שפרעם – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
Liadmalone (שיחה | תרומות) ←היסטוריה: מקום נוסף |
||
שורה 23:
הקהילה היהודית בעיר הייתה מצומצמת מאוד. לפי ארכיוני קושטא נמנו במפקד במחצית הראשונה של ה[[המאה ה-16|מאה ה-16]] רק עשרה בעלי בתים יהודיים, ועיקרו של היישוב היה מוסלמי ודרוזי. מביקורם של ה[[רמ"ק]] ו[[האר"י הקדוש]] ועלייתם לרגל במאה ה-16 ליישובים שונים בגליל, ובכללם שפרעם, ניתן ללמוד כי היישוב היהודי אותה תקופה היה דל או שנעלם לחלוטין. בחסותו של [[דאהר אל עומר]] התחדש היישוב היהודי ב[[המאה ה-18|מאה ה-18]] עם הגעתו של הרב [[חיים אבולעפיה (השני)|חיים אבולעפיה]]. הרב ותלמידיו חידשו את בית הכנסת והאוכלוסייה התחזקה עוד אחרי השלמת בניין המבצר על ידי דאהר אל עומר (1773).
לפי עדות מתחילת [[המאה ה-19]] היו ביישוב עשרים משפחות יהודיות, שעסקו בעבודת האדמה ולהם בית כנסת קטן. על פי המפקד שערך [[משה מונטיפיורי]] בשנת [[1839]], היו בשפרעם 107 יהודים, כולם ספרדים. לדברי [[לורנס אוליפנט]], בשנת 1850 לערך, התיישבו בשפרעם כ-30 משפחות יהודיות מ[[מרוקו]], כחקלאים, אולם נאלצו לעזוב את עבודת האדמה לאחר שבמשך 20 שנה סבלו מהתנכלות ושוד. [[יחיאל מיכל פינס]] טען כי סיבת עזיבתם היא הלחץ הכלכלי הכבד של הממשלה העות'מאנית, כמו גם התנכלות השכנים הנוצרים, להם נאלצו למכור את קרקעותיהם. ב-1876 כתב יוסף אופלטקה שבשפרעם ישנן כ-20 משפחות יהודיות שעובדות את האדמה. אוליפנט העריך ב[[שנות ה-80 של המאה ה-19]] שאוכלוסיית שפרעם מונה כ-2500 נפש: 1500 נוצרים-יוונים, 600 דרוזים, 300 מוסלמים ו-100 יהודים. על פי [[אברהם לונץ]], ב-1895 היו בשפרעם 13 משפחות יהודיות בלבד.{{הערה|[[מיכאל איש-שלום]], '''מסעי נוצרים לארץ־ישראל''', עמ' 203-202
בשנת [[1900]] פרסם העיתון [[חבצלת]] ידיעה תחת הכותרת "שפרעם בפני סכנת כליון" והסביר: "שפרעם היא העיר הנקראת היום שיף-עמר אשר על אם הדרך בין טבריא וחיפה, בה ישוב קטן משנים קדמוניות, והישוב הזה עומד ומתמעט והולך, ואם לא יתעוררו נדיבים לחזקו ולתמכו יכלה ויאבד כלה".{{הערה| חבצלת, י"ט שבט תר"ס (1900), מתוך : [[שלמה שבא]], [[דן בן אמוץ]], "ארץ ציון ירושלים", זמורה. ביתן, מודן - הוצאה לאור, 1973, סודר ונדפס בדפוס ג'רוזלם פוסט, ירושלים, שער שני : "שחקי שחקי על החלומות", (1883-1904), פרק : מושבות, עמוד 76}}
| |||