס 31}}{{הערה|[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Plutarch/Moralia/Isis_and_Osiris*/C.html#50.1 Plutarch, '''De Iside et Osiride''', 50 , 1, p. 371C]: "הם משייכים אליו (אל טיפון) את הטיפשה שבחיות המבויתות, החמור".}} החמור נחשב אצל המצרים לבעל חיים נלעג ובזוי, בגלל דמיונו לטיפון-סת משום שהוא נתפס כמטומטם ותאוותן.
 
מאחר שגם בספרות היוונית והרומית החמור היה נושא ללעג בגלל שנתפס כעקשן וטיפש, ניתן לחשוב כי העלילה נועדה ללעוג ליהודים על ידי חשיפת קלונם, עיקשותם ואיוולתם ובאותו הזמן גם לחשוף את הרוע שלהם, כמי שסגדו לבעל החיים המקודש של טיפון-סת, סמל הרוע. חוקרים מסוימים ניסו להצביע על סיבה [[פילולוגיה|פילולוגית]]-[[אטימולוגיה|אטימולוגית]] לחיבור העלילה, כשהצביעו על הדמיון בצליל בין שמו המפורש של אלוהי ישראל - "יהו", שהיה ידוע גם בקרב חוגים [[פגאניזם|פגאניים]] כשמו של אלוהי היהודים, לבין המילה המצרית ל"חמור" (yao או Iao).{{הערה|אריה כשר, (יוספוס פלאוויוס) '''נגד אפיון''', כרך שני, פירוש לספר שני, פרק ז, עמ' 381-380.}}
שורה 15:
=== הזיהוי המצרי של האל היהודי עם סת===
האל המצרי סת הוא אלוהי ה[[מדבר]]. על פי [[פלוטרכוס]], הוא מגלם את "כל היבש, הלוהט והצחיח",{{הערה|שם=פלוטרכוס 33|[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Plutarch/Moralia/Isis_and_Osiris*/B.html#33 Plutarch, '''De Iside et Osiride''', 33, p. 364A]}} כמו גם את "עצמת הבצורת, המשתלטת ודוחקת את הלחות שהיא מקור ה[[נילוס]] וגאותו".{{הערה|[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Plutarch/Moralia/Isis_and_Osiris*/B.html#39 Plutarch, '''De Iside et Osiride''', 39, p. 366C]}} הוא אחיו ואויבו של [[אוסיריס]], האל של מי הנילוס, התגלמות הלחות והפוריות.{{הערה|שם=פלוטרכוס 33}}{{הערה|[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Plutarch/Moralia/Isis_and_Osiris*/B.html#36 Plutarch, '''De Iside et Osiride''', 36, p. 365B]}}{{הערה|שם=יודופוביה 87|[[פטר שפר]], '''יוּדוֹפובּיה''', פרק 2 האל היהודי, פולחן החמור, עמ' 87 (תרגום מאנגלית: להד לזר).}}
במצרים הפרעונית, לפחות מתקופת הכיבוש האשורי ב{{[[המאה ה-7 לפנה"ס|מאה ה-7 לפנה"ס}}]], רכש סת בהדרגה את דמות "השטן", האל הרע, מקור כל הרעות והאסונות התוקפים את המצרים ואת [[מיתולוגיה מצרית#רשימת אלי מצרים|אליהם]]. האסונות שהוא מביא כוללים [[חושך]], [[מוות]] המוני, [[מגפה|מגפות]] ו[[סערה|סערות]]. הוא גם נחשב כאלוהי הנוודים וכאל של הארצות הנוכריות ושל זרים המתגוררים במצרים, במיוחד מ[[שמיים (עמים)|העמים השמיים]]. בתקופת הכיבוש הפרסי ([[המאה ה-5 לפנה"ס]]), כתוצאה מהשעבוד הזר, גאתה השנאה לסת, האל של הזרים, והפולחן והתעמולה נגדו ונגד הזרים (הפרסים והיהודים) קיבלו תאוצה. לכן היה זה אך טבעי שהמצרים, שהוזכר להם מדי שנה על ידי שכניהם היהודים אודות סיפורי יציאת מצרים, יזהו את האל היהודי או את [[משה]] עם סת. מתוך האשמותיהם האנטי-יהודיות, ברור שהמצרים הכירו היטב את מסורות יציאת מצרים, מאחר שהם הפכו אותן במטרה להשמיץ את היהודים. המצרים העוינים לא יכלו להתעלם מהדמיון הברור בין כמה מ[[מכות מצרים]] במסורת היהודית לבין האסונות שבאו עליהם על ידי סת.{{הערה|שם=עלילת הדם ההלניסטית 23-21|בצלאל בר-כוכבא, '''עלילת הדם ההלניסטית - תוכנה, מקורותיה וגלגוליה''', עמ' 23-21; תרביץ, כרך סה, חוברת ג', תשנ"ו ניסן-סיון, עמ' 369-367.}}{{הערה|שם=בר כוכבא 245|Bezalel Bar-Kochva, '''The Image of the Jews in Greek Literature: The Hellenistic Period''', p. 245}}
ב{{[[המאה ה-3 לפנה"ס|מאה ה-3 לפנה"ס}}]], ב[[מצרים התלמיית|תקופה התלמיית]], הגיעה האיבה לסת לשיאה. כמייצג את כוח הרשע, הוא מוצא אל מחוץ לחוק, עד כדי מחיקה שיטתית של דמותו. שמו נמחק וראשו הותז מן הפסלים.{{הערה|רנה נהר-ברנהיים, '''העלילה שהיהודים עובדים לחמור בימי יוון ורומא''', עמ' [5] 110.}}{{הערה|שם=יודופוביה 87}}
 
=== זיהוי סת עם טיפון ===
שורה 59:
תיאור משה רוכב על חמור יכול היה לקבל תמיכה גם ממסורות יהודיות. בספר שמות מסופר על כך שמשה ברח פעם מ[[פרעה (דמות מקראית)|פרעה]] למדבר.{{הערה|{{תנ"ך|שמות|ב|טו}}.}} החמור (ולא ה[[גמל]]) היה בשימושם של האנשים הפשוטים כבהמת-משא וכבהמת-רכיבה במצרים ומדבריותיה, ובספר שמות מסופר גם שמשה עצמו השתמש בו: "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל '''הַחֲמֹר'''".{{הערה|שם=שמות ד כ|{{תנ"ך|שמות|ד|כ}}.}} השפעה אפשרית כזאת יכולה הייתה להיות גם למסורות בעל פה או בכתב על יציאת מצרים, שרווחו בוודאי בקרב יהודי מצרים, ומעידות על קיומן, גם אם בתקופה מאוחרת יותר, הטרגדיה על יצאת מצרים מאת המשורר היהודי-הלניסטי [[יחזקאל הטראגיקן|יחזקאל]], והגרסה הייחודית של [[עשר מכות מצרים]] המופיעה בספר החיצוני "[[חכמת שלמה]]".{{הערה|'''חכמת שלמה''', פרקים טז-יט.}}{{הערה|שם=בר כוכבא 249|Bezalel Bar-Kochva, '''The Image of the Jews in Greek Literature: The Hellenistic Period''', p. 249}}
 
[[מצווה|מצוות]] [[פדיון פטר חמור]] מופיעה בתורה אחרי מצווֹת [[חג הפסח]] והיא מוסברת על ידי [[מכת בכורות]]:{{הערה|{{תנ"ך|שמות|יג|יב|טו}}; {{תנ"ך|במדבר|יח|טו}}.}} במכה זו מתו גם בכורי בהמות המצרים, ובכך שהאל הציל את בכורי ישראל ובהמותיהם, הם הוקדשו, ומכאן ולעתיד צריכים להיפדות.{{הערה|{{תנ"ך|במדבר|ג|יג}}.}} מלבד בכורי הבהמות הטהורות, הצטוו ישראל לפדות גם את בכורי החמורים.{{הערה|{{תנ"ך|שמות|יג|יג}}.}} [[מדרש]] ב{{ה[[התלמוד הבבלי|תלמוד הבבלי}}]]{{הערה|{{בבלי|בכורות|ה|ב}}.}} דן בשאלה מדוע מכל הבהמות הטמאות, רק את החמורים הבכורים צריך לפדות ועד פדיונם הם אסורים בשימוש לעבודה: "מה נשתנו פטרי חמורים מפטרי סוסים וגמלים"? המדרש משתמש בפסוק אחר, המספר על כך שבני ישראל שאלו מהמצרים כסף וזהב,{{הערה|{{תנ"ך|שמות|יב|לה|לו}}.}} ומשיב כי החמורים סייעו לישראל "בשעת יציאתם ממצרים שאין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו תשעים '''חמורים''' לוּבים טעונים מכספה וזהבה של מצרים". לדעת ההיסטוריון [[בצלאל בר כוכבא]], המדרש הזה אמנם מאוחר, אך הוא מדגים כיצד יכלו להיווצר סיפורים המקשרים חמורים לאירועי יציאת מצרים. ייתכן ויהודי מצרים יצרו מדרשים דומים על מסורות יציאת מצרים, אולם לאחר המצאתה והתפתחותה של עלילת החמור, פרשנויות אלו הודחקו מהמסורות שלהם.{{הערה|שם=בר כוכבא 249}}
 
חזון משיחי ב[[ספר זכריה]] מתאר את דמותו של [[המשיח]] העתיד לבוא: "גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלַ‍ִם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְ'''רֹכֵב עַל חֲמוֹר''' וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת".{{הערה|{{תנ"ך|זכריה|ט|ט}}.}} המדרש בספר [[קהלת רבה]] עושה הקבלה בין משה והמשיח, מאחר ששניהם גואלי עם ישראל. הקבלה זו כוללת בין היתר גם את הרכיבה על חמור: "כגואל ראשון כך גואל אחרון. מה גואל ראשון נאמר: וירכיבם על החמור, כך גואל אחרון, שנאמר: עני ורוכב על חמור".{{הערה|'''קהלת רבה''', [http://www.daat.ac.il/daat/toshba/kohelet/1c-2.htm#1 פרשה א, כח: מה שהיה הוא שיהיה].}}
שורה 74:
 
== עלילה על פסל חמור במקדש ==
העלילה על גילוי דמות חמור בבית המקדש הופיעה ב{{[[המאה ה-1 לפנה"ס|מאה ה-1 לפנה"ס}}]]. דיווח זה היה סיפור עוין, שייחס את הגילוי ל[[אנטיוכוס הרביעי]] אפיפנס, שביקר במקדש בשנת 168 לפנה"ס. ביקור זה הסתיים בחילול המקדש ואחריו הוטלו [[גזירות אנטיוכוס|גזירות הדת על היהודים]].{{הערה|בצלאל בר-כוכבא, '''עלילת הדם ההלניסטית - תוכנה, מקורותיה וגלגוליה''', עמ' 2; תרביץ, כרך סה, חוברת ג', תשנ"ו ניסן-סיון, עמ' 348.}} הדיווח נשמר אצל ההיסטוריון היווני [[דיודורוס סיקולוס]] ([[המאה ה-1 לפנה"ס]]), ובגרסה אחרת אצל [[יוסף בן מתתיהו]], שציטט בספרו ה[[אפולוגטיקה|אפולוגטי]] "[[נגד אפיון]]" את הסופר המצרי-יווני [[אפיון (מדקדק)|אפיון]] (המחצית הראשונה של [[המאה ה-1 לספירה]]).
 
=== דיודורוס - משה רוכב על חמור ===
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/עלילת_החמור"